פרק ב': מסעות בני ישראל במדבר

 

סימן א': רשימת החניות                                    

 

 '' אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן'' (במידבר ל''ג, א'). למען נוחיות אנו נמספר את כל החניות שהתורה מונה בתוספת הערות.

1. סוכות ( 120 מיל מרעמסס -רש''י שמות י''ב,ל''ז)

2. אתם (קצה מדבר)

3. פי החירת ( על ים סוף. הוא פיתום והם שני סלעים גבוהים זקופים והגיא

    שביניהם קרוי פי הסלעים רש''י שמות י''ד, ב')

4. מרה ( הלכו שלושת ימים אחרי קריעת ים סוף)

5. אילם

6. ים סוף

7. מדבר סין ( בין אילם ובין סיני - שמות ט''ז, א'-  תחילת ירידת המן ביום א' ט''ז 

    אייר)

8. דפקה

9. אלוש (שם היו בשבת ראשונה שבה לא ירד המן- מדבר רבא, ראש פרק עקב)

10. רפידים ( מסה ומריבה, מלחמת עמלק)

11. מדבר סיני (מתן תורה. "ויחן שם ישראל נגד ההר"-שמות י''ט,ב' ופרש''י

     למזרחו)

12. קברת התאוה (כנראה דרך שלשת ימים מהר סיני,  במדבר י', ל''ג)

13. חצרת ( מעשה מרים. לפי רש''י דברים א',א' גם מחלקת קרח אבל במדבר ט''ז

     ד' רש''י מפרש שזה היה אחרי חטא המרגלים)

14. רתמה ( קדש ברנע, שילוח מרגלים. מרחק 11 יום מחרב דרך הר שעיר- והם

      הלכו ג' ימים- רש''י דברים א', ב'. וישבו שם 19 שנה- רש''י דברים א',מ''ו)

15. רמן פרץ

16. לבנה

17. רסה

18. קהלתה

19. הר שפר

20. חרדה

21. מקהלת

22. תחת

23. תרח

24. מתקה

25. חשמנה (חנו-כה)

26. מסרות (שם מת אהרן-דברים י',ו'. ורש''י מפרש כשמת אהרן בהר ההר לסוף

      ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש

     לחזור למצרים וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרות

     שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם עד שהחזירו אתכם בדרך

     חזרתכם ומשם חזרתם הגדגדה הוא חור הגדגד ובמוסרות עשיתם אבל כבד

     על מיתת אהרן שגרמה לכם זאת ונדמה לכם כאילו מת שם. ויתכן שנקרא גם

     חרמה- במדבר כ''א, ג' ששם נלחמו נגד מלך ערד הוא עמלקי ששנה לשונו

     לדבר בלשון כנען-רש''י שם. וכן במעפילים 38 שנה קודם לכך " ויעפלו

     לעלות אל ראש ההר וגו'. וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום

     ויכתום עד החרמה." במדבר י''ד,מ''ה)

27. בני יעקן

28. חר הגדגד

29. יטבתה

30. עברנה

31. עציון גבר

32. מדבר צין הוא קדש (אבל לא קדש ברנע-רמב''ן במדבר כ',א'. שם מתה מרים.

      "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם"- שם,פ' י''ג. עיר קצה

       גבול אדום-שם ט''ז)

33. הר ההר ( שם מת אהרן בא' אב בשנת הארבעים ליציאת מצרים ומשם ברחו

     למוסרות ומשם שבו להר ההר. נמצא על גבול אדום-במדבר כ',כ''ג)

 

34. צלמנה ( "וסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם

     בדרך וכו'.וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב

     מישראל")

35. פונן

36. אבת

37. עיי העברים (גבול מואב- במדבר ל''ג מ''ד. על פני מואב ממזרח השמש- במדבר כ''א י''א)

38. דיבן גד (נחל זרד-שם,י''ב)

39. עלמן דבלתימה

40. הרי העברים (מעברי ארנון, גבול בין מואב ואמרי, לפני נבו. מלחמה עם סיחון ועוג)

