אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו

מעונותיהם ומדדו את תכנית. (יחזקאל מ''ג י')

מאמר: גבולות הר הבית ומקומו וכיוונו של בית המקדש

מאת פרופ' דניאל מיכלסון, מחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שמושית, מכון ויצמן

תוכן עניינים:

0. הקדמה

1. אמת יחזקאל

2. אמת אדם, סאה ירושלמית וים של שלמה.

3. אמות העולם ואמת הארץ

 4. רמז לאמות שונות מחצר המשכן

 5. אמת הארץ ומסעות בני ישראל

6.  אמת הארץ וגבולות הארץ

7. הר הבית 500 אמה על 500 אמה

8. כיוון של בית המקדש והעזרות

8.1 פרידה של אברהם ולוט

8.2 מעשה אבות סימן לבנים

8.3 שקולים אסטרונומיים בקביעת כיוון הכתלים

9. מקום של בית המקדש ועזרות

9.1 אבן שתיה ומרכז קדש הקדשים

9.2 שער ניקנור ובר שורה וחיל.

9.3 גבולות הר הבית יחסית לעזרה

 

 

0.הקדמה

(מאמר זה מהוה תקציר של חיבור של יותר מאלף דף בנושא הנידון. החיבור עצמו עם מפות, מדידות וחישובים מתמטיים יוצג בע''ה באתר אינטרנט truthofland.co.il (אמת הארץ). במסגרת מאמר מקוצר זה אנו נוכל להציג רק עיקרי הדברים).

   רבו דעות ומחלוקות בעניין מקומו של בית המקדש. יש המעמידים את בית המקדש בדרום (ראה למשל ט. שגיב (1) ור' ד. לבנוני (2)), יש המעמיד בצפון (פרופ' א. קאופמן (3)) והרוב מעמידים במרכז. בין האחרונים יש המזהים את הסלע שבפסגת הר הבית עם אבן השתיה (ר' הורוביץ (4), ר' י. טוקצ'ינסקי    (5), ר' ז. קורן (6), ריטמאייר (7)) ויש שמזהים את הסלע עם מקום מזבח או שיתין (ר' ש. גורן (8)). גם למזהים את הסלע עם אבן שתיה עדיין נשארת השאלה היכן בדיוק היה מרכז קדש הקדשים. קושיה נוספת היא כיוון ציר בית המקדש: מזרח -מערב גיאוגרפי (ר' קורן), ניצב לכותל מזרחי (וטסון, ריטמאייר), ניצב לכותל מערבי (קונדר, שיק, מומרט, דלמן, וינסנט, ר' הורוביץ). סוגיית מקום בית המקדש קשורה לסוגיית גבולות הר הבית 500 על 500 אמה. והנה הר הבית שלפנינו איננו ריבוע כלל אלא דמוי מלבן כאשר אורך כותל דרומי שלו כ- 279 מ', מזרחי כ- 465 מ', צפוני כ- 317 מ' ומערבי כ- 487 מ' ופינות דרום-מערבית וצפון-מזרחית כמעט ישרות. מוסכם על דעת כל החוקרים שכותל מזרחי הוא מקורי וכותל צפוני הוא תוצאה של הרחבה מאוחרת. האוחזים בשיטה מרכזית או צפונית חייבים להסכים לכך שכותל דרומי הוא תוצאה של הרחבה. לגבי כותל מערבי יש הסוברים (ר' הורוביץ, ריטמאייר, קאופמן) שגם הוא תוצאה של הרחבה. ויש הסוברים (ר' טוקצ'ינסקי, ר' קורן, ר' גורן) שהוא מקורי. דעה אחרונה מחייבת בחירת אמה גדולה, 56 ס''מ (ר' קורן), 58 ס''מ  (ר' גורן) ו- 60 ס''מ (ר' טוקצ'ינסקי). מאחר וקיימת זווית של כ- 4.6 מעלות בין כותל מזרחי למערבי, יוצא שהר הבית של 500 על 500 אמה איננו מרובע. לפי מסכת מידות (פ''ב מ''א) "רבו (של הר הבית) מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, מעוטו מן המערב". על פי פרוש הרמב''ם כוונת המשנה למרחקים בין העזרה (ללא עזרת נשים) לגבולות הר הבית. אילוצים אלה מקשרים מקום בית המקדש אל גבולות הר הבית. בנוסף ישנו מגוון נתונים מן המקרא, משנה וגמרא, עדויות היסטוריות וממצאים ארכיאולוגיים שחייבים לשלב אותם בפתרון הסוגיה. אך מכל השיקולים, העיקרי הוא גודל האמה. בהמשך אנו נדון בע''ה בנושא זה ונראה איך קביעת האמה מגדירה באופן חד משמעי את גבולות הר הבית ובית המקדש בשילוב עם חומות ירושלים, גבולות הארץ, מסעי אבות ומסעות בני ישראל במדבר.

1. אמת יחזקאל

 כתוב ביחזקאל מ''ח שלע''ל הארץ תחולק ל- 13 רצועות, שבע צפונית לתרומה וחמש דרומית לה. ותרומה ריבוע של 75 על 75 מיל. ומבואר ברש''י (שם, מ''ח א' ומ''ה ז') וכן ברד''ק (מ''ח א') שכל הרצועות תהינה באותו רוחב מצפון לדרום, 75 מיל. השטח של 75 מיל על 30 מיל בצפון התרומה יהיה לכהנים ו"מקדש ה' בתוכו" (שם, מ''ח י'), כלומר באמצעיתו. על כן המרחק מן המקדש לגבול דרומי של התרומה 60 מיל. נוסיף לו 5 רצועות של בנימין, שמעון, יששכר, זבולון וגד. סה''כ מן המקדש עד רוחב דרומי של הארץ 435 מיל. כנגד זה המרחק בין מרכז כיפת הסלע עד רוחב קצה דרומי של חצי האי סיני (לא כולל בליטת ראס מוחמד) 443.1 ק''מ. הסברה נותנת ששבט גד לא יפלה לרעה לעומת שאר שבטים ולא ינחל בים. וגם לא ישאיר חלק של דרום סיני למצרים.  וכן רש''י שמות י' י''ט כתב "אומר אני שים סוף היה מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרח של א''י". לכן גבול דרומי של גד יעבור בקצה דרומי של סיני (ראה מפה 1). מכאן 435 מיל=443.1 ק''מ ואמה שוה 50.93 ס''מ. מתוך שקולים שונים "עגלנו" אותה ל- 51 ס''מ[1].

   נזכיר שמידת הארץ ביחזקאל נתנה בקנים של שש אמות וכל אמה של ששה טפחים (ראה רש''י יחזקאל מ' ה').  ובאותם אמות נתנו גם מידות של מזבח (פרט ליסוד וסובב וקרנות) (רש''י שם, מ''ג ,י''ג). ואמות המזבח הן אמות של בית המקדש וקדש הקדשים. ומידות אלה לא ישתנו לעומת בית ראשון ושני. מצד שני, ברור ממסכת מידות שבית המקדש ועזרות נמדדו באמה אחת. אם כן הוכחנו שאמת בית המקדש ועזרות היא 51 ס''מ. מאחר מקור אמה זאת במידת ארץ ישראל , קראנו לה "אמת הארץ". וסמכנו על הפסוק "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף".

 

2. אמת אדם, סאה ירושלמית וים של שלמה.

 

מאידך גיסא היום מקובלות להלכה  שתי מידות עיקריות של אמה: אמת הגר''ח  נאה של 48 ס''מ ואמת חזו''א שהיא פי 6/5 גדולה ממנה. לא נדון כאן במכלול השיקולים בקביעת מידות אלה. נזכיר רק שיקול העיקרי שהוא הקשר עם מידות האדם. אמת הגר''ח נאה שוה לאורך זרוע ממוצע של אדם ממרפק עד קצה האמה ואילו לפי חזו''א אורך זה שוה לאמה של 5 טפחים. רוחב האגודל הנמדד ברווח, שוה 24 מ''מ ומתאים לאמת חזו''א. ואם נמדד בצמצום, שוה 20 מ''מ ומתאים לאמת חגר''ח נאה. גובה אדם כולל הראש קרוב לשלוש אמות של חזו''א 172.8 ס''מ ועד הכתפים (עד תחילת צוארו) קרוב לשלוש אמות של הגר''ח נאה. (אבל בדורנו גובה אדם ממוצע עד הכתפים קרוב לשלוש אמות של 51 ס''מ ועם הראש 3.5 אמה זו ורוחב האגודל בלחץ מתון קרוב ל- 1/24 האמה). איך לקשר בין שתי אמות אלה ואמת הארץ? כתוב במלכים א',ז' כ''ג  "ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגל סביב וחמש באמה קומתו וקוה שלשים באמה יסב אתו סביב".ובהמשך "... אלפים בת יכיל". הגמרא בעירובין י''ד עושה חשבון שהים היה צריך להכיל 5000 סאה ולא אלפיים בת שהן 6000 סאה ומתרצת ששלוש אמות תחתונות היו מרובעות ושתים עליונות עגולות. אבל על דרך דרש נוכל לאומר ששלמה המלך בקש לרמוז על אמה של פשרה. הרי במידות הנפח ישנה סאה מדברית וסאה ירושלמית פי 6/5  גדולה יותר. ואילו לגבי אורך לא מצאנו הגדלה מתאימה. אבל אם נעשה ים לפי אמה זאת שהיא פי שורש מעוקב של 6/5 גדולה משל מדברית הרי הים אז יכיל 6000 סאה במקום 5000[2] . היחס בין אמת חזו''א לאמת הגר''ח נאה, כמו היחס של סאה ירושלמית לסאה מדברית. ופשרה של שלמה היא להכפיל את אמת הגר''ח נאה בשורש מעוקב של 6/5 .ויוצא ..51.007 סמ' בערך כמו שיעור שקבלנו לעיל. על כן נפרש אמת הגר''ח נאה בתור אמה מדברית, היא אמת משה. ונקרא לה "אמת אדם". והיא בסיס להגדרת סאה מדברית ויתר יחידות הנפח. וכאשר באו לירושלים, דהיינו בנו את בית המקדש על סמך אמת הארץ, הגדילו את מידות הנפח בהתאם פי 51/48 בחזקה שלוש או פי ..1.1994. ועיגלו ל- 1.2. ומשום כך נאבד הקשר המוחלט בין סאה ירושלמית לאמת הארץ. ויסודה של אמת חזו''א ברוחב המשכן וביטול מחיצות (ראה פרק 4). שהרי רוחב המשכן מבחוץ היה 12 אמות ומבפנים 10. ועל מנת להשוות מידות אלה יש למדוד מבחוץ באמות פי 6/5 גדולות יותר. ובעזרת אמה זאת נוכל לפתור מחלוקת בין ר' מאיר ורבי יהודה לגבי מידות הכלים ובין רש''י לרמב''ם לגבי רוחב יסוד והקרנות המזבח. ולהציע אמת הגר''ח נאה בתור פשרה, שהיא מצד אחד אמה של 6 טפחים ומצד שני אמה של 5 טפחים ביחס לאמת חזו''א[3].

3. אמות העולם ואמת הארץ

 

ועוד בעניין שיעור האמה. בפסחים צ''ד עמ' א'  "אמר רבא שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וסומכא דרקיעא אלפא פרסי חדא גמרא וחדא סברא וכו'". ראה כל הסוגיא שם. אומנם בהמשך איתותב רבא. אבל לא על קבלה שלו (היינו "גמרא") שהעולם הוא ששת אלפים פרסה, כי שיעור זה נלמד מרוחב סולם יעקב שמנת אלפים פרסאות (חולין צ''א ע''ב) ומדברי ר' ברכיה בב''ר פ' ס''ח י''ב "עולם ושליש עולם הראה לו וכו'". אלא גמרא הבינה שרבא התכוון למהלך השמש בשמים. ואנחנו נפרש שזהו שיעור מהלך יומי של הטל השמש על כדור הארץ מעמוד השחר עד צאת הכוכבים.[4] היכן בארץ? בקו המשווה!  לגבי אורך היום מעה''ש עד צה''כ ישנה מחלוקת ראשונים. לפי רש''י בפסחים לעיל הוא 15 שעות ולפי רמב''ם פה''מ ברכות פ''א מ''א (ראה הגר''א א''ח ס' תנ''ט. אומנם בפסחים פ''ג מ''ב ובק''פ פ''ה ה''ט רמב''ם נקט שיטת עולא) ותרומת הדשן א' סי' קכ''ג הוא 14.4 שעות. מאחר והקף כדור הארץ 40000 ק''מ (בערך), השמש מהלכת תוך 15 שעות 25000 ק''מ ותוך 14.4 שעות 24000 ק''מ[5]. נשוה מרחק זה ל- 6000 פרסה של 8000 אמה כ''א. נקבל אמת "עולם" קטנה של 50 ס''מ וגדולה ..52.083 ס''מ. מספר אחרון נעגל ל- 52 ס''מ. נמצא שאמת הארץ של 51 ס''מ ממוצעת בין שתי אמות של העולם.

 

 

4.  רמז לאמות שונות מחצר המשכן

 

רוחב חצר המשכן 50 אמה. אך לא ברור האם הוא כולל עמודים של אמה או לאו? אם לאו, אז רוחב חיצוני 52. ואם כן אז רוחב פנימי 48. ולפי ברייתא דמלאכת המשכן רווח בין עמוד לעמוד 4 אמות. ברוחב חצר המשכן 11 עמודים ו- 10 רווחים, סה''כ 51 אמה מבחוץ ו- 49 אמות מבפנים. קבלנו מידות 48,49,50,51,52. רוחב 52 הוא 50 אמות של 52 ס''מ שהם 52 אמות בינוניות של 50 ס''מ. רוחב 48 הוא 50 אמות של 48 ס''מ. רוחב 49 הוא 50 אמות של 49 ס''מ. רוחב 51 הוא 50 אמות של 51 ס''מ. נמצא שאין סתירות בין מידה פנימית וחיצונית. אבל מניין לנו שהמידות אלו בסנטימטרים? הרי אפשר היה לקחת במקומם כל יחידה בסיסית אחרת! תשובה: אמת הגר''ח נאה היא 48 ס''מ והיא מידה הלכתית מחייבת (לפחות לחומרא). ואמת יחזקאל כפי שהוכח לעיל היא 51 ס''מ. ואם ברצוננו לשלב שתי אמות אלה בתוך סדרת חמש אמות שהיחסים ביניהם כנ''ל, אז בהכרח יחידה הבסיסית היא סנטימטר. והפלא הוא שגם שתי אמות העולם השתלבו בסדרה. ואילו שתי אמות בשושן הבירה (כלים י''ז מ''ט) הן של 49 ו- 50 ס''מ כאשר אמת משה היא 48 ס''מ. יוצא שקב''ה גלגל מתוך השגחתו ית' שאומות העולם לעת הקץ יבחרו במידה שהיא מכנה משותף לכל האמות[6].  

