רגל של תרמודאי וזמן הדלקת נרות חנוכה

 

כתוב בשבת כ''א ע''ב לגבי זמן הדלקת נרות החנוכה "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק".  "ועד כמה (הוא זמן שתכלה רגל מן השוק)-אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עד דכליא ריגלא דתרמודאי". ופרש''י שם "שם אומה מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן". וקשה לי, במה זכתה אומה זאת שנותנים סימן לסוף זמן הדלקת נרות על ידה. ואיך אנו נדע מסימן זה מתי הוא זמן הדלקת נרות. ואצלנו לא כלה רגל מן השוק עד שעות מאוחרות של לילה. האם מותר יהיה להתחילה להדליק כל זמן זה? או יש לחשוש לרגל של תרמודאי?

   והנה תרמוד מוזכרת ביבמות ט''ז ע''ב בעניין שלא מקבלים גרים משם אי משום עבדי שלמה אי משום בנות ירושלים. למ''ד משום עבדי שלמה פרש''י "שנשאו בנות ישראל מחמת עושרן ודרין שם בחזקת עובדי כוכבים". ולמ''ד משום בנות ירושלים, שבזמן כיבוש ירושלים בחורבן הראשון, באו גויים משם ונפנו אל בנות ירושלים. ונראה שתרמוד הינו תדמור שבנה שלמה במדבר (מ''א ט' י''ח), עיר מסחר מפורסמת במדבר סורי. וכבר כתבנו את סברתנו שעבדי שלמה הם בניו מאלף נשים שלו. סה''כ 12000 בנים, והם הם פרשי שלמה. ונחשבו לגויים אחרי שהתברר שגיור נשיו היה לא אמיתי. ועשו עצמם עבדים כדי לזכות במצוות. והם ספק גויים, ספק עבדים, ספק ישראל. והלכו לגור לעיר שבנה שלמה. והיא בחו''ל ומצד שני שייכת לארץ. ויתכן שמ''ד משום בנות ירושלים, לא חולק שגויים מתרמוד היו מצאצאי שלמה. רק סובר שאסורים לא משום הדור הראשון בתחילת הבית אלא משום דור אחרון בחורבן הבית. עיר תדמור נמצאת בקו אורך 38.28 מעלות (לעומת 38.0534 קו אורך חצר עינן שעל נהר פרת). נזכיר שקו אורך של מרכז ירושלים 35.236063 מעלות. הפרש 3.043937 מעלות או הפרש זמן 12.175748 דקות. לפי הבנתי, לע''ל בכל העולם יהיה זמן אחיד, זמן ירושלים. וכן היה בזמן שלמה. בירושלים לילה מתחיל לר' נחמיה מהלך מיל ו- 50 אמה אחרי שקיעה, כאשר קצב הליכה הוא מיל ב- 22.5 דקות. ולרבי יהודה 1.25 מיל ו- 50 אמה בקצב מיל ב- 18 דקות. לכן לר' נחמיה לילה מתחיל 23.0625 דקות אחרי שקיעה ולר' יהודה 22.95 דקות אחרי שקיעה כאשר השקיעה היא במישור. אם כן, בתדמור הלילה התחיל 35.238 דקות אחרי שקיעה לר' נחמיה ו- 35.1257 דקות לפי ר' יהודה. מאחר ובני תדמור היו מאחרים את הלילה, פרנסתם היתה בדבר הקשור בכך, למרות שבברייתא מדובר בבני תדמור שבאו לארץ. א''נ, ברייתא נתנה סימן בבני תדמור היושבים בתדמור. ואילו אנו מחשבים את סוף הזמן לפי מנהגם כאילו היו יושבים בירושלים. מכאן סוף זמן הלדקת נרות חנוכה בירושלים הוא 35.238 או 35.1257 דקות אחרי השקיע במישור. מאחר ואנו מחשבים את זמן השקיעה בגובה ההר, 800 מ' מעל גובה הים, אנו מאחרים בכך את השקיעה בתקופת תמוז בדיוק ב- 5 דקות. אם כן, משקיעת הלוח ועד  סוף זמן הדלקת נרות ישנם כ- 30 דקות. בדיוק כמנהגנו לתת שמן שידלוק חצי שעה.