41. ערבות מואב (על ירדן ירחו מצפון לים המלח. מחנה של 12 מיל על 12 מיל

     -רש''י במדבר ל''ג, מ''ט)

 

עד כאן 41 חניות. ורש''י במדבר ל''ג, א' הביא בשם רבי משה הדרשן למה נכתבו המסעות הללו. להודיע חסדיו של מקום. שאעפ''י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה. שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י''ד שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזירה. משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה. משם נשתלחו המרגלים וכו'. ועוד הוצא משם ח' מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת ארבעים. נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות . עכ''ל. ולפי חשבון מ 14 ועד 33 יש 19 מסעות. וראה פירוש מהר''ל בתחילת פרשת מסעי. ולנו נראה שהכתוב העלים מסע אחד והוא שבדרך מהר ההר לצלמנה עברו את קדש שבמדבר צין ושם דברו לשון רע ונענשו בנחשים בדרך מקדש לצלמנה. לכן היו תשע מסעות מהר ההר עד ערבות מואב. אבל מאחר ועברו את קדש מדבר צין בבורחם מהר ההר למוסרות וכן בחזרתם נתן לצרפה ל 19 מסעות מרתמה עד הר ההר. וזהו הסבר ל מספר 20 ולסה''כ 42 מסעות בפרוש רש''י. וממשיך מהר''ל בד''ה "לא נסעו אלא עשרים מסעות"-מה מועיל הלא נוכל לומר כי מסע אחד היה כמה וכמה ימים עד שלא נחו כלל ולא שקטו כלל במדבר לפי רחוק המסעות זה מזה (כלומר איך נדע מכאן חסדיו של מקום כפי פרוש רש''י). ויש לומר דהמקומות האלו ידועים במדבר וכמה רחוקים זה מזה ולפיכך לא נוכל לטעות מידי, ובזה יתורץ הקושיא הראשונה גם כן (ראה שם), ולא קשה למה הוצרך לכתוב אותן בפירוש לומר לך כי קרובים הם אלו המקומות. עכ''ל.

אבל אנחנו לא מכירים מקומות אלו ואין שום מסורת לגביהם. ואולי יש בתורה רמזים שבעזרתם נוכל לזהותם במפה?

 

סימן ב': חנוכה=חשמונה=הר סיני

 