 

 

5. אמת הארץ ומסעות בני ישראל

 

 ראה  מפה 1  בה מסומנים כל חניות במדבר. כל מסע 40 מיל לפי אמת הארץ או 40.8 ק''מ כמהלך אדם ביום (פרט למסע מרעמסס לסוכות של 120 מיל, מחורב לקברות התאווה 120  מיל ומחצרות לקדש ברנע 280 מיל). מכאן ועל סמך נתונים נוספים הכתובים  בתורה מתקבלות באופן חד-משמעי כל החניות! אין אפשרות לקיים נתונים אלה אם נבחר אמה יותר גדולה כגון 52 ס''מ או יותר קטנה כגון 50 ס''מ. מפאת קוצר המקום לא נוכל במאמר זה להביא כל הנימוקים וחשבונות של המסעות. רק נתאר אותם בקצרה. יצאו מרעמסס (0) היא פוליסין (תל פרמה של היום) והלכו לאורך תעלה קדומה (היא יאור, נחל מצרים) לקנטרה ומשם לאורך תעלת סואץ עד סוכות (1) 120 מיל ביום אחד. והמשיכו 40 מיל לאורך התעלה וחוף מפרץ סואץ עד איתם (2) (רס מיסלה של היום). משם חזרו דרך פתום (עיר סואץ של היום) עד פי החירות (3) (רס עדביה). באשמורת הבוקר חצו 10 מיל דרך ים סוף בחזרה אל איתם (2) (וחששו שמצרים ישיגו אותם בדרך החוף). משם בקו ישר שלשה ימים (120 מיל) עד מרה (4) ועוד יום בקו ישר (40 מיל) לאילם (5). משם סטו 40 מיל  לים סוף (6) (לקנות חוף סיני בתור גבול הארץ לע''ל) וחזרו 40 מיל למדבר סין (7) (שם ירד המן לראשונה). חניה הבאה דפקה (8) נמצאת בג'בל צבע הוא הר סיני(!)[7] וחניה הבאה אלוש (9) 40 מיל מדפקה בקו ישר, על חוף ים סוף. חמש חניות 9,8,7,5,4,2  נמצאות על קו ישר אחד ומדבר סין בדיוק בין אילם והר סיני (שמות ט''ז, א'). מאילם 40 מיל לאורך החוף עד רפידים (10) מול הר סיני. ומשם עלו 40 מיל בנחל אל מרגלות הר סיני (11) מצד מזרחי כדרך כניסה למקדש. מהר סיני (כעבור 49 שבועות) ירדו מערבה למפרץ סואץ[8]  והלכו לאורך החוף עד קברות התאוה (12) היא אלוש. סה''כ 120 מיל תוך יום אחד. משם יום אחד (אחרי חדש אכילת בשר) אל חצרות (13) היא רפידים. ומשם לאורך החוף 160 מיל עד אילת ועוד 120 מיל בקו ישר אל קדש ברנע (14) סמוך לעין קדיס[9].  דרך 7 ימים תוך יום אחד (כנגד שבוע שחיכו למרים). סה''כ דרך 11 יום מחורב עד קדש ברנע[10]. וישבו י''ט שנה בקדש ברנע. והתחילו לחזור בדרך שבאו, 11 יום ב- 11 מסעות (14)-(25). נמצא שחזרו להר סיני בחניה ח-שמנה היא חנו-כה, חניה 25. ומעשה קורח היה במקהלות (21) (ת''י במדבר ל''ג כ''ב) היא חצרות היא רפידים היא מוסרות (26), מקום ריב ומחלוקת. אלו הם מי מריבות קדש שדרכם יעבור הגבול לע''ע (יחזקאל מ''ח כ''ח). וישבו בחשמנה 19 שנה. ומשם נסעו מזרחה למוסרות (26) (שהרי הפעם עלו להר סיני ממערב) ועוד שש מסעות עד קדש צין (32). ומשם נסעו 40 מיל דרך האתרים להר רמון (33), שם מת אהרן. ושוב יצא נגדם עמלק. וברחו 7 מסעות למסורות. שם נלחמו בהם בני לוי ועצרו בעדם. וחזרו 7 מסעות להר ההר. והוסיפו 7 מסעות (43)-(49) למניין 42. כנגד 49 קישוטי המנורה. 11 מסעות מרעמסס עד הר סיני כנגד 11 כפתורים, 22 עד מות אהרן כנגד גביעים, 9 עד ערבות מואב כנגד פרחים ו- 7 נוספות כנגד נרות. ואחרי שבכו את אהרן חדש ימים בהר ההר, התחילו לסובב את ארץ אדום דרך חניות קדש צין (34=32), צלמונה ( 35=31), פונן (36), אבות (37), וגבול מואב מעיי העברים (38) דרך דיבן גד (39), עלמן דיבלתימה (40). שם, כנגד גבול דרומי של ירושלים פנו צפונה, חצו את נחל ארנון וחנו בהרי העברים (41). קו 30-36-40-41 מסמן את הגבול המזרחי של הארץ לע''ל (לקיים "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה"). משם המשיכו צפונה עד כנגד צפון ים המלח ("מגבול על הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה" יחזקאל מ''ז י''ח) ופנו קצת צפון-מזרחה לחשבון (בקו אשר המשכו מגיע לחובה ולחצר עינן). משם פנו מזרחה למרכז המחנה בערבות מואב (42)[11].

 

6. אמת הארץ וגבולות הארץ

ראה מפה 1. אחרי שהתברר שאמת יחזקאל שוה 51 ס''מ, נתן לצייר את רצועות כל השבטים.  מבית המקדש עד רוחב גבול צפוני של תרומה 15 מיל  ו- 7 רצועות של 75 מיל או 540 מיל=550.8 ק''מ. מכאן ברור שהרי אמנון הם אלו המסומנים במפות בדרום טורקיה. לבוא חמת היא אנטיוכיא (ראה רש''י במדבר ל''ד ח' ותרגום ירושלמי). נחל/נהר מצרים נמצא במקום חיבור של  זרוע פוליסין של נילוס עם תעלה קדומה מקנרטה לפוליסין, ליד פוליסין היא רעמסס. הר ההר לפי שיטה א' (של ר' טוקצ'ינסקי) הוא כף חינזיר (ראה הר ההר א' במפה 1). ולפי שיטה ב' (של פרופ' גרינפילד (9)) הוא ג'בל מוסה גובה 1255(ראה הר ההר ב' במפה 1 1) ואחריו ג'בל אחמיר גובה 1795. גבול מערבי עובר מנחל/נהר מצרים בקו ישר אל הר ההר. גבול מזרחי מאילת עד חשבון (חיסבן של היום) מוגדר ע''י מסעות בני ישראל. מחשבון הגבול עובר בקו ישר אל חצר עינן. יש שתי שיטות לחישוב קו אורך חצר עינן. לפי שיטה א' הפרש אורך בין גבול מזרחי לגבול מערבי  של הארץ שוה פעמים זמן הליכה של חצי מיל וטבילה במקוה לפי קצב מיל ב- 18 דקות[12]. לפי שיטה שניה ההפרש שווה זמן הליכה של מיל וטבילה במקווה לפי קצב מיל ב- 22.5 דקות. חצר עינן א' נמצאת על נהר עפרין, חצר עינן ב' על נהר פרת! שילוב שתי השיטות מגדיר גבול מזרחי: לפי שיטה א' עד רצועת דן (בשפם) ומשם דן מדלג בקו ישר לחצר עינן ב' ("ידלג מן הבשן"). גבול ימי מוגדר לפי הר ההר ב'. וכולל כל ששופע מהרי אמנון עד כף חינזיר ועד צדד (בקו רוחב גבול צפוני).

      והנה חמשה מופתים. א) סכום הקפי גבולות של כ''א מי''ב שבטים שוה 1600 פרסה (או 6400 מיל הארץ). ב) סכום שטחים של י''ב שבטים שוה 400 על 400 מיל. ויש בשטח זה בחינה "עומדים צפופים" (כ''א בשטח אמה על אמה) "ומשתחוים רווחים" (כ''א ב- 4 על 4 אמות). לכן שטח זה מתרחב פי 16 ל- 400 על 400 פרסה. ג) סכום שטחים של י''ב שבטים ללא ים התיכון (אבל כולל ימת ברדוויל המנותקת מן הים ע''י רצועה יבשתית) הוא בדיוק פי 50 משטח תרומת קדש של כהנים-30 על 75 מיל כשיעור של תרומה בינונית. ד)  רצועת משיח תקיף את כל כדור הארץ כמו סולם יעקב. אורכה 75 מיל כאורך התרומה (כנגד גוף יעקב מבאר שבע עד לוז). ורוחבה 32000 מיל כנגד רוחב הסולם (חולין צ''א ע''ב). אכן רדיוס של עיגול קו הרוחב סביב כדור הארץ ברוחב אמצע רצועת ירושלים (31.5708 מעלות) שווה 5439.1 ק''מ. אם נחשב הקף העיגול לפי p=3 כמו בים של שלמה, נקבל 32635 ק''מ או 31995 מיל. ה) מכאן שטח כל הארץ עם רצועת המשיח שוה 400 על 400 מיל ועוד 75 על 32000 מיל. וזהו בדיוק 400 על 400 פרסה.

 

7. הר הבית 500 אמה על 500 אמה

 

אחרי שדנו בנושא של שיעור האמה, נחזור לנושא העיקרי של המאמר והוא גבולות של הר הבית המקודש. כתוב במסכת מדות פרק ב' משנה א' "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, רבו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, מיעוטו מן המערב וכו'". כפי שהזכרנו בהקדמה, הר הבית איננו מרובע ואף אינו מלבני. כותל מערבי שלו בחלקו המרכזי פונה 10.55 מעלות מערבה מן הצפון (מחושב על סמך מדידות שערכו "מודדי שומרון"), כותל דרומי פונה בממוצע 10.1 מעלות צפונה מן המזרח, כותל מזרחי בחלקו המרכזי בממוצע פונה 5.97 מעלות מערבה מן הצפון (מאחר וכותל מזרחי איננו ישר ממש, לגבי קטעים מסוימים הזויות שונות במקצת). מקובל על כל החוקרים שכותל מזרחי (בחלקו המרכזי) הוא כותל מקורי, ז.א. הבניה העותומאנית נעשתה על גבי יסוד שהיה קיים בזמן בית ראשון ושני. המרחק בין כותל מערבי למזרחי (כולל עובי הכתלים) בדרום 279.5 מ' (נמדד בגובה 718-720 מ') ובקו העובר דרך מרכז כיפת הסלע (וניצב לכותל מזרחי) המרחק 297.3 מ' (נמדד בגובה כ- 730 מ'). לעומת זאת 500 אמות הארץ שוות 255 מ' ואף באמת עולם הגדולה של 52 ס''מ נקבל 260 מ' בלבד. לכן אם אנו מתבססים רק על אמות של 48-52 ס''מ, חייבים להניח שכותל מערבי מקורי של הר הבית המקודש עבר פנימה (מזרחה) מכותל הקיים. הקו הטבעי הוא גבול מערבי של רחבת כיפת הסלע. ריטמאייר (7) זיהה מדרגה תחתונה בפינה צפון-מערבית של הרחבה בתור שריד של כותל קדום. המרחק ממדרגה זאת (מקצה מערבי שלה) עד כותל מזרחי (כולל עוביו) הוא כ- 263.5 מ' (נמדד במפה מנדטורית של 1:625). יש כאן בערך 500 אמה של 52 ס''מ ועוד עובי כותל מזרחי[13] . בצפון ישנו גבול טבעי אשר מתחיל בפינה צפון מזרחית של שער הרחמים ועובר על שפה צפונית של רחבת כיפת הסלע (זוהי בעצם הצעת וורן (11)). שפה זאת מכוונת 7.08 מעלות צפונית מן המזרח (מדידה על פי מפת צילום אויר). מן הסתם, גבול המקורי היה ניצב לכותל מזרחי, דהיינו כיוון של 6.0-6.2 מעלות. בדרום ישנו קו טבעי שמתחיל בשער ברקלי ועובר בחזית של אל-אקצה. המרחק בין גבול צפוני לדרומי במערב בערך 265 מ' או 500 אמה של 52 ס''מ ועוד עובי כתלים ובמזרח 250 מ' או 500 אמה של 49 ס''מ ועובי כתלים. שפה מערבית של הרמה מכוונת כ- 11.5 מעלות מערבה מן הצפון. יש לשער שגבול המקורי היה מקביל או כמעט מקביל לכותל מערבי החיצוני. אז אורך גבול דרומי יוצא 245 מ' או 500 אמות של 48 ס''מ ועובי הכתלים. מתוך נתונים אלה (ובמסגרת אמות של 48-52 ס''מ) נראה שהר הבית המקודש היה מרובע שבו פינה צפון-מזרחית ישרה וגבול צפוני ומערבי נמדד ב- 500 אמה של 52 ס''מ, דרומי 500 אמה של 48 ס''מ ומזרחי 500 אמה של 49 ס''מ. מכאן נתן לחשב שפינה דרום-מערבית של הר הבית היא בת 91.1134 מעלות. מאידך, הזווית בין כותל דרומי ומערבי החיצוניים בפינה דרום-מערבית של הר הבית היא ישרה (כדי דיוק מדידה). נראה הגיוני שכותל דרומי חיצוני היה מקביל או כמעט מקביל לגבול דרומי מקודש ולכן זווית דרום-מערבית של הר הבית המקודש הייתה ישרה. על מנת לקיים זווית זאת יש להעמיד גבול מזרחי על 500 אמה של 48 ס''מ. כתוצאה מכך פינה דרום-מזרחית תזוז 5 מ' צפונה. עדיין גבול דרומי עובר סמוך לחזית של אל-אקצה כך שמסגד המוסלמי נמצא כולו מחוץ לשטח המקודש (כפי שמעיד שמו- החיצוני)[14]. אם כן, השערתנו היא שהר הבית המקודש נמדד בשתי אמות: רוחות "פנימיות" דרומית ומזרחית באמת אדם היא אמת משה של 48 ס''מ ורוחות חיצוניות צפונית ומערבית באמת עולם של 52 ס''מ כאשר פינות צפון-מזרחית ודרום-מערבית ישרות. לכן דברי משנה שהר הבית 500 אמה על 500 אמה מתקיימים לא רק מבחינת ההיקף אלא גם מבחינת השטח שהוא בדיוק 500 אמה של 52 ס''מ כפול 500 אמה של 48 ס''מ. כעת נתן לחשב זוית בין כותל מזרחי למערבי. היא נתונה ע''י נוסחה 22arctan(52/48)-90=4.58122 מעלות.

    אומנם התאמנו את מידות הר הבית למציאות. אבל מלאכתנו לא תהיה שלמה אם לא נבין מה הם סיבות של מציאות זאת. מדוע שלמה המלך בנה הר הבית לא רבוע אלא בעל שתי אמות שונות ומדוע כיוון את הכתלים בצורה משונה? הרי כל המידות של הר הבית ושל בית המקדש לכאורה נלמדות ממידות המשכן (ראה אור החיים, שמות, כ''ה ט'). ובפרט הר הבית 500 אמה על 500 אמה נלמד מחצר שלפני המשכן 50 על 50 אמה (ראה רש''י, דה''א כ''ח י''ט). והרי חצר זאת הייתה מרובעת! ויש לתרץ כפי שכתבנו לעיל ברמז מחצר המשכן, שישנה מחלוקת בין מידות פנימיות וחיצוניות. לכן נבחרו מידות שהן קצוות של המחלוקת, פנימית הקטנה ביותר של 48 ס''מ וחיצונית הגדולה ביותר של 52 ס''מ. היחס 52/48 שוה ל 13/12 כאשר מספר 12 הוא "פנימי"-של שתים עשרי שבטים ו- 13 הוא "חיצוני", המשלים את הפנימי ומביאו לאחדות של "א-ח-ד"=4-8-1 . מספרים אלה הם גם מספרי "פיתגורס" שיוצרים משולש ישר זוית בעל צלעות 5, 12, ו- 13. בתוך שטח זה של הר הבית נמצאת עזרת נשים 135 אמה על 135 אמה ועזרה של 135 על 187 אמה. מאחר ובהר הבית מצאנו מחלוקת של שתי אמות, הקטנה וגדולה, ראוי שבית המקדש ועזרות יהיו בנויים על אמה של פשרה שהיא אמה של ארץ ישראל בת 51 סמ'. וכבר ראינו שאמה זאת היא גופא פשרה בין אמת הגר''ח נאה ואמת חזו''א וכן בין שתי אמות העולם.   