לעומת זאת, תחילת הזמן הוא "משתשקע ‎" החמה, כפי שזה מוגדר לגבי שבת, דהיינו מהלך חצי מיל ועוד 50 אמה. לר' נחמיה 11.8125 דקות ולר' יהודה 9.45 דקות, אחרי שקיעה במישור. אם נחסיר 5 דקות הנ''ל נקבל זמן מאוחר ביותר 6.814 דקות ומוקדם ביותר 4.45 דקות אחרי שקיעה של הלוח. אם כן, יש להתחילה להדליק נרות מייד אחרי המנחה, ולא לאחר את הזמן של ר' נחמיה. שיטה זאת מתיישבת גם עם דעת הסוברים שמדליקים עם תחילת הלילה אם נחשב תחילת לילה לפי שיטת הגר''א, דהיינו 3/4 מיל אחרי שקיעה במישור לפי קצב מיל ב- 18 דקות. זמן זה 13.5 דקות קרוב ל- 11.81 דקות של  "משתשקע" לר' נחמיה. ואילו הגר''א היה נוקט שיטת ר' נחמיה, אז תחילת לילה היתה חצי מיל אחרי שקיעה רגילה, בדיוק כהצעתנו (פרט לתוספת 50 אמה).

מדוע זכו תרמודאי להתקשר דווקא לחנוכה? נזכיר שלפי הבנתנו שלמה לקח 1000 נשים מתוך חשבון שכל אשה תכנס מיד להריון של 270 יום ועוד שנתים הנקה 730 יום. סה''כ 1000 יום שהיא מחוסרת דמים ולא טובלת, ולכן הוא לא חייב לפקוד אותה. (וכן הוא חשבון של 18 נשים, טבילה פעם אחת במחזור של 18 יום). אם מתחילים מחזור של 1000 יום בראש השנה למלכים ר''ח ניסן, אז המחזור נגמר בחנוכה! אכן, אם נחשיב שנה ממוצעת ל- 365 יום, אז שנתים 730 יום ועוד 9 חדשים מניסן זהו ר''ח טבת. אבל 9 חדשים של ירח הם 265-266 יום. לכן התקופה תסתיים מיד בסוף החנוכה. ולפי חשבון של שנת ירח, ברוב המקרים שנתים הם 25 חדשים (ב- 14 שנים מתוך 19). ועוד 8 חדשים מניסן עד כסליו. סה''כ 33 חדשים ו- 25 יום עד תחילת החנוכה (ועד בכלל). מאחר וחדש בממוצע 29.530594 יום, 33 חדשים ו- 25 יום שוים 999.5096 יום, יותר קרוב ל- 1000 מאשר ל- 999. אם כן, ברוב המקרים המחזור יסתיים ביום א' של חנוכה. (וגם מספרים 33=25+8, ו- 25 הם "מספרי חנוכה").

מאחר ור''ח ניסן נופל בממוצע ביום תקופת ניסן, חנוכה נופלת בתקופת טבת בזמן שלילה ארוך ביותר. ובפרט, בחנוכה הראשונה של חשמונאים בשנת 148 לשטרות (כך כתוב בספר חשמונאים) או 3597 בהר''ד כ''ה כסליו נפל ביום התקופה (לפי שמואל וכן לפי חשבון אסטרונומי). וכן אסתר באה אל אחשוורוש בליל תקופת טבת. וכבר ראינו שהיא היתה אשה מס' 1001 אצל אחשורוש. נמצא שגאולת פורים וגאולת חנוכה צמחו מחשכת לילה הארוך בשנה.