ונתחיל מרמז ידוע המיוחס להגר''א. מהי חנוכה- חנו כה. חוץ מזה שנחו מאויביהם בכ''ה בכסליו, צא וספור כ''ה חניות מיציאת מצרים ותמצא שחנו בחשמנה, גם רמז לחשמונאים וגם ח-שמנה, שמנה ימי חנוכה במספר ח' ובמילה. עד כאן הרמז. ויותר יפה היה אילו מספר 25 שהוא אמצע של 49 היה גם אמצע של חניות במדבר. כמו שחנוכה היא אמצע של בית שני. ואכן לויים הוסיפו 8 חניות מ 26 ועד 33 (ראה את פרש''י שהבאנו בחניה 26 לעיל) והעלו את מספרם ל 49 כך שחשמנה היא אמצע הדרך. וכמו שלויים הצילו את בני ישראל מכליה בכך שמנעו את בריחתם מצרימה כך הם הצילו אותם מכלית התיוונות בחנוכה. וזכו בשמנה נרות כנגד שמנה חניות אשר מאירות לנו את הדרך עד שנגיע לחנית נו''ן בב''א. ואם נתבונן היטב בבריחה זאת מהר ההר נראה הקבלה מפליאה עם בריחת מעפילים.  מתי היה מעשה מעפילים והיכן היה? בליל ט' באב בכו ובבוקר עלו להר ללא הגנה ניסית של ארון. "וירד העמלקי והכנעני  הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה" ( במדבר יד',מה'). והרי נאמר בפסוק כ''ה "והעמלקי והכנעני יושב בעמק" אלא ביחס להר לידו זהו עמק וביחס לקדש ברנע זהו הר. ואילו אהרן מת בא' אב ונסתלקו ענני כבוד -הגנה הנסית. ובא עמלקי-כנעני נגדם וחזרו 7 מסעות. ומן הסתם מסע ביום. ובח' באב נלחמו בהם בני לוי ועצרו אותם. אם כן בדיוק 38 שנה אחרי חטא המרגלים (וזהו פרק זמן שמחזור החמה, כלומר מזל, משתווה למחזור הירח) כמעט חזרו על אותו מעשה. וגם זה היה בחרמה. ובזכות לויים נצלו. ואף אותו דור אחרון יוצאי מצרים בני ששים שנה -כרו להם קברים למחרת בט' באב ולא מתו. ואם מותר לנו ללמוד מהקש אז יוצא שבריחת מעפילים מתחילתה עד סופה היתה באותו מסלול מהר ההר למוסרות שהזכרנו לעיל. וכמו שעכשיו חזרו לעומת שבאו כן אז. למדנו מכאן שקדש מדבר צין שהיא סמוכה להר ההר ,סמוכה גם כן לקדש ברנע שממנו מעפילים ניסו לעלות לאותו ההר. וכאשר ברחו דרך 7 ימים לחניה קודמת בהכרח חזרו לחצרות ולא לקברות התאוה. שהרי קברות התאוה מרוחקת 3 ימים מסיני (ראה במדבר י' ל''ג) ולכן  מרוחקת 8 ימים מקדש ברנע. למדנו מכאן שחצרות הינו מסורות.  ומחצרות לקדש ברנע דרך שבעה ימים והם עשו אותה ביום אחד בזכות המתנת מרים שבוע ימים. ומחצרות=מוסרות לקדש מדבר צין שש מסעות בדרך לקדש ברנע. נמצאנו למדים שמדבר צין קודם לקדש ברנע מסע יום אחד. ומצד שני ממדבר צין להר ההר יום אחד. ומיקום הנקודות האלה יתברר במפה. יוצא מכאן שאחרי הישיבה של 19 שנה בקדש ברנע ב''י חזרו בדרך שבאו לכיוון הר סיני. ונראה לי שחזרו על אותם 11 מסעות שהשי''ת מיהר להכניסם לארץ בשלושה ימים. ועכשיו עשו אותם בעצמם מסע ביום. ומקדש ברנע שהיא חניה 14 חזרו להר סיני בחניה 25 . וזוהי חשמנה=חנוכה ואמצע הדרך. וישבו שם 19 שנה כישיבתם בקדש ברנע. ובדרכם לחשמנה בהכרח חנו בחצרות בחניה 21 והיא מקהלות. על שם שקורח הקהיל את העדה (וראה תרגום ירושלמי במדבר ל''ג כ''ב "ונטלו מריסא ושרו במקהלת אתר דאתכנשו קרח וסיעתיה על משה ואהרן". רק נראה שיש כאן טעות סופר. שהרי מקהלות היא חניה אחרי חרדה. ואילו קהלתה אחרי רסה. ולאור הקשר הנסיבתי עם חצרות יש לזהות את מעשה קורח עם מקהלות כפי שכתוב בתרגום ולא עם קהלתה. ואולי בקהלתה, חנייה ראשונה דרומית מאילת בדרך לסיני קורח התחיל להצית את המחלוקת בחוג מצומצם. והגיעה לכלל מרידה במקהלות-לשון רבים). אכן בחצרות כפרוש רש''י ו 19 שנה אחרי שלוח המרגלים.(ועוד נסביר איך זה אחרי 19 שנה נזכר במינויו של אליצפן בן עוזיאל -ראה רש''י במדבר ט''ז,א'). ומהר סיני ירדו למוסרות ומשם עוד שבע מסעות לקדש מדבר צין. יוצא מכאן שחניה 26 זהה ל-21 ,27 ל-20, 28 ל-19, 29 ל-18 ,30 ל17-, 31 ל16- ו32 ל-15. אלא שכאן סתרנו את עצמנו. אמרנו שמקדש ברנע עד הר סיני 11 יום ומקדש מדבר צין 10 יום וכאן אנחנו אומרים שמהר סיני עד קדש מדבר צין 7 ימים. ועל מנת לפתור תעלומה זאת צריך להסתכל במפת סיני ולמדוד מרחקים.