          בהקשר זה נביא מופת חשבוני. נבנה ריבוע של 500 על 500 אמות עולם של 52 ס''מ וריבוע אחר של 500 על 500 של אמות אדם. הפרש שני השטחים שוה  250000x25/144  הינו 43402.778  א''ר של אדם. לעומת זאת שטח של עזרות שוה 135x(135+187)=43470 אמות הארץ. קבלנו כמעט שוויון מספרי. אורך העזרה 187 מתקבל כסכום של 11 אמה אחרי בית הכפרות, 100 של בית המקדש, 22 בין הבית למזבח, 32 של מזבח, 11 של עזרת כהנים ו- 11 של עזרת ישראל. אבל רוחב היסוד (לרמב''ם) ורוחב הסובב (אליבא דכולם) ורוחב הקרנות (לרש''י) היה אמה של 5 טפחים. מתוך כך נתן לפרש שרוחב המזבח היה בערך 31.5 אמה[15] ואורך העזרה 186.5 אמה. ואז שטח שתי עזרות יהיה 43402.5 א''ר[16]. מה מוסר השכל של שויון זה? מידות פנים וחוץ מריבות. זאת אומרת כל הר הבית לפי מידה שלי וזאת אומרת כולה שלי. לקח קב''ה את ההפרש ביניהם ונתן לעזרות.

8. כיוון של בית המקדש והעזרות

 

    הזכרנו לעיל שכותל מזרחי של הר הבית מכוון 6.0 או 6.2 מעלות מערבה מן הצפון. לפי צורת הר הבית שהצענו, זוית בין כותל מערבי (פנימי) וכותל מזרחי היא 4.58122 מעלות.  לפיכך כותל מערבי פנימי מכוון כ- 10.55 או 10.78 מעלות מערבה מן הצפון כאשר כותל מערבי חיצוני בחלקו מרכזי מכוון 10.55 מעלות. נוסיף לכך שקיר תומך מזרחי של רחבת כיפת הסלע מכוונת כ- 1.2-1.3 מעלות מערבה מן הצפון. יתכן שהיה שם כותל מקורי בכיוון דרום-צפון מדויק. נשאלת שאלה- איך היה מכוון בית המקדש ועזרות: לפי כותל מערבי, מזרחי או שמא לפי צפון מדויק? על מנת לענות על השאלה יש להבין מה סיבת הסטייה של כותל מזרחי. אין לומר שהיתה סיבה טופוגרפית. כותל זה בחלקו המרכזי עובר למרגלות הר המוריה כאשר גובה הסלע שם משתנה מ- 712 מ' מעל פני הים (בדרום) עד 720 מ' (במרכז) ושוב יורד ל- 716 מ' בפינה צפונית של שער הרחמים (לפי מפה טופוגרפית משוערת). אילו היו מכוונים אותו דרום-צפון היה משתלב יותר טוב בקווי הגובה. מפשט התורה משמע שמחנה ישראל ומשכן היו מכוונים לפי רוחות השמים. ומן הסתם היו צריכים לכוון בית המקדש כמו במדבר. יתר חיזוק אנו מקבלים מירושלמי עירובין פ''ה ה''א "א''ר יוסה אם אין יודע לכוין את הרוחות צא ולמד מן התקופה ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת אלו פני מזרח ממקום שהחמה שוקעת בא' בתקופת טבת עד מקום שהיא שוקעת באחד בתקופת תמוז אלו פני מערב והשאר צפון ודרום וכו' ניחה בשילו ובבית העולמים דאמר ר' אחא בשם שמואל בר רב יצחק כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו באחד בתקופת טבת ובאחד בתקופת תמוז". ופרש שם פני משה ד''ה "ניחא", "שלעולם היו יודעין לכוין את הרוחות מהסימן שראו בשער המזרחי וכו'". משמע ששער המזרחי (הוא שער נקנור) היה מכוון במדויק לפי רוחות השמים. ובהמשך שם "ובמדבר מי היה מכוין להן את הרוחות א''ר אחא ארון היה מכוין להם את הרוחות". מכאן שהמשכן היה מכוון לפי הרוחות. אבל ביומא כ''ח ע''ב גמרא מעלה סברה "ודילמה כותלי דבית המקדש בשש ומחצה משחרי", כלומר, כותל מזרחי של בית המקדש משחיר חצי שעה אחרי חצות היום. וזה אפשרי בתקופת ניסן רק אם הכותל מסובב 14 מעלות נגד כיון השעון! ולא יתכן לתרץ ע''י שיפוע של כותל כפי שפרש''י שם (סוגיא זאת חורגת ממסגרת מאמר זה. ראה הערה 26 בסוף פרק 8.3).

   

8.1 פרידה של אברהם ולוט

 

   נראה לנו שהמפתח להבנת התעלומה נמצא בפרשה "לך לך" בפסוק ”הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה" (בר' י''ג ט'). ימין ושמאל בתורה היינו דרום וצפון. אברהם הציע ללוט לחלק את הארץ לשני חלקים. אם לוט יקח צפון אברהם יקבל דרום או להפך. והנה אברהם מכיר בודאי בקדושת הר הבית ובמקום המזבח אשר בנה אדם הראשון ואשר בו הקריב גם נח. ואם לוט יקח את חלק הארץ שבו נמצא המזבח, הרי אברהם יאבד את הקשר עם ה'. אלא בהכרח הם עמדו על ציר של בית המקדש ואברהם הציע לחלק את הארץ לאורך הציר כמו החלוקה של יהודה ובנימין. "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן וגו'". מכאן ברור שהם עמדו על פסגת הר הזיתים, פניהם מזרחה, וימין ושמאל  שלהם אכן דרום וצפון.

     מה היתה זוית זריחת השמש באותו היום? ראשית צריך לדעת איזה יום היה. כתוב ובילקוט שמעוני פרשת "לך לך" אות ס''ח "הנס החמישי נלקחה שרה שנאמר ותקח האשה בית פרעה ואותו לילה היה י''ט של פסח והביא הקב''ה על פרעה ועל ביתו נגעים להודיע שכך הוא עתיד לחכות את ארצו שנאמר עוד נגע אחד אביא על פרעה". למחרת בט''ו ניסן אברהם ושרה יצאו ממצרים. זיהינו מקום ישיבת פרעה עם עיר קנטרה[17].  משם עד ירושלים דרך אל-עריש, באר שבע וחברון כ- 320 ק''מ או כמעט 8 ימים. וכן דעת הרמב''ם (הל' קדוש החדש פ''ה ה''י) שמרחק ממצרים לירושלים דרך אשקלון 8 ימי הליכה או פחות. על כן אברהם הגיע לירושלים בכ''ב ניסן בערב, "אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם ה'"[18]  ולמחרת בבוקר, כ''ג ניסן אברהם ולוט עמדו על פסגת הר הזיתים וראו את הזריחה.

   איזה שנה היתה? לפי חשבון מקובל, אברהם נולד בשנת 1948 מניין וי''ד או 1949 למניין בהר''ד שאנו מונים[19] יצא מחרן כאשר הוא בן 75, דהיינו בשנת 2024 בהר''ד, סמוך לתחילתה (והיה בן 74 ועוד, לפי העקרון "מקצת שנה ככולה"). כתוב בסדר עולם (פרק א') "אותה שנה שיצא בה אבינו אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים ועלה ובא וישב באלוני ממרא אשר בחברון והיא השנה שכבש בה את המלכים". מכאן, אברהם נפרד מלוט בכ''ג ניסן שנת 2024 בהר''ד.

   איך לחשב זוית זריחת השמש ביום זה? צריך לדעת מתי היתה תקופת ניסן (כלומר רגע בו יום שוה ללילה). אנו נערוך חשבון הלכתי לפי תקופת שמואל ולפי תקופת ר' אדא. צריך גם לדעת מתי היה מולד ניסן ובאיזה יום היה ר''ח ניסן (ביחס למולד ראשון). הכלל של עיבור השנה לפי תקופת ניסן מאפשר להגדיר באופן חד-משמעי מספר חדשים שעברו ממולד בהר''ד. יוצא שמולד ניסן היה ביום ד' ט' שעות תקל''ה חל'. מאחר ומולד היה לפני צהרים (שהיא שעת י''ח), אפשר לקבוע ר''ח ניסן ביום ד'. תקופת ניסן לפי שמואל היתה ביום ה' י''ח שעות בט' ניסן. בבוקר של כ''ג ניסן עברו 13.75 יום מן התקופה. לפי נוסחה אסטרונומית ידועה   זוית זריחת השמש היתה 6.31 מעלות צפונה ממזרח[20]. תקופת ר' אדא היתה 0.57 יום יותר מאוחר, לכן לפי זה זוית זריחת השמש היתה 6.05 מעלות וממוצע בין שני המספרים 6.18 מעלות, בערך בניצב לכותל מזרחי של הר הבית.

 

8.2 מעשה אבות סימן לבנים

 

בשלש הזדמנויות נוספות באו האבות לירושלים:. בעקידת יצחק, בחלום יעקב ובזמן שיעקב הציב מצבה וקרא שם המקום "אלקים בית אל" (ראה הערה 18 על ד' מקומות בשם בית אל). למרות שהזמנים המדויקים לא ידועים לנו,  נתן לחשב אותם לפי  הגיון פנימי של התורה. למשל, לגבי עקידת יצחק, כתוב בש''ר פרשת בא סימן ט''ו י''א "ובו נולד יצחק ובו נעקד ובו קבל יעקב את הברכות ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה". מאחר ויצחק היה אז בן 37 שנה (סדר עולם, פ''א), העקידה היתה בניסן שנת 2086 בהר''ד. מתי בניסן? יצחק נולד בט''ו ניסן. אפשר שעקידה היתה בו ביום ואפשר שה' דבר עם אברהם ביום זה. בילקוט שמעוני וירא צ''ח כתוב "באותה שעה הרהר בלבו אברהם אם אני מודיע לשרה וכו' אמר לה תקני לנו מאכל ומשתה ונשמח היום. אמרה ליה מה טעם של שמחה זו א''ל זקנים שבדמותנו נולד להן בן דין הוא שנשמח". משמע קצת שהיה זה יום הולדתו, 38 שנה (שהוא מחזור משותף של שמש וירח) אחרי שבאו מלאכים לבשר על לידת יצחק (סדר עולם פ''ה). ולמחרת בבוקר יצאו. וביום השלישי , י''ח ניסן, היתה העקידה. מולד ניסן היה ביום ב' ח' שעות תשכ''ו חל'. אם מקדשים על פי חשבון אפשר לקבוע ר''ח ניסן ביום ב'. תקופת ניסן לפי שמואל היתה ביום ו' ו' שעות, ה' ניסן. בי''ח ניסן בבוקר, 13.25 יום אחרי התקופה השמש זרחה בכיון של 6.08 מעלות צפונה מן המזרח. יתכן שאברהם בנה את המזבח בצהרים. ואז נקודת זריחת השמש (כלומר הנקודה בה גלגל המזלות נפגש עם קו האופק במזרח) היתה 6.1975 מעלות צפונית מזרחית. אותו חשבון לר' אדא נותן 6.03 מעלות.

     "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וכו'". והוא הר המוריה (רש''י בר' כ''ח י''א). מתי זה היה? יעקב קבל ברכה בפסח כאשר היה בן 63 ( רש''י בר' כ'ז ט' וכ''ח ט'). ואחרי זה נטמן 14 שנה בישיבת שם ועבר. אם כן נכוון זמן "ויפגע במקום" לפסח כאשר הוא בן 77 ויצחק בן 137, אז נקבל שנת 2186[21]. מולד ניסן ביום ה' ט''ז שעות תתרכ''ג חל'. אפשר לקבוע ר''ח ביום ה'. תקופת שמואל היתה ביום ה' ו' שעות א' ניסן. אם כן בי''ד בצהרים עברו 13.5 יום מתקופת ניסן. נקודת זריחת השמש באותו זמן (כלומר גלגל מזלות) היתה בזוית 6.1975 צפון מזרחה-ניצב לכותל המזרחי של הר הבית. אבל באותו בוקר השמש זרחה בזוית 6.08 מעלות. תקופת רב אדא היתה 0.057 יום מאוחר יותר. לכן הזויות תהינה בהתאם 6.17 ו- 6.06 מעלות. והנה אנו רואים פה יד ה', שיעקב חזר למקום עקידת יצחק  בדיוק אחרי מאה שנה (של שמש). ויתכן ששם את י''ב אבנים מראשתיו לפי כיוון נקודת הזריחה בצהרים. וגם אם כיון לפי זוית בזמן השקיעה כעבור ד' שעות (כי שמש הקדימה לשקוע אז בשעתיים) אין כאן הבדל משמעותי. כתוב בפדר''א  "לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו וכו'". לפי חשבוננו יש כאן "מעשה אבות -סימן לבנים" באופן מושלם, במקום וגם בזמן. ולמחרת בבוקר יעקב העביר את האבנים, שהפכו לאבן אחת,  ממקום הראש בבית אל הצפוני למקום של לב- בהר המוריה. ושם נעשתה אבן שתיה.

    "ויעל מעליו אלקים במקום אשר דבר אתו. ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן וכו'. ויקרא יעקב את שם המקום אשר דבר אתו שם אלקים בית אל" (בר' ל''ה י''ג-ט''ו). לפי הבנתנו (ראה הערה 18) יעקב הציב מצבה בבית אל מערבית להר הבית[22] . מתי זה היה? יעקב היה אצל לבן 20 שנה, עד ניסן שנת 2206. ואחר כך ישב בסוכות י''ח חדש (רש''י בר' ל''ג י''ז). אולי מפסח עד חג הסוכות לחבר פסח עם חג הסוכות כמו ביציאת מצרים (שחנו בט''ו ניסן בסוכות). לכן נראה לכוון את יום יציאתו מסוכות לשכם לט''ו תשרי שנת 2208. מתוך חשבון הליכה של יעקב מחרן לסוכות מתברר שסוכות נמצאת במרכז מחנה ישראל בערבות מואב[23]. משם עד שכם מרחק 60 מיל (ראה סוטה ל''ו ע''א), יום וחצי הליכה. למחרת, י''ז תשרי היה מעשה דינה. יום שלישי של אנשי שכם בי''ט תשרי. בכ' תשרי יעקב נסעה ללוז היא "אל בית אל", ולמחרת בערב בא לבית אל במערב ירושלים. נעשה חישוב כיוון השמש לאותו זמן. מולד תשרי היה ביום ו' כ' שעות רפ''ה חל'. לכן ר''ח היה בשבת. תקופת תשרי לפי שמואל היתה ביום ד' ג' שעות, שלשה ימים לפני א' תשרי. בכ''א תשרי בערב עברו 23.875 מן התקופה. לפי נוסחה לעיל השמש שקעה בזוית 10.794 מעלות דרום מערבה בניצב לכותל מערבי של הר הבית. מתקופת ר' אדא עברו 23.887 יום וזוית היתה 10.799 מעלות. (הפלא ששתי תקופות כמעט התלכדו!). אם כן, הרמז ברור. יעקב הציב מצבה בכיוון שקיעת השמש ובזה קבע את כיוון כותל מערבי של הר הבית! נמצאנו למדים שכיוון כותל מזרחי נקבע בפסח שהוא רגל של אברהם וכותל מערבי בסוכות שהוא רגל של יעקב.

   מתוך מופתים שהבאנו, מתברר שציר בית המקדש ומזבח וכותל מזרחי מסובבים כ- 6.2 מעלות נגד השעון וכותל מערבי  10.79 מעלות נגד השעון. הפרש בין שתי הזויות שוה 4.59 מעלות, כמעט במדויק הערך 4.58122 שחשבנו לעיל מתוך צורה של הר הבית שבנויה על אמות של 52 ו- 48 ס''מ. מאידך, אם מסתמכים על תקופת ר' אדא בלבד, אז במקום 6.2 יש לבחור ב- 6.0 מעלות. אכן זהו כיוון ממוצע של כותל מזרחי של היום לאורך 500 אמות של תחום המקודש. כבר הזכרנו שכותל מערבי חיצוני מכוון בזוית כ- 10.55 מעלות. הפרש של שתי זויות אלה 4.55 מעלות, קרוב לערך המחושב. מצד שני, לגבי המצבה של יעקב, שתי תקופות מתאימות לפתרון ראשון. אולם, אפשר להתאים כיוון המצבה גם לפתרון שני. כגון, שיעקב חישב זוית זריחת השמש בבוקר של כ''א תשרי, בזמן שיצא מלוז. אז עברו 23.375 יום מתקופת תשרי והשמש זרחה 10.58 מעלות דרומה מן המזרח. ובערב, יעקב הציב את המצבה בבית אל מערבי להר הבית לפי זוית זריחה של בוקר, רק בכיוון נגד השעון. מדוע? אולי בתור פשרה בין כיוון שקיעה בלוז לבין השקיעה בירושלים? אנו נדון בהמשך איך לקיים שני פתרונות אלו. כבר הזכרנו שגבול מערבי של רחבת כיפת הסלע מכוון לפי זוית של 11.5 מעלות. לכן, יתכן שכותל מערבי פנימי, היה מסובב בזוית קצת יותר גדולה מאשר כותל מערבי חיצוני, כגון 10.78 מעלות. ואת הכותל החיצוני בנו לפי פתרון שני.

 

8.3  שקולים אסטרונומיים בקביעת כיוון הכתלים

 

    בפתרונות שהבאנו לעיל יש טווח של אי-ודאות. האם קיים קריטריון מתמטי ברור לקבוע את כיווני הכתלים באופן מוחלט? זוית 6.2 מעלות מתאימה לזמן של 13.5 יום אחרי התקופה. מה מיוחד בזמן הזה? הכלל של עיבור השנה לפי התקופה קובע שאם תקופת ניסן נופלת אחרי ט''ו ניסן אז מעברים את השנה ועושים אותו ניסן אדר שני (רמב''ם, הל' קדוש החדש פ''ד ה''ב). לכן תקופה מאוחרת ביותר נופלת בסוף ט''ו ניסן ומוקדמת ביותר 30 יום יותר מוקדם. וממוצע בין שני הקצוות הוא תחילת א' ניסן[24]. בחדש ממוצע כזה השמש זורחת בבוקר של י''ד ניסן 13.5 יום אחרי התקופה בזוית של 6.19746 מעלות צפונית ממזרח. אם כן, בבוקר של פסח ממוצע, כאשר כל בני ישראל היו באים לירושלים, השמש היתה זורחת בכיוון ציר בית המקדש! ויש לנו אסמכתא מן התורה. כתוב בדברים ט''ז א' "שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלקיך כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה". ובפסיקתא רבתי פר' החדש "ר' שמואל בר נחמן אמר שנה שיצאו ישראל ממצרים היו חדשי השנה וחדשי התקופה שוין. שנה שיצאו ישראל ממצרים היתה התקופה בליל ה' בתחילת הלילה. ומולד הלבנה היה ביום ד' בחצות היום. והתחילו חודש הלבנה וחודש התקופה בלילה". על כן בבוקר של י''ד ניסן עברו 13.5 מן התקופה. והתורה אמרה שנשמור (בממוצע) מציאות זאת. לעומת זאת, לפי הלוח שלנו, תקופת ניסן באופן ממוצע נופלת בבוקר של א' ניסן. לכן בבוקר של י''ד ניסן "ממוצע" השמש זורחת בזוית 5.97100 מעלות. נוסיף לזויות אלה 4.58122 מעלות הנ''ל. נקבל כיוון כותל מערבי 10.7787 מעלות ו- 10.5522 מעלות בהתאם.

   האם יש סימן אסטרונומי לכיוון של כותל המערבי? השמש שוקעת 10.78 מעלות דרומית מן המערב 23.84271 יום אחרי תקופת תשרי. באותו זמן אורך של שמש על גלגל המזלות שוה בדיוק 23.5000, כמו זוית נטית ציר כדור הארץ לעומת מישור המזלות. ההפרש בין 10.78 ו- 6.19746 הוא 4.58254 מעלות. אם ניקח בחשבון שינוי כיוון קו האורך תוך 500 אמות בין כותל מזרחי למערבי, הבדל בין כיווני הכתלים יהיה 4.58115, לעומת 4.58122.  בגבולות יכולת מדידה זוהי זהות! סימן זה של כותל מערבי קשור לדעתנו לסימן "עגלה בצפון ועקרב בדרום" אשר מובא בעירובין נ''ו ע''א ובפסחים צ''ד ע''א וכן לכיון כותל תפילה של אברהם אשר היה מתפלל מחברון להר הבית באזימוט של 23.5 מעלות[25].  מאידך, כיוון כותל מזרחי 6.197 קשור לסימן של השחרת כתלי הר הבית ביומא כ''ח ע''ב[26]. לא מצאנו קשר אסטרונומי לזוית 10.5522 של כותל מערבי.

 

9. מקום של בית המקדש ועזרות

 

9.1 אבן שתיה ומרכז קדש הקדשים

 

אחרי שבררנו שציר בית המקדש היה ניצב לכותל מזרחי של הר הבית, נוכל לתאר את מקום המקדש והעזרות. נצא מהנחה שכיפת הסלע אכן בנויה על מקום קדש הקדשים[27].  הנחה זאת מבוססת מבחינה הלכתית על קביעה של הרדב''ז "כי הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק הנקרא אצלם אלסכרא" (שו''ת רדב''ז חלק ב, סימן תרצא). ובפרקי דרבי אליעזר פרק ל' כתוב "רבי ישמעאל אומר חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים וכו' ויגדרו פרצות חומות בית המקדש ויבנו בנין בהיכל". פרצות חומות היינו חומות הר הבית. ובנין בהיכל זהו כיפת הסלע. ואין שם בנין אחר בהר הבית פרט לאל-אקצה אשר לכל הדעות אינו בנוי על מקום המקדש. ומבחינה מציאותית, סלע אשר מתחת לכיפה הוא פסגת ההר. זה תואם מה שכתוב ביחזקאל מ''ג י''ב "זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבלו סביב קדש קדשים הנה זאת תורת הבית". וגם ממסכת מידות אנו לומדים שמשער שושן עד ריצפת ההיכל היתה עליה של 22 (וי''א 19.5 ) אמות. וגם בשאר הרוחות עזרה היתה 6 אמות נמוכה מרצפת ההיכל כאשר אבן השתיה בקדש הקדשים בולטת עוד ג' אצבעות מעל ריצפה זאת. ובמלחמות ה' ה' ב' של פלביוס כתוב שהבא מן הדרום היה עולה 14 מעלות עד חיל ומשם עוד חמש מעלות עד עזרה. ומאחר וכל מעלה ברום לפחות חצי אמה, נמצא הר הבית בדרום לפחות 9.5 אמות נמוך מעזרה. וגם מקום של הסלע במרכז הר הבית המורחב (הטל של מרכז כיפת הסלע על כותל מזרחי פוגע במרכז הכותל וכן הטל על כותל מערבי) מעיד על מרכזיות של הסלע בתוך הר הבית המורחב.

    אך המתבונן בצורת הסלע יתקשה לזהות בה פסגה של שלש אצבעות בולטת  מעל משטח עליון של הסלע. משטח זה ברוחב כ- 3 מ' ממרכז כיפת הסלע מערבה ולאורך כ- 10 מ' מדרום לצפון נראה כסלע טבעי, ולא נכרים בו סימן חציבה (סימני חציבה ישנם דוקא בצד צפון-מזרחי של הסלע שהוא יותר נמוך מצד מערבי). אומנם בגבול מערבי של הסלע ישנה מדרגה ברוחב כ- 2.5 מ' לכל אורכו, אשר נחצבה בו בזמן מן הזמנים. אבל אנו נראה בהמשך שמרכז ק''ק חייב להימצא דווקא באזור מרכז הכיפה, ושם כפי שאמרנו אין רואים פסגה מובהקת. רב יהושע חיון בכנס של מכון המקדש (ניסן תשמ''ט) הביא ראיות שאבן השתיה איננה הסלע, אלא אבן נפרדת היתה שם שקועה בסלע. ואבן זאת נטלה משם (אומנם הוא טען  שמקומה כ- 50 אמות מערבית מן הסלע). אכן ביומא פ''ה מ''ב כתוב "משניטל ארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתייה היתה נקראת וכו'". "נביאים ראשונים" פרש''י - "דוד ושמואל". ובסוטה מ''ח ע''ב כתוב "דוד ושמואל ושלמה". ואם כל הסלע הוא אבן שתיה והוא גלוי לעין כל, איך הוא קשור לימות נביאים ראשונים? ובזוהר פרשת נוח על הפסוק "ויאמר אלקים לנוח זאת אות הברית וכו'" כתוב לגבי אבן שתייה "דוד מלכא חביבותא ודבקותא דיליה בהאי אבן הוה ועלה אמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכד בעא לאסתכלא בחיזו יקרא דמריה נטל להאי אבן בידיה וכו'".  מכאן משמע שאבן זאת אינה חלק של סלע טבעי.

   ובפדר''א פרק ל''ה כתוב  "וישב יעקב ללקט את האבנים ומצא אותם כלם אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום וכו'. מה עשה הקדש ברוך הוא. נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות ועשה אותה סניף לארץ כאדם שעושה סניף לכפה. לפיכך נקראת אבן השתיה, שמשם הוא טבור הארץ, ומשם נמתחה כל הארץ, ועליה היכל ה' עומד, שנאמר , והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים". מהו סניף לכפה? היא אבן בראש הכיפה שמונעת ממנה לקרוס. והנה יש שם גומה בצורת טרפז (ראה ציור 3). גבול מזרחי של הטרפז נמשך לאורך קטע 0.42- 1.14 מ' צפונית למרכז הכיפה ומרכז הקטע נמצא בערך 53 ס''מ מערבית למרכז הכיפה[28]. דלמן (12) כותב  שקרקעית הגומה איננה מסלע טבעי אלא עשויה מתערובת של אבנים ואדמה או סיד. דלמן משוכנע שגומה זאת היתה עמוקה יותר. והוא שואל האם הגומה מחוברת אל חלל או תעלה בסלע. והנה מוסלמים מעריצים שם אבן אחת אשר הציבו אותה בפינה דרום-מערבית של הסלע ובנו סביבה ארגז אבן ועליו ארגז עץ גבוה. באבן זאת קיים סימן רגל עם שקע של עקב ומוסלמים טוענים שזהו סימן רגל של מוחמ''ד. דלמן מביא מידות של האבן: כ- 46 ס''מ אורכה וכ- 28 ס''מ רוחבה. גובה הארגז לפי דלמן 52 ס''מ וגובה האבן מאפשר הכנסת יד לחלל שמעליה. על כן אני משער אותו כ- 42 ס''מ. דלמן מביא עדויות שלפני כאלף שנה האבן היתה ניצבת בחלק דרומי של הסלע. על כן השערה שלנו שאבן זאת היא אבן שתיה המקורית וטביעת רגל בה היא כביכול של קב''ה. ועליה נאמר "אבן מעסו הבונים היתה לראש פינה". משמעות הבונים כפשוטם, אלו רומאים וביזנטיים ומוסלמים אשר שדדו כל אבני בית מקדש של הורדוס ובנו מהם בנינים שלהם. אבל אבן שתיה שהיא לא ישרה ולא ראויה לבניה, נעשתה ראש פינה דרום-מערבית של הסלע. אבן זאת היתה משוקעת בגומה הנ''ל והיא מחוברת אל מי תהום. על כן, מקום זה נקרא עין רוגל וממנו לע''ל ייצאו מים חיים כפי שמתואר ביחזקאל ובזכריה[29] . השקע  בסלע נראה כמו שקע של טבור. ואם יכניסו שם אבן  בולטת , יראה הדבר כמו קשר הטבור בתוך גומה. ומאחר ואבן זאת היתה תקועה בחלל, היא היתה מונעת את כיפת הארץ מלקרוס. מידות האבן מתאימות לגודל הגומה.  ונתן להשקיע אותה כך שרק ג' אצבעות ממנו יראו מעל ריצפת קדש הקדשים. (וראה בהמשך דיון לגבי גובה ריצפת ק''ק מעל פני הים). אם יכוונו את אורך האבן מדרום לצפון, אז יראו בליטה בדרום העקב ובליטה בצפון כף הרגל וביניהם מרחק כגודל הרגל- ד' טפחים.

   מה קשר בין מקום אבן השתיה למרכז קדש הקדשים? לפי רמב''ם (הלכות בה''ב פ''ד ה''א) האבן היתה במערבו של קדש הקדשים. אבל לפי פשט הברייתא במגילה י' ע''א "ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח" וכן בב''ב צ''ט ע''א "ארון שעשה משה יש לו ריוח עשר אמות לכל רוח ורוח"- משמע שארון היה באמצע. וכן בירושלמי ב''ב פ''ו ה''ב  "ארון עומד באמצע וחולק הבית עשר אמות לכל רוח". לכן תוי''ט היה נחרץ בדעתו (ראה יומא פ''ה מ''ב) שארון היה במרכז. ואף אנו נבחר בשיטה אמצעית. אבל איך נדע היכן בדיוק בגומה היתה מוצבת האבן? ועוד, מאחר ויש לה שתי בליטות, באיזה נבחר? על כן נשארת אצלנו אי-ודאות של כ- 30 ס''מ בכיון דרום-צפון וכן בכיוון מזרח-מערב. אנו נראה בהמשך שאי-ודאות זאת נתן לצמצם. נזכיר שגבול מערבי של הסלע מוגבל ע''י מעקה עץ אשר בערך מקביל לכותל מזרחי של הר הבית- 4.2 מעלות מזרחה מן הצפון לעומת 6 מעלות (נמדד בעזרת תמונה של סלע ע''י השוואה עם כיון ציר של מבנה הכיפה). קו זה נראה כגבול מערבי טבעי של קדש הקדשים. במזרחו של סלע ישנו חור בקוטר של כמטר אשר יורד אל המערה שמתחתיו. אם נעמיד כותל מערבי של קדש הקדשים בצמוד לגבול מערבי של הסלע (מצד פנימי של מעקה העץ) אז המרחק ממנו למרכז החור יהיה כ- 10.40 מ' (נמדד בעזרת תמונה. וכן מקבלים ממפת וורן). מאחר ומידות ק''ק הם 20 אמה של 51 ס''מ או 10.2 מ', מרכז החור נמצא סמוך למרכז אמת הטרקסין[30]. קו אמצעי של קדש קדשים בכיוון דרום-צפון עובר 40 ס''מ מערבית למרכז הכיפה וכ- 13 ס''מ מזרחית לגבול מזרחי של הגומה. מכאן מרכז ק''ק נמצא מזרחית לאבן השתיה כשיטת רמב''ם!

   על מנת לקיים גם את השיטה המרכזית, נניח שפאה מזרחית של הארון היתה במרכז ק''ק וכל הארון היה בצד מערבי של ק''ק. לכן השכינה תהיה במערב כדברי רבי אבהו בב''ב כ''ה ע''א. מאידך, מאחר וארון לא היה מן המידה, נראה שכל הארון היה במרכז ק''ק!

   רוחב הארון 1.5 אמה, לכן מרכז האבן היה ¾ אמה מערבית למרכז ק''ק. מאחר ולגבי מידות הארון ישנה מחלוקת תנאים האם הוא נמדד באמות של 5 טפחים או של 6 טפחים, אנו נבחר עבורו אמה של 48 ס''מ שהיא אמת 5 טפחים ביחס לאמת חזו''א. מכאן מרכז האבן צריך להיות 36 ס''מ מערבית למרכז ק''ק. אם רוחב האבן 28 ס''מ אז שפה מזרחית שלה תהיה כ- 22 ס''מ מערבית למרכז ק''ק. למעשה האבן תשב ליד קצה מזרחי של הגומה.

    עדיין נתן "לשחק" עם האבן בכיוון צפון דרום בטווח של כ- 26 ס''מ בתוך חלל הגומה.  מתוך התאמה עם סימנים שונים בכתלים חיצונים יתברר בהמשך שיש למקם את האבן בקצה צפוני של הגומה באופן שמרכז האבן ימצא 0.90 מ' צפונית למרכז הכיפה[31].  הספק לגבי בליטות האבן יפתר באופן הבא: ציר בית ראשון עבר דרך בליטה דרומית (היא שן הסנה) והיה מכוון בזוית 6.1975 מעלות צפונה מן המזרח. ציר בית שני עבר דרך בליטה צפונית (היא שן בוצץ) והיה מכוון 5.971 מעלות צפונה מן המזרח. שני הצירים נפגשים בגבול מזרחי של בר שורה (על מנת לקיים מופת זה צריך לקבוע אורך רגל בתור 2/3 של אמה בינונית של 50 ס''מ). ממוצע בין שתי הבליטות ימצא 90 ס''מ צפונית ו- 76 ס''מ מערבית למרכז הכיפה. מאחר ואורך רגל הוא 2/3 אמה של 50 ס''מ, נוכל לחשבן מרכז ק''ק של בית ראשון ובית שני ביחס למרכז הכיפה. מרכז ק''ק של בית ראשון כ- 74 ס''מ צפונית למרכז הכיפה ו- 40 ס''מ מערבית לו, ושל בית שני כ- 107 ס''מ צפונית ממרכז הכיפה ו- 40 ס''מ מערבית לו. כל הסטיות נמדדות במערכת קורדינטות אשר מסובבת 6 מעלות נגד השעון. השערה שלנו שמרכז ק''ק של בית שלישי יהיה ממוצע של בית ראשון ושני. בית שלישי לע''ל ישתלב במערכת כיווני רצועות השבטים וירושלים ולכן יהיה מכוון בציר מזרח מערב גיאוגרפי. במקום אמת טרקסין אחת, יהיו בו שתי אמות טרקסין. מתברר שמרכז החור שבגג המערה נמצא בדיוק במרכז שתי אמות אלו!

   מלבד חתך מערבי אשר מגדיר גבול מערבי של ק''ק, לסלע ישנו חתך צפוני וחתך בפינה דרום-מערבית. בציור 3 אנו רואים את הכתלים של ק''ק של בית שני. כותל צפוני פנימי של ק''ק סמוך מבחוץ לחתך הצפוני וכותל דרומי חיצוני סמוך מבחוץ לחתך דרומי. (כתלים היו חלולים לפי דעת הרמב''ם, כותל אמה, רווח ד' אמות וכותל אמה). כותל דרומי פנימי עבר על גבי הסלע. אומנם אין שם סימן חציבה בסלע, אבל אפשר בהחלט להעמיד כותל ברוחב אמה על סלע לא ישר בעזרת בסיס של אבנים מתאימות. כתלים של בית ראשון מוזזים כ- 30 ס''מ דרומה. יש שם רווח בצפון גם עבור כותל של בית ראשון. גם כתלים של בית שלישי משתלבים יפה בחתכים אלו.

     מאחר וידוע לנו כיוון ציר בית המקדש וגודל האמה 51 ס''מ, נוכל על פי מסכת מידות לחשב קורדינטות של בית המקדש לפרטיו וגבולות העזרה. בעזרת תוכנת מחשב, העלנו נתונים אלו יחד עם פרטים רבים אחרים על מפה 2 . שרטטנו כתלים חיצוניים של הר הבית: מערבי, דרומי ומזרחי על סמך כ- 50 נקודות מדידה (מסומנות ע''י ריבועים שחורים) שנמדדו ע''י "מודדי שומרון". בכותל צפוני מדדנו פינה צפון-מזרחית. פינה צפון-מערבית חושבה בעזרת סימן חריץ של אנטוניה במפות וילסון של Ordnance Survey of Jerusalem משנת 1865. נקודות בתוך הר הבית חושבו על סמך מפה מנדטורית 1:625 משנת 1944 ועל סמך מפות צילום אויר עכשויות. חללים תת-קרקעים שוחזרו בעזרת מפת וילסון הנ''ל ונתונים אחרים מספר (13). הר הבית המקודש, בית מקדש ועזרות שורטטו לפי חשבון בית שני (החשבון יוברר בהמשך). ציירנו את המזבח לפי שיטת הרמב''ם. דהיינו, צפון המזבח נמצא 7 אמות צפונית מציר בית המקדש. גם את בית המקדש ציירנו לפי שיטת רמב''ם ולא של רש''י. המקדש רחב לפניו וצר מאחריו. נתן לדייק מיחזקאל מ''א י''ב שרוחב המקדש מאחריו 90 אמה. לפי הבנתנו הרוחב מתקצר מ- 100 עד 90 לאורך 62 אמות של היכל, של קדש הקדשים ושל 2 אמות הטרקסין (ובבית שני אמת טרקסין ואמה עובי כותל מערבי של ק''ק). לכן הזוית בין כותל צפוני לבין הציר הבית היא בדיוק 4.58122 מעלות כדי שכותל זה יהיה ניצב לכותל מערבי. מידות 100 ו- 90 משמשות פשרה בין חוץ לפנים, דהיינו 90 היא מידה "פנימית" של הבית ללא עובי הכתלים.

    לא נתפרש במסכת מידות מהו עובי כתלי עזרה ועזרת נשים. נניח שהוא 5 אמות כמו כתלים חיצוניים של בית המקדש (אבל בבנין של יחזקאל עובי כתלים של חצרות יהיה 6 אמות). לפיכך המרחק ממרכז ק''ק עד קצה מזרחי של כותל העזרה הוא 154 אמות ועד קצה מזרחי של כותל עזרת נשים 294 אמות. רוחב העזרות כולל כתלים 145 אמות של 51 ס''מ.

    לסיכום הפרק נדון בסוגית הגובה של אבן השתיה. לפי מדידות שלנו גובה הריצוף בגבול מזרחי של הרחבה העליונה  742.62 מ' מעל פני הים ואילו גובה הריצוף מזרחית לפתח המתומן הוא 743.12 מ'. ריצפת הרוטונדה (היינו עיגול אשר מתחת לכיפת הסלע) גבוהה ממנה ב- 15 ס''מ והסלע מתרומם מעל הרצפה 1.62 מ' או 744.89 מ' מעל פני הים[32]  לזה יש להוסיף עובי ריצפת עץ מצופה זהב, להערכתנו שני טפחים- 16 ס''מ. על כן גובה ריצפת ההיכל 745.05 מ' מעל פני הים וגובה פסגת אבן השתיה ג' אצבעות- 6 ס''מ מעל הרצפה היה 745.11 מ' או 1500  פחות 39 אמות (באמות הארץ) מעל פני הים ביפו[33]. שפה מזרחית של הגומה נמצא בגובה 149 ס''מ מעל ריצפת הרוטונדה או 29 ס''מ מתחת לגבוה הרצפה. נזכיר שגובה אבן השתיה לפי הערכתנו 42 ס''מ. אם נשקיע אותה 7 ס''מ בתוך הגומה אז היא תבלוט 6 ס''מ מעל הרצפה. מפתן שער שושן נמצא 22 אמות נמוך מרצפת ההיכל, בגובה 733.83 מ'. זהו בדיוק גובה תחתית המשקוף של שער הכפול. ריצפת האוטם והעזרה ונמצאת 6 אמות מתחת לרצפת ההיכל בגובה 741.99 מ' או כמטר מתחת לריצוף הרחבה של היום. לפי דברי של יוסף בן מתתיהו במלחמות ה' ה' ב', גובה הר הבית בדרום נמוך מגובה עזרה ב- 19 מעלות שהם 9.5 אמות. מכאן גובה זה  737.145 מ' בערך כגובה הריצוף בחזית אל-אקצה .

 

9.2 שער ניקנור ובר שורה וחיל.

 

    אנו רואים במפה 2 שפינה דרומית של כותל מזרחי של עזרה פוגעת בגבול מזרחי של רחבת כיפת הסלע. גבול זה מכוון בערך דרום-צפון (יותר מדויק כ- 1.2 מעלות מערבה מן הצפון).  אילו היינו מסובבים את העזרה בכיוון מזרח-מערב גיאוגרפי, גבול זה היה סמוך (יותר מדויק, מרוחק כ- 1.7 מ' במקום מרכז שער נקנור) מכותל מזרחי של עזרה. לכאורה יש בכך ראיה שבית המקדש היה מכוון מזרח-מערב וגבול מזרחי של הרחבה הוא סימן לגבול מזרחי של עזרה. אבל לפי דעתנו גבול זה הוא סימן של בר שורה- כותל שהיה תומך את העזרה מבחוץ (ראה תוי''ט מידות פ''ב מ''ג). קו של בר שורה התחיל בפינה דרום-מזרחית של הרחבה ונמשך עד גבול צפוני שלה. כיוונו היה דרום-צפון מדויק.  לפי חישובנו, קו זה עובר במדויק דרך פינה דרום-מערבית של עזרת נשים. בשנת תש''ל בעת חפירות לצורך הנחת צינורות מים, התגלה קטע של כותל קדום סמוך לפינה צפון-מזרחית של רחבת הכיפה (כ- 20 מ' דרומית ממנה). פרטים על מקום הכותל ומימדיו התפרסמו במאמרו של  קאופמן (14). הכותל מרוחק כ- 2.9 מ' מגבול מזרחי של הרחבה ועוביו כי 2 מ' (מחוץ ל- 2.9 מ'). אם נניח שעובי של בר שורה היה 4 אמות מקו שתיארנו וחוצה (מזרחה), אז שריד זה משתלב בו באופן מדויק. אחרי שבר שורה נהרס, נוצר שם חלל. ומוסלמים בנו קיר תומך לרחבת הכיפה בגבול מערבי של החלל (וגם סטו 1.2 מעלות בכיוון כמו שסטו מעלה אחת בכיון כותל מערבי של הרחבה לעומת כותל מערבי של הורדוס ומעלה אחת בכיון כותל צפוני של הרחבה לעומת כותל צפוני של הר הבית המקודש. שלושת הסטיות באותו כיוון, סיבוב נגד השעון). הודות לבר שורה, שטח עזרת ישראל התפשט אל עזרת נשים בצורת משולש כפי שמצויר במפה 2.

    הבאנו לעיל ירושלמי עירובין פ''ה ה''א "כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו באחד בתקופת טבת ובאחד בתקופת תמוז". משמע מכאן ששער נקנור היה מכוון מזרח מערב[34].  ואיך דבר זה מסתדר עם טענתנו שכותל מזרחי של עזרה היה מקביל לכותל מזרחי של הר הבית? אכן חייבים לומר ששער נקנור היה מכוון מזרח-מערב, אבל לא הכותל של העזרה. לכן מדויק בירושלמי שיגעו לעשות השער דווקא. איך משתלב מבנה השער בתוך הכותל? הצעתנו מוצגת בציור 4 . חלל השער הוא מקבילית ABCD . קו HG הוא ציר של הבית. מזוזות AB ו- CD מכוונות מזרח מערב כך שזוית BAD שוה 90-6.2=83.8 מעלות (בבית שני 5.971 במקום 6.2 מעלות). עובי הכותל BE 5 אמות. רוחב השער 10 אמות ותוספת AE ו- FC של 5tg6.2=0.543 אמות. לשער היו שתי דלתות BF ו- DE באורך 10 אמות[35]  ושני פשפשים AE ו- FC באורך 0.543 אמות (או כמעט 3.5 טפחים של 8 ס''מ). צירי דלתות היו בנקודות B ו- D, ושל פשפשים ב- C ו- A. הדלתות היו נפתחות 180 מעלות החוצה. ועוד יתכן שדלת DE היתה מתקפלת בנקודה אמצעית G ונצמדת למזוזה CD וכן דלת BF אל מזוזה BA. כאשר דלתות היו סגורות, אפשר היה להיכנס לעזרה דרך פשפשים AE ו-FC [36]. לאורך הקטע BF נתקדשה רצועה ברוחב של 2/3 אצבע שלתוכה המצורעים היו מכניסים בהונות ותנוך האוזן (ראה מופת חשבוני בפרק "הר הבית 500 על 500 אמה"). בקטע FC לא נתקדש כלום ושם בצפון המצורעים היו סומכים על קרבן[37]. למרות שרוחב השער יותר מ- 10 אמות, המלבן EBFD שבין שתי הדלתות הוא 10 על 5 אמות. לכן שער נקנור משלב בתוכו כיוון מזרח ומערב ע''י מזוזות AB ו- DC וכיוון ציר הבית ע''י מלבן הנ''ל[38].

    כדי להדגיש את כיוון השער, בנו בר שורא שהוא מעין כותל מזרחי של עזרה בכיוון דרום-צפון. כתוצאה מכך בעזרת נשים נוצר שטח מוגבה בגובה עזרת ישראל בין בר שורא לבין כותל מזרחי של העזרה. שטח זה התקדש בקדושת העזרה כדין כותל רחב פרט לשער נקנור ומעלות המובילות אליו שנמשכו אחרי עזרת נשים. כעת גם מובן מדוע ט''ו מעלות מעזרת נשים לעזרת ישראל היו מקיפות כחצי גורן עגולה. שאילו היו ישרות, היו סותרות או את הכוון של השער או את הכוון של הכותל.

    וצריכים אנו להבין מדוע שער נקנור פונה למזרח גיאוגרפי? נראה לנו שזהו סימן לע''ל כאשר הר הזיתים יבקע לאורך קו המחלוקת ובו יעבור הנהר שיצא מהר הבית. ואז ימחק זכר למחלוקת בין אברהם ולוט ומחלוקת ביו יהודה ובנימין. וציר הבית אז יפנה בדיוק מזרחה. אכן, מתוך מידות של חצר הפנימית 100 על 100 אמות בבית שלישי מתברר שמזבח לא יעמוד בדרום כמו בעבר (כי אין שם מקום לכבש) אלא במרכז. מצד שני, בור השיתין שאליו מתנקזים נסכים מקרן דרום-מערבית של המזבח, אותו בור מחובר אל התהום ומקומו קבוע לעולם. מתברר שאם ציר הבית יפנה מזרחה, פינה דרום מערבית של יסוד המזבח תחזור בערך אל מקומה הישן, מעל בור השיתין. ועוד ראיה שבית המקדש יכוון לפי רוחות השמים. בית המקדש לע''ל יהיה משולב במבנה של חצרות, אחת פנימית וג' חיצוניות במזרח, צפון ומערב (ראה יחזקאל  מ'). וחצרות אלו משולבות מריבוע של הקדש 500 על 500 קנים (יחזקאל מ''ב ט''ז-כ') שהם 3000 על 300 אמה[39]. וריבוע זה משתלב בריבוע של העיר 13.5 על 13.5 מיל (יחזקאל מ''ח ל'-ל''ה) שהוא כנגד מחנה ישראל 12 על 12 מיל למעט הקדש של 1.5 על 1.5 מיל. והעיר 13.5 על 13.5 מיל משולבת ברצועה של כהנים 30 על 75 מיל והיא כנגד עיר מקבילה ברצועה של עבדי העיר (שם, מ''ח ט''ז-י''ח). וכבר ראינו שרצועת ירושלים כמו רצועות של שבטים מכוונת מזרח-מערב מדויק. על כן בית המקדש יהיה מכוון מזרח-מערב. ואז ריבוע של קדש משתלב בגבולות של ירושלים העתיקה ובפסגת הר הזיתים במזרחה-מקום עמידה של אברהם ולוט.

    כאמור, גבול מזרחי של רחבת כיפת הסלע נבנה בעקבות בר שורא. גבול צפוני של הרחבה תואם את הגבול הצפוני של הר הבית המקודש. מהו פשר גבול דרומי שלה? רואים במפה 2 שגבול זה בערך ניצב לכותל מערבי והמשכו עובר דרך שער השלשלת. אנו נראה בהמשך ששער השלשלת מכוון במדויק כנגד שער קיפונוס בכותל מערבי הפנימי[40] ושציר העובר דרך מרכז השער מהווה ציר חלוקה מערבי בין יהודה ובנימין (ציר חלוקה מזרחי הוא ציר של בית המקדש). לכן השערתנו היא שגבול דרומי של הרחבה מסמן את הכותל הדרומי של החיל. הנחנו שעובי כותל זה הוא 4 אמות כמו בר שורה והוא מכסה כמעט חצי רוחב שער קיפונוס ממרכזו צפונה. העברנו את הכותל בזוית 10.5522 מעלות צפונה מן המזרח, בניצב לכותל מערבי  של הר הבית. כפי שרואים במפה 2, כותל זה נוגע בדיוק בפינה דרום-מזרחית של רחבת הכיפה, כלומר פינה זאת היא נקודת מפגש בין חיל ובר שורה[41]. הכותל ממשיך מזרחה כנגד אורך עזרת נשים ועוד 10 אמות. לפי השערתנו, כותל מזרחי של חיל היה מקביל לכותל מזרחית של העזרה ונמשך צפונה עד כותל צפוני של הר הבית המקודש. הרווח בין כותל מזרחי של חיל ושל עזרת נשים היה 10 אמות[42].  אנו רואים במפה 2 שכותל מזרחי של חיל משתלב במבנה מגדל אשר היה בנוי בשטח שער "הרחמים". בפרקים בהמשך אנו נדון בע''ה במבנה של לשכות ומקום מגדלים ושערים. ושם ננסה להצדיק את הצורה המוצעת של החיל. וגם נדון במקומו של סורג.

 

9.3  גבולות הר הבית יחסית לעזרה

 

    לעיל קבענו גבולות הר הבית המקודש לפי צורת "הריבוע" של 500 על 500 אמות ולפי הסימנים בשטח. המשנה במסכת מידות פ''ב מ''א נותנת מידות יחסיות של הר הבית. "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, רבו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, מעוטו מן המערב". לא נאמר ביחס למה מידות אלו. אבל רמב''ם בהל' בה''ב פ''ה פסק "העזרה לא היתה מכוונת באמצע הר הבית. אלא רחוקה מדרום הר הבית יתר מכל הרוחות וקרובה למערב יתר מכל הרוחות. ובינה ובין הצפון יתר ממה שבינה ובין המערב. ובינה ובין המזרח יתר ממה שבינה ובין הצפון"[43]. ועדיין אין אנו יודעים איך לחלק את המרחקים. והנה תוי''ט בפרושו על המשנה כתב "רובו מן הדרום מיעוטו מן המערב - שכל רוחב העזרה הוא קל"ה מצפון לדרום כדתנן ר"פ בתרא ונמצא שהנותר מהר הבית בשתי רוחות הללו היא שס"ה אמה [וכל אורך העזרה מן המזרח למערב קפ"ז] שבעזרה הפנימית אנן קיימין ואין ע"נ בכלל וכן הם דברי הרמב"ם פ"ה מהל' בית הבחירה. וכבר כתבתי בפ"ג דסוטה משנה ד' דע"נ בכלל הר הבית נמצא שבאלו שתי הרוחות הנותר מהר הבית הוא שי"ג. כשתחלק שס"ה ותתן דרך משל לדרום מאתים וחמשים. ישאר לצפון קט"ו. וכשתחלוק שי"ג ותתן דרך משל רי"ג למזרח ישאר ק' למערב הנה רובו לדרום מאתים וחמשים. שני לו למזרח רי"ג. שלישי לו מן הצפון קט"ו. מיעוטו מן המערב ק'". ונראה שלא בכדי בחר תוי''ט בחלוקה זאת דוקא. שאם באנו לחלק מספר 365 לסכום של שני מספרים ואין אנו יודעים במה לבחור, אז נעדיף חלוקה שבה מספר אחד "עגול", כלומר מתחלק במאה או בחמישים. וכן לגבי 313. ואז אפשריים פתרונות הבאים בלבד. א) 365=300+65, 313=250+63 ב) 365=300+65, 313=263+50 ג) 365=265+100, 313=250+63 ד) 365=265+100, 313=263+50 ה) 365=250+115, 313=200+113 ו) 365=250+115, 313=213+100 ז) 365=215+150, 313=213+100 ח) 365=215+150, 313=200+113. במקרים א) ו- ה) מערב רק בשתי אמות קצר מן הצפון, לכן קשה לקרוא לזה "מעוטו מן המערב". נזכיר שזוית בין כותל דרומי של עזרה לכותל דרומי של הר הבית היא 4.58122 מעלות. לכן פינה דרום-מזרחית של עזרה ב- 15 אמות קרובה יותר לכותל דרומי מאשר פינה דרום-מערבית. לפי זה במקרים ד), ז) המרחק מפינה דרום-מזרחית של עזרה לכותל דרומי קטן מאשר המרחק מכותל מזרחי של  עזרה לכותל מזרחי של הר הבית ובמקרה ח) יש כמעט שויון. אם נבחר מרכז קדש קדשים באזור מרכז אבן השתיה, אז במקרים א), ב), ג), ד) כותל מזרחי ימצא מחוץ להר הבית. נשאר פתרון ו) אותו הביא תוי''ט.

    יש להבין מה הגיון בחלוקה זאת של הר הבית. ונראה לנו שלפי דמיון עם חצר המשכן היה ראוי לעשות עזרה 100 על 200 אמה. איך להעמיד מלבן כזה בתוך ריבוע של 500 על 500 שיהיה "נחמד למראה" אבל לא סימטרי?[44] את 300 אמות פנויות ממזרח למערב יש לחלק ל- 200 ו- 100, ו- 400 אמות פנויות מדרום לצפון ל- 250 ו- 150. מדוע? כדי שיתקיים כלל של יחס הזהב, דהינו אחד מן היחסים 1/2, 2/3, 3/5, 5/8 וכו' וגם חלוקה לכפולות של 50. אבל עזרה היתה 135 על 187. נראה לנו  שיש כאן רמז למספר פא''י 355/113 אשר מתקבל ע''י הכפלה של מספר 135 (שהוא נפח של הכפורת ושל האדני המשכן בטפחים מעוקבים וגודל עזרת נשים) וחלוקתו: 55 33 11, 355|113. כמו כן נתן לכפול 5 3 3 1 ולהפריד 35|13. על כן מאורך 200 החסירו 13 ולרוחב 100 הוסיפו 35[45]. וממלא היו צריכים להוסיף ולגרוע בחלקים פנויים. והעדיפו רוחות "פנימיים" דרום ומזרח שבהם נכנסים להר הבית ולעזרה לעומת רוחות חיצוניים צפון ומערב. על כן הוסיפו במזרח 13 והחסירו בצפון 35. ונתקבלו מידות של תוי''ט.

    כעת נבדוק האם מרחקים שהציע תוי''ט מתקיימים במציאות. המרחק ממרכז ק''ק עד גבול המזרחי של עזרה (ללא כותל) 149 אמות. משם עד גבול המזרחי של הר הבית עוד 213 אמות, אבל לא ברור איזה- צפוניות של 52 סמ' או מזרחיות של 48 סמ'. אם ניקח בתור פשרה אמה בת 51 סמ' נקבל מרחק ממרכז ק''ק עד גבול המזרחי של הר הבית 362x0.51=184.62 מ'. מרכז כיפת הסלע (מרכז הקדקוד, נמדד ע''י מודדי שומרון בניסן תשס''א מג' תחנות) נמצא בנ.צ. 172380.15/131704.20. מרכז ק''ק של בית ראשון לפי חשבון שהבאנו בפרק "אבן שתיה וכו'" נמצא בנ.צ. 379.68/704.89 ושל בית שני 379.64/705.22 (ראה הערה 31). במקום בו ציר הבית חוצה את כותל מזרחי נמדדה נקודה 567.84/725.30 בגובה 730.80. מרחק ממרכז ק''ק של בית שני אליה 189.27 מ' וכן המרחק ממרכז ק''ק של בית ראשון [46]. לפי מדידות אלקטרומגנטיות שנעשו לאחרונה (ראה קתדרה מס' 66) עובי של כותל דרומי ומערבי אחיד, בערך 4.5 מ'. ושמעתי מארכיאולוג דן בהט שעובי הכותל 4.60 מ'. נראה לנו להעמיד אותו על 9 אמות של 51 ס''מ, דהיינו 4.59 מ'. זהו סכום עובי כותל של עזרה 5 אמות ועובי בר שורה 4 אמות, וכן אורך הקנה של שש אמות באמה וזרת או 1/30 של ריס (ראה היוצר לפרשת שקלים של ר' אליעזר הקליר). הסכום 184.62+4.59=189.21 מ'. חסר לנו 6 ס''מ. אבל יש לציין שכותל מזרחי נוטה פנימה, כ- 2 ס''מ על כל מטר גובה. אם נמדוד מרחק בגובה מפתן שער שושן (לפי חשבוננו 733.83 מ') אז הפרש זה יתקזז. מכאן המסקנה, שכותל המזרחי הקיים הוא כותל מזרחי של הר הבית המקודש והוא לא נכלל ב- 500 אמות של הר הבית! (וכן הוא לגבי עזרה ועזרת נשים). לפיכך מרכז שער שושן של בית ראשון (צד חיצוני) נמצא ב.נ.צ. 567.78/725.316 ושל בית שני בנ.צ 567.826/724.90.  במקום זה בכותל מזרחי ישנו סימן מיוחד (ראה תמונה 5). יש שם שורה של 11 עמודים עגולים אשר בולטים חוצה. כ- 2 מ' מעל אמצע השורה ישנה חקיקה מלבנית באבן, רוחב כמטר, גובה כחצי מ'. כאילו היה שם פעם שלט.  מרכז שער שושן של בית ראשון נמצא בדיוק כנגד אמצע החקיקה. אולי מוסלמים בזמן ששיקמו את החומה, השאירו תזכורת למקום השער?

   המרחק ממרכז ק''ק עד הגבול הצפוני של הר הבית הוא חצי רוחב העזרה 135/2 אמה ועוד 115 אמות הארץ, סה''כ 93.075 מ'. פינה צפון-מזרחית של בליטת שער רחמים נ.צ. 560.09/817.67, גובה 732.18 (נמדד במקום שהפינה השתמרה). מרחק בינה לבין מרכז שער שושן של בית שני 93.092 מ'. הטל שלו על כיון ניצב לציר הבית 93.07 מ', בדיוק כנדרש! כנראה שער זה נבנה על יסודות קדומים. אם נוסיף עובי כותל הצפוני של הר הבית, הרי הוא ימלא חלל של כ- 4.5 מ' בין כותל צפוני של השער לבין קיר תומך חיצוני (ראה מפה 2 ). לכן נראה לנו שחלל הזה נוצר אחרי שרומאים הרסו את הכותל הצפוני המקודש. פינה הנ''ל בולטת 1.93 מ' מזרחה מכותל מזרחי (נמדד על ידי). הטל של הפינה על ציר בית המקדש שני מרוחק 191.17 מ' ממרכז ק''ק של  בית שני. על כן כותל מזרחי שם בולט 3 ס''מ מגבול חיצוני של כותל מזרחי מחושב. הפרש זה מתקזז ע''י נטית הכותל פנימה מגובה מדידה 732.18 עד גובה מפתן שער שושן. אנו נראה בע''ה  בהמשך שבמקום שער רחמים היה מגדל חננאל.

     בין שער שושן לבין שער רחמים ישנה פינה בכותל מזרחי אשר בולטת חוצה 67 ס''מ, נ.צ. שלה 563.70/767.35, גובה 730.10. מנקודה זאת עד מרכז שער שושן של בית ראשון מרחק 42.23 מ'. מאחר וגבול צפוני של הר הבית בבית ראשון נמצא 93.075 מ' צפונית ממרכז השער, מרחק בין הפינה לבין הגבול הצפוני 50.84 מ', קרוב מאד למאה אמה של 51 ס''מ. לכן השערה שלנו שזהו מקום של מגדל מאה, אשר עיקר תפקידו היה לשמר מרחק מאה אמה. אי-התאמה של 16 ס''מ יכולה להיות מוסברת ע''י נטית המגדל מצפון לדרום.

    לפי חשבוננו כותל מזרחי מקודש נמשך ממרכז שער שושן דרומה 240-93.075=146.925 מ' ועם תוספת עובי 4.59 מ' של כותל דרומי 151.515 מ'. במקום זה זהינו שני אבנים קדומות גדולות ולא מסותתות אשר יושבות על בסיס קדום (ראה תמונה 6). כל שאר אבנים בסביבה מתקופה מוסלמית. פינה דרומית של אבן דרומית נמצאת בנ.צ. 583.38/574.60, גובה קרקע 728.3. משם עד מרכז שער שושן של בית ראשון מרחק 151.52 מ'! על כן זהינו פינה דרום-מזרחית של הר הבית המקודש! בפינה זאת הכותל גם משנה כיוון מ- 6.8 מעלות מערבה מן הצפון דרומית לפינה ל- 4.7 מעלות צפונית לפינה. במרחק 4.51 מ' דרומית לפינה ישנה בליטה של עמוד עגול המכונה "עמוד מוחמ''ד". מתוך תיאור חומת נחמיה אנו נראה בע''ה בהמשך שחומה דרומית של הר הבית המקודש מכנגד שער משולש עד כותל מזרחי, הורחבה (זאת חומה הרחבה בנחמיה ג' ח'). עמוד הנ''ל מסמן כנראה את תוספת החומה[47].    

    נעבור עתה לגבול דרומי וגבול מערבי של הר הבית ונראה כיצד מתקיים שם פתרון של תוי''ט. מאחר ופינה צפון מזרחית של עזרה מקבילה לזו של הר הבית, לא היתה שאלה היכן למדוד את המרחק בצפון ובמזרח. אבל המרחק מעזרה דרומה ומערבה תלוי בבחירת הנקודה. המרחק הגדול ביותר מעזרה מערבה הוא מפינה צפון-מערבית שלה, ודרומה מפינה דרום-מערבית. המרחקים הם 51.14 מ' ו- 128.43 מ' בהתאם. זה לעומת 100 אמות הארץ שהם 51 מ' ו- 250 אמות שהם 127.5 מ'. קרוב מפליא!

     עכשיו מובן מדוע משנה במסכת מידות סתמה "רובו מן הדרום וכו'" ולא נתנה מידות מדויקות כמו לגבי העזרה. כי אז היינו סוברים שהר הבית מרובע והמידות הם אמיתיות. ומדוע לא נתן לנו תיאור מלא של חצרות ושל בית המקדש, כעין "מפרט טכני"? כדי שנוכל לקיים מצווה "לשכנו תדרשנו ובאתה שמה".

 עד כאן חלק ראשון של המאמר. בחלק שני נדון  בע''ה בסוגית מבנה לשכות ושערי העזרה והתאמה ביניהם לבין חללים תת-קרקעיים, חלוקת הר הבית וירושלים בין יהודה ובנימין, שערי הר הבית, הקשר ביניהם ובין שערי הר הבית המורחב והר הבית המורחב גופא. וכן הקשר בין הר הבית לחומות העיר ולסימנים חיצוניים אחרים.

ביבליוגרפיה

(1) ט.שגיב, "המקדש נתון בדרום" תחומין י''ד (עמ' 437-473)

(2) ד. לבנוני, ספר "המקדש", עמ' 163

(3) א.ז קאופמן, “Where the Ancient Temple of Jerusalem Stood” (BAR 1983

(March/Apr.

(4) ר'י. ז. הורוביץ, "ירושלים בספרותנו", 1964

(5) ר' י. טוקצ'ינסקי, " עיר הקדש והמקדש", 1969

(6) ר' ז. קורן,"חצרות בית ה'", 1977

(7) ל. ריטמאייר   BAR March./Apr 1992 , Jan./Feb. 1996))

(8) ר' ש. גורן, "ספר הר הבית", 1983

(9) א.י. גרינפילד "גבולות ארץ ישראל על פי המקורות", תחומין י''א.

(10)A.Sneh, T.Weissbrod, I.Perath, Evidence for Ancient Eqyptian Frontier Canal, American Scientist, vol. 63, 1975, Sept.-Oct.

(11) C. Warren, The Temple or the Tomb, ראה ציור ליד עמ' 95.

(12) G. Dalman, Neue Petra-forschungen und Der heilige felsen von Jerusalem 1912.

(13) S.Gibson and D. Jacobson, "Below the Temple mount in Jerusalem", 1996

(14) א.ז. קאופמן, (Biblical Archeologist, Spring 1981, pp. 109-115).

                                          



[1]  אין כאן סתירה להגדרת הגבול הדרומי כי נתן לצרף לגד עוד 600 מ' מ"צוואר" של ראס מוחמד או שוניות אלמוגים בסביבת החוף. אילו כללנו ראס מוחמד ברוחב 75 מיל של גד, היינו מקבלים אמה בת 51.7 ס''מ. אבל אין זה סביר שגד יפסיד כ- 6.5 ק''מ בצפון נחלתו בכל רוחב סיני בגלל בליטה צרה בדרום. ברם, גד יזכה גם בראס מוחמד מכוח ברכת משה "טרף זרוע אף קדקד" ובזרוע של  הנהר העתידי מתמר-יריחו דרך ים המלח, מפרץ אילת, מפרץ סואץ ותעלת סואץ עד הים הגדול. סה''כ  900 מיל  כאורך 12 הרצועות.  לכן גבול דרומי זה נסמך ביחזקאל מ''ח כ''ח לגבול דרומי של גד.

[2]  החשבון בעירובין מבוסס על p=3. אבל אם נעשה חשבון מתמטי מדויק של נפח ים של שלמה והוא: גליל בקוטר חיצוני של 10 אמות וגובה 5 אמות ולו דופן בעובי טפח למטה ואפס למעלה בצורת חצי קשת כמו פרח שושן מבפנים. ובשפתו העליונה פקעים עשר באמה, דהיינו כדורים בקוטר 1/10 אמה כ''א, 300 בהיקף השפה וכן שורה אחרת של 300 כדורים מתחתיה והם בולטים מפני הגליל פנימה. וכל המידות באמת הארץ. אז נמצא שנפח הים שוה 6000 סאה פחות ביצה וחצי, כאשר סאה מחושבת על סמך אמת הגר''ח נאה. וזהו מופת של אמת.

[3]  נתייחס כאן בקצרה לאמת רמב''ם. לפי רמב''ם רביעית מים שוקלת כ- 17.5 דינרים או 27 דרהם. על פי משקל המטבעות,  אמת רמב''ם בערך 46 ס''מ. לפי דעתנו אמה זאת נתקבלה ממסורת של סלע נירוני אשר הקפו טפח של 8 ס''מ וקוטרו 2.54648 ס''מ. ויש שסברו שטפח הוא פי שלוש מקוטר סלע זה. על כן קבלו אמה של 45.84 ס''מ. מאידך קיים קשר בין שקל לרביעית, לפיו רביעית מים שוקלת 5 שקלים. משקל רביעית לפי אמת אדם 86.4 גר' ומשקל שקל 17.28 גר' ודינר 4.32 גר'. אם נחשב רביעית של רמב''ם לפי 17.5 דינרים אלו אז נקבל אמת רמב''ם 45.91 ס''מ כמעט כמו לעיל. מסורת שרביעית שוקלת 17.5 דינרים נובעת מירושלמי תרומות פ''י ה''ה שלפיו משקל רביעית שוה ל- 25 סלעים שבגליל. וגאונים סברו שסלעים אלו היינו זוזים בבליים ושהם 7/10 של דינרי תורה.  ולא היא, סלעים אלו הם דינרים של בית שני של 192 פרוטות, 3.456 גר'. ואילו שקל של תורה הוא 480 גרגירי מן או 960 פרוטות (כל זה נתן ללמוד מאדני המשכן, ואין כאן להאריך). והוא פוחת ל- 640 פרוטה כאשר באו לארץ. והוסף בשיעור 6/5 בבית שני ועוד הוסיפו עליו קלבון 1/48. והיה משקלו 14.112 גר'.  על כן 25 סלעים של גליל הם 5 שקלים של תורה.  מכאן מידות של רמב''ם אינם סותרות מידות שלנו אלא מאשרות אותם!

[4]   אומנם רבא סבר שהשמש מהלכת 6000 פרסה תוך 12 שעות מנץ עד השקיעה. ומעה''ש עד הנץ ומשקיעה עד צה''כ עוברת את עובי הרקיעה. אבל אם נטיל מהלך זה על פני כדור הארץ, אז עובי הרקיעה יצטמצם לנקודה (כי הוא בכיוון רדיאלי). נמצא שהטל השמש מהלך 6000 פרסה מעה''ש עד צה''כ.

[5]   ואכן העולם "הישן" מאיסלנד במערב עד ים הברינג במזרח תופס כ- 216 מעלות שאותם עוברת השמש ב- 14.4 שעות.

[6]  כבר הזכרנו לעיל שטפח של 8 ס''מ הוא הקף של סלע נירני. הקוטר של הסלע ...2.546479 ס''מ השתמר מדמות אינץ' אנגלי.חוקר המקדש C. Warren בספרו  The ancient cubit, 1902 מקשר בין אינץ' אנגלי לבין אמה של פירמידה הגדולה בגיזה באמצעות זהויות מתמטיות מסוימות. לפי קשר זה אינץ' שווה 18/53 של טפח פירמידה אשר שווה 1/14 של אמה כפולה של פירמידה אשר שווה 1/220 של בסיס הפירמידה אשר שווה 1/8 של אורך דקה בקשת של מרידיאן בקו רוחב 30 מעלות. מספר האחרון שווה 1847.5 מ'. מכאן אינץ' תיאורטי צריך להיות ...2.546480 ס''מ, קירוב מדהים לטפח חלקי p. מצד שני, קוטר של הסלע שמש בסיס לחישוב טפח של רמב''ם לפי קרוב של p  ע''י 3 כפי שכתבנו לעיל. נציין גם שמימין לשער וורן- הוא שער הפרבר בכותל מערבי, נשתמר פשפש מקורי ברוחב 10טפחים וגובה 20 טפחים והוא מרוחק 14 טפחים מן השער בטפחים של 8 ס''מ במדויק.

[7]  מתוך עקרון "מעשה אבות סימן לבנים" הנחנו שבני ישראל חזרו על מסלול של אהרן מרעמסס עד הר חורב 8-7-6-5-4-2-1-0 פרט לחזרה אל פי החירות 2-3-2. סה''כ דרך 11 יום. לכן חניה 8 בהכרח בהר סיני.

[8]   מאחר ועלו לתורה ממזרח, לא חזרו באותה הדרך אלא הקיפו את הבמה.

[9]   נקודה 14 מקיימת זהויות הבאות: א) היא נמצאת מול ים סוף מזרחי ומערבי, דהיינו זוית 2-14-17 שוה 90 מעלות. ב) אם נזהה באר לחי ראי עם "נחל" במרכז סיני (צומת דרכים עיקרית ומקום באר), "ברד" הוא שור עם מרכז הקטע 2-4 של מדבר שור ו"קדש" עם נקודה על קטע קדש צין (32)- קדש ברנע בה עובר נחל לוץ שדרכו עלו להר ההר, אז מתקיים לגבי באר לחי הראי הפסוק "הנה בין קדש ובין ברד" (בר' ט''ז, י''ד).

[10]  משם שלחו מרגלים אשר עלו דרך נחל לוץ (דרך האתרים) אל הר רמון (33) (הוא הר ההר) ומשם בקו ישר דרך חברון, בית לחם, ירושלים אל חצר עינן, סה''כ 200 פרסה. וחזרו מרחק זה במקביל. זהו דרך שתי באמצע הארץ. ושוב שלבו דרך שתי לאורך גבול מערבי ומזרחי לסירוגין עם ערב ברוחב הארץ וחזרו. נמצא שהלכו 4 פעמים 200 פרסה לאורך ובאותה צפיפות לרוחב, סה''כ 1600 פרסה ב- 40 יום (ראה רש''י דברים א' כ''ד ובמדבר י'ג כ''ה). וגם המעפילים עלו בדרך האתרים ויצא נגדם עמלק אשר ישב במכתש רמון הוא שדה עמלקי.

[11]  משה הלך ממדין להר סיני 11 יום כמו אהרן. מדיין סמוכה לחניה 41, כדרך יום מערבות מואב. מתוך העקרון "מעשה אבות סימן לבנים" נובע שמשה הלך לאורך המסלול 25-26-27-28-29-30-36-37-38-39-40. לכן מרחק 30-36 שוה 40 מיל. מתוך משולש שוה צלעות 30,35,36 ונקודות ידועות 30 ו- 35 נתן לחשב נקודה 36. מתברר שהיא נופלת על גבול שמעון-יששכר. לכן העמדנו נקודות 38 ו- 40 בגבולות השבטים על קו ישר 40-36. נקודה 42 נמצאת במרכז המחנה של 12 על 12 מיל בין צפון ים המלח ליריחו על גבול מזרחי של תרומה לעתיד לבוא ועל ציר בית המקדש.

[12]   מתוך הסוגיא בשבת ל''ד ע''ב, ל''ה ע''א וירושלמי ברכות פ''א ה''א וכן מתוך זיהוי ראש כרמל בחיפה במרחק חצי מיל מין הים מתברר שלרבי נחמיה הזמן משקיעה עד תחילת בין השמשות הוא מהלך חצי מיל. לזה יש להוסיף זמן טבילה כמהלך 50 אמה (הרא''ש זבים פ''א מ''ג). אם כן זמן זה שווה לזמן בו השמש מהלכת מחצית רוחב ארץ ישראל.

[13]  למעשה, פינה מערבית של קצה דרומי של המדרגה שבה ישנו סיתות שולים עומדת בדיוק על גבול מערבי של הר הבית המקודש. ראה שריד כותל במפת הר הבית 2.

[14]   בהמשך יתברר שקו שעובר בחזית אל-אקצה אל עמוד מוחמ''ד הוא קו של "חומה הרחבה" אשר מוזכרת בנחמיה ג' ח'.

[15]  מידה זו מתקבלת מתוך פשרה במחלוקת רש''י ורמב''ם. אנו לא נדון כאן בסוגיא של מידות המזבח ונתייחס לחשבון רק בתור רמז.

[16]  הערה: את אי התאמה של 0.278 א''ר נתן לאזן אם נוסיף לעזרה רצועה בחלל שער ניקנור שבה מצורעים היו מכניסים את בהונותיהם. עובי הבוהן נתן להעמיד על 2/3 אצבע, רוחב השער 10 אמות. קבלנו בדיוק את ההפרש.

[17]  נביא את הנמוקים בקצרה. בני ישראל ישבו ברעמסס היא פוליסין סמוך למושב פרעה כך שבליל יציאת מצרים פרעה הספיק להגיע אליהם תוך פחות מ- 6 שעות. מקנטרה לפוליסין יצאה תעלה קדומה (ראה (10)) היא יאור מצרים לפי סברתנו, מעשה ידי מצרים ("לי יארי ואני עשיתני" (יחזקאל כ''ט ג'). ופרוש "עשיתני"- כמו עשיתי לעצמי. ובדומה לו בשופטים א' "כי ארץ הנגב נתתני"- נתת לי. (הובא ע''י רש''י בפרושו על  "תמלאמו נפשי" בשמות ט''ו ט')). יש סברה שתעלה התחברה עם זרוע פוליסין של נילוס בסביבות קנטרה ((10) עמ' 547, ציור 6A). המרחק מקנטרה לפי החירות (חניה (3) במפה 1) לאורך תעלת סואץ הוא כ- 120 מיל, דרך ג' ימים של אדם כמו שאמרו לפרעה או יום אחד רדיפה על סוסים.

[18]   מה היא בית אל, זהו נושא למאמר שלם. כאן רק נרמוז שיש ד' מקומות בשם זה: שילה כנגד קודקוד הראש של יעקב, הר המוריה כנגד הלב, לוז באמצע ביניהם כנגד עצם לוז. ובזמן שיעקב שכב שם, ג' מקומות אלו נתחברו. לכן שם לוז שייך לשלושתם. ובית אל של אברהם היא רביעית. והיתה בגבול מערבי של ירושלים 3000 על 3000 אמה לע''ל  (יחזקאל מ''ב ט''ז-כ') על ציר בית המקדש, מבריכת חזקיה ומזרחה, 500 אמה. וזוהי גם בית אל בה ישב יעקב חצי שנה וניסך נסכים. והעי נמצאת בפסגת הר הזיתים בגבול מזרחי של ירושלים לע''ל ונמשכת משם 500 אמה מערבה. ואהל שרה היה ביניהם באמצע, בפתח של שער מזרחי של חצר החיצונה (יחזקאל מ''ב ט''ז). ושם בית און תלוי ועומד (ב''ר ל''ט אות ט'ו) נגד שילה (יהושע י''ח י''ב) ונגד לוז האמצעית (הושע ה' ח') ונגד בית אל של אברהם (יהושע ז' ב'). וראה ביאור הגר''א ביהושע ט''ז ב'. וראה כלי יקר בר' י''ג י''ז.

[19]   זה נכון לפי דעת ר' יהושע שאברהם נולד בניסן. לפי דעת ר' אליעזר אברהם נולד בתשרי שנת 1950 בהר''ד.

[20]  הנוסחה היא sinB=sinAsinE/cosL  כאשר B זוית זריחת השמש צפונית ממזרח, A=Tx360/365.25 אורך השמש, T מספר ימים מתקופת ניסן, E=23.5 נטייה ממוצעת של ציר כדור הארץ, L=31.7778 קו רוחב של הר הבית.

[21]   חשבון זה נכון גם אליבא דר' אליעזר שלפיו יעקב נולד בתשרי והיה אז בן 76.5.

[22]  הוא עין עיטם והר ציון מקורי, על שפה מערבית של בריכת חזקיה של היום.

[23]  מקום של חרן ומסלול הליכת יעקב זהו נושא למאמר נפרד. כאן רק נציין שיעקב הלך מחרן עד גלעד, שם השיגו לבן, ארבעה ימים-מרחק 160 מיל. מכאן מתברר שחרן היא עיר בעל בך. מגלעד יום אחד עד מחנים. ועוד יום ושעתים שזרחה לו שמש מוקדם (בר''ר ס''ח י'). לפי חשבון זה מתברר שסוכות נמצאת במרכז מחנה ישראל. זהו גם מקומה של גורן האטד ושל דותן, מקום מכירת יוסף כי שם יוסף ברך על הנס שנעשה לו (תנחומא ויחי י''ז).

 

[24]   מאחר ואדר סמוך לניסן תמיד חסר, לכאורה יש להחסיר לא 30 אלא 29 יום. ואז ממוצע יהיה לא בתחילת א' ניסן אלא בבוקר של א' ניסן. אבל למעשה אנו מוסיפים אדר א'. כלומר הופכים אדר חסר, שאמור היה להיות סמוך לניסן, לאדר א' מלא ומוסיפים אדר ב' חסר. כתוצאה מכך א' ניסן מתקדם 30 יום לעומת חשבון המקורי וממלא תקופה מקדימה את תחילת ט''ז ניסן ב- 30 יום.

[25]  מכאן נתן לחשב רגע בו השמש הגיעה לשריטה בכותל של אברהם ושעת לידת יצחק- 18 דקות לפני סוף שעה רביעית של היום. ברגע זה בני ישראל התחילו להכין בצק כדי לאכול לחם  בסעודת בוקר בסוף שעה רביעית. ואז הגיעה זמן יציאת מצרים.

[26]  כותל מזרחי משחיר בתקופת טבת כ- 27 דקות זמניות לפני הצהרים! ואילו בתקופת ניסן וכלשכן בתקופת תמוז הכותל ישחיר הרבה יותר קרוב לצהרים. אלא שחכמים קבעו זמן אחיד לכל השנה, ועיגלו 27 דקות לחצי שעה. והוסיפו באופן סימטרי חצי שעה אחרי הצהרים. והוא זמן מעבר בין בוקר לערב. מצד שני אורך היום בתקופת טבת  שוה 148.7474 מעלות, כנגד 12 שעות זמניות. אם כן חצי שעה זמנית מתאימה ל- 6.1978 מעלות. זוהי כמעט במדויק זוית כיוון כותל המזרחי!

[27]   וגם מידות המתומן 50 על 50 מ' תואמות את גודל בית המקדש 100 על 100 אמה, רק שמרכז בית המקדש היה מוזז 23 אמות מזרחה ממרכז ק''ק.

[28]   המדידה היא בעזרת צילומים של הסלע ודיוקה לפי הערכתנו עד כדי 2 ס''מ. הכיוונים מזרח-מערב וכן צפון-דרום כאן ובהמשך הם בהתאם לכיון ציר בית המקדש, דהיינו 6 מעלות.

[29]   נביא כאן בקצרה מסקנות שלנו לגבי הסלע. זוהי אבן הזחלת (מ''א א' ט') והיא אבן האזל (ש''א כ' י''ט).  (אזל- נוטריקון אבן זחלת). א''נ אבן השתיה בלבד נקראת אבן אזל כנגד הילוך הרגל (אזל בארמית הלך). והיא שדה כובס אשר מכבס עוונות ישראל (וכן בית מקדש נקרא לבנון על שם שמלבין עונותיהן של  ישראל (יומא ל''ט ע''ב)). ומסילת שדה כובס זהו ציר בית המקדש מעין עיטם בגבול מערבי של ירושלים אל הר הבית. וכן תרגם יונתן, עין רוגל- עין קצרה (כובס). ודוד הסתתר במערה שמתחת לסלע. והיא מערת תפילתו. וחיבר 15 מזמורים כנגד 15 מעלות שיורדת אליה. ובה גם התחבאו בני ארונה היבוסי (דה''א כ''א כ'). ואצל ארונה כנראה שמשה אוצר חיטים. דרך חור שבגג המערה אפשר היה לראות את רגלי כהן גדול, לדעת האם הוא עומד בין הבדים ומפגל (גיטין נ''ד ע''ב). חור זה היה באמת הטרקסין. ודרכו קדושת הפתח עברה למערה ומשם דרך פתח עיקרי שלה אל תא דרומי ומשם לתא מערבי שאחרי קדש הקדשים ומשם דרך לול החוצה. והכשירה את אחרי בית הכפרות לשחיטת קדשים (זבחים נ''ה ע''ב).

[30]  יתכן שרק חלק של החור אשר בתוך אמת הטרקסין היה פתוח והשאר היה מכוסה ע''י הרצפה.

[31]  מכל הסימנים בחרנו בסימן שניתן למדידה  מדויקת והוא מזוזה דרום-מערבית חיצונית של שער וורן (הוא שער פרבר הצפוני) נ.צ. 276.06/673.14. קו המחבר מזוזה זאת עם מזוזה צפון-מזרחית חיצונית של שער שושן (לפי חשבון בית שני) ניצב לכותל מערבי של היום, דהיינו מכוון בזוית 10.55 מעלות צפונה ממזרח. מאידך המרחק בין גבול מערבי של הר הבית המקודש של 500 על 500 אמה לבין מזוזה זאת הוא בדיוק 40 מ'  או 100 אמה של 5 טפחים של 8 ס''מ (משמעות מידה זאת תתברר בהמשך). משני סימנים אלו נתן לחשב באופן חד משמעי את מרכז ק''ק של בית שני. מרכז ק''ק של בית ראשון נמצא 33 ס''מ דרומית יותר.

[32]   גובה מקובל 2440 רגל=743.71 מ' אשר רשום במפת וילסון הוא שגוי. כנראה הם התבססו על גובה הרחבה בגבול מזרחי אשר לפי מדידתם 742.24 מ' והוסיפו לכך גובה הסלע במרכז הכיפה 1.46 מ'.

[33]  1500 אמה=765 מ' זהו להערכתנו גובה "ראש ההר" (יהושע ט''ו ח') בעין עיטם, בגבול מערבי של בריכת חזקיה, במקום בו שמואל ודוד חשבו בתחילה לבנות את בית המקדש (זבחים נ''ד ע''ב) ולשם דוד העלה את הארון בראשונה. בירושלמי סנהדרין פ''י ה''ב משמע שדוד חפר שיתין 1500 אמה עד שהגיע למי תהום. וזהו בפועל גובה הסלע שעליו בנוי מגדל דוד. גובה זה נתן לזהות עם גובה כתפים של אדם הראשון, אם נאמר שאמה שלו היתה שוה 500 אמות הארץ כנגד הר הבית מקום עמידתו. וראה פדר''א פרק 20 "באחד בשבת נכנס אדם במי גיחון העליון עד שהגיעו המים עד צוארו". וראה יומא ע''ח ע''א "עד שמגיע לפתח בית דוד  וכו' מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים". בסוף החליטו להוריד את בית המקדש משם לגובה בין כתפיים. אולי דבר זה בא לרמוז על 39 מלקות שמלקים בין הכתפים. וכנגדם ארון הברית ירד 39 אמות.

[34]  תקופות טבת ותמוז מוזכרות כי בעזרתם נתן למצוא צפון ודרום מדויקים ועל ידם לחשב כיוון מזרח-מערב.

[35]   אלו שתי דלתות שהביא נקנור מאלכסנדריא (ראה יומא ל''ח ע''א). ונראה לנו שאין הכוונה לשני חצאי דלתות, אחרת מה טעם שנקנור התעקש על דלת שניה שלא יזרקוה לים אחרי הדלת הראשונה. אבל אם דלת אחת 10 אמות אז היא ראויה לפתח אחד. ועוד בסוטה פ''א מ''ה כתוב "מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור". משמע שיש שם שער מזרח חיצוני ושער מערב פנימי.

[36]   והיה אפשר לעבור בפשפש זה רק אם היה מצדד (ראה מנחות כ''ז ע''ב "דרך משופש" ופרש''י שם שצידד באלכסון והלך לצדדין).

[37]   מכאן למדנו שפשפש שלא מושך קדושה הוא ברוחב פחות מד' טפחים.

[38]  ביחזקאל ט' ב' מוזכר שער עליון (אחד משמות של שער נקנור) "והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה וכו'". והרי שער זה פונה מזרחה ולא צפונה! אלא באו לאורך ציר בית המקדש אשר פונה צפון-מזרחה. וכן בערך הכיון מירושלים לבבל העתיקה שמשם באה הרעה (87 ק''מ צפונה מירושלים וכ- 865 ק''מ מזרחה, זוית 5.75 מעלות במקום 5.97)

[39]   נתן לדייק מן הפסוקים שם שהאיש עמד בתחילה כנגד אמצע פתח חצר החיצונה מבחוץ והלך משם באלכסון של הריבוע אל פינה דרום-מזרחית ומשם מדד אל פינה צפון-מזרחית ומשם לפינה צפון-מערבית וחזר דרך אלכסון לפינה דרום-מזרחית והמשיך למדוד רוח דרום ומערב. וממבנה השערים מתברר שאכן האלכסון עובר דרך חלל השערים של חצרות בלי להיתקל באילים של השער. וכל זה אם ריבוע חיצוני מכוון כמו חצרות פנימיים.

[40]   העמדנו את שער קיפנוס באופן סימרטי לשער שושן, דהיינו שהמרחק בין מרכז שער קיפנוס עד פינה דרום-מערבית של הר הבית המקודש שוה למרחק בין מרכז שער שושן לפינה צפון-מזרחית של הר הבית המקודש. נדון על כך בע''ה בהמשך.

[41]   כתוב בפסחים פ''ו ע''א "ויאבל חל וחומה (איכה ב' ח') ואמר רבי אחא ואיתימא רבי חנינא שורא ובר שורא". מכאן חל הוא כותל (או תחום שהיה מוגבל ע''י כותל) וחומה היא בר שורא. ולפי דעתנו הכתוב כרך אותם ביחד משום שהיו מחוברים. אבל רמב''ם פרש ש"חומה" היא כותל של העזרה. ואין כאן סתירה לדברנו כי בר שורא היא הרחבת כותל העזרה.

[42]   ראה מדות פ''ב מ''ג "לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים וכו' לפנים ממנו החיל עשר אמות" ופרש רע''ב שלפנים מן הסורג היה מקום פנוי עשר אמות והוא נקרא חיל". אבל לפי רמב''ם  (הל' בה''ב פ''ה ה''ג) 10 אמות היה גובה כותל החיל (ואילו רוחב בינו לבין העזרה ועזרת נשים לא נתפרש). על מנת לקיים גם דעת רמב''ם נעמיד גובה של הכותל על 10 אמות. על כן ציור שלנו יתאים לפרוש רע''ב במזרח מבחינת רוחב מקום פנוי. וגובה של הכותל לפי רמב''ם. ובדרום, בצפון ובמערב רוחב משתנה. ובלאו הכי לא נתן לקיים רוחב בדרום ובצפון של 10 אמות כי החיל מכיל את הלשכות כפי שיתברר בהמשך.

[43]   וכבר העיר ר' קורן בספרו עמ' 40 הערה 42 שמסיבה מתמטית לא נתן למדוד מרחקים אלה מנקודה כלשהי או מרבוע בתוך הר הבית אלא ממלבן בלבד. ומלבן יחידי שנתפרשו מידותיו הוא עזרה 135 על 187 אמה. ואין לצרף אליו עזרת נשים מהטעם שנתן תוי''ט להלן. וגם אין וודאות לגבי עובי הכותל בין העזרות. על כן פרוש של רמב''ם הוא מוכרח.

[44]   ומדוע לא סימטרי? כי מאחר והר הבית איננו ריבוע, אם עזרה תעמוד באמצע, יהיה בכך סתירה לאי סימטריות שלו. אבל לע''ל הר הבית 500 על 500 קנים וכן העיר 13.5 על 13.5 מיל  יהיו סימטריים ביחס לציר בית המקדש.

[45]   מספר פא''י גם מרומז בים של שלמה מ''א ז' כ''ג בתור יחס של כתיב "קוה" לקרי "קו" שהוא תיקון ליחס 30/10 אשר כתוב כפשוטו. והוא מסמל יחס הנקבה לזכר (עיגול כלפי ישר). וכן הוא רמוז ביחס של "שנה" הוא מעגל השנה אל "פלג" שהוא מחלק את העיגול לשנים.

[46]  קורדינטות מתייחסות לגובה פני הים וכן המרחק מחושב בגובה פני הים. בגובה 740 מ' המרחק  ב- 2 ס''מ גדול יותר.

[47]  חומה זאת נבנתה אחרי שיהואש בן אחזיהו פרץ בחומת ירושלים משער אפרים (כנגד שער משולש) עד שער הפנה (80 מ' דרומית לשער שושן), סה''כ 160 מ' או 400 אמה של 5 טפחים של 8 ס''מ (ראה מ''ב י''ד י''ג).