 

סימן ג': מסעות בדילוגים שוים של 40 מיל

 

      כבר הבאנו לעיל את דברי מהר''ל שקרובים המקומות האלה (החניות). וכאשר תורה אומרת 11 יום מחורב כוונתה ל 11 יום הליכה של אדם רגיל והם הלכו בנס שלושה ימים (ראה רש''י דברים א', ב'). מכאן באופן רגיל בני ישראל הלכו בכל מסע (שלא נאמר בו אחרת) מהלך של יום של אדם בינוני. וגמרא בפסחים צ''ד עמ' א' בשם ר' יוחנן כבר אמרה שמהלך אדם בינוני ביום ארבעים מיל. ואל תאמר שזהו מהלכו של אדם אחד אבל ששים ריבוא עם נשים, טף וצאן הולכים הרבה פחות. כי כל קורת ב''י במדבר זה לא סיפור בעלמא (וכן כל התורה) אלא התגשמות ההלכה (עם כל המחלוקות של תנאים ואמוראים וראשונים ואחרונים) כמו שאמרו חז''ל "הסתכל באוריתא וברא עלמא" (וכן כל מה שקורה לנו רק שאין לנו עיניים לראות ולב להבין את ההתאמה הנפלאה). יוצא מכאן שמרחק מהר סיני לקדש ברנע דרך הר שעיר הוא 440 מיל ולפי חשבון אמת יחזקאל זהו 448.8 ק''מ. קדש ברנע נמצאת בדרום הנגב במדבר לפני עליה להרי הנגב וזה מתאים פחות או יותר למקום המסומן היום במפות. הר שעיר מסומן במפות בתור רכס הרים שנמצא היום בשטח ירדן מזרחית לערבה אשר בין אילת לים המלח. אלא מהתורה אנו לומדים שהר שעיר הגיע לקדש מדבר צין ולהר ההר סמוך לקדש ברנע. לכן צריך לומר שגם שטח מערבית לרכס הנ''ל כנראה עד מכתש רמון שייך לתחום הר שעיר. (אנו נברר את פרטי גבול זה בהמשך). דרך הר שעיר היא גם דרך ים סוף שהרי ב''י נצטוו לנסוע מקדש ברנע דרך ים סוף ( במדבר י''ד, כ''ה)  וכבר ראינו שחזרו לעומת שבאו. וכן כתב רש''י דב' ב' א' "ונפן ונסע המדברה וכו' הלכו אצל דרומו (של הר שעיר) מן המערב למזרח דרך ים סוף דרך יציאתן ממצרים שהוא במקצוע דרומית מערבית משם היו הולכים לצד המזרח" (אנו עוד נחזור בע''ה לבאר את סוף דברי רש''י). מצד שני הר סיני נמצא איפה שהוא בדרום חצי האי סיני. יש מזהים אותו עם גבל קטרינה ויש עם גבל מוסה. משם עד קדש ברנע בקו ישר בערך 230 ק''מ. אם נרד משם מזרחה למפרץ אילת ונלך לאורך החוף עד אילת (לקיים דרך ים סוף) ומשם בקו ישר לקדש ברנע (לאורך הגבול הבינלאומי עם מצרים) נקבל לא יותר מ 300 קמ'. ואין לומר שעשו פיתולים במדבר שהרי הלכו בדרך קצרה ביותר ( רש''י דברים א',ב' "אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך י''א יום"). ובעצם אין שום מקום בסיני שמקיים דרישתנו. אלא נזכור שב''י עלו להר סיני ממזרח (מכילתא פ''א. אומנם אפשר להסתפק שמא הכוונה שבאו ממערב ופניהם מזרחה. אבל זה לא יתכן שהרי פתח של משכן היה במזרחו. יוצא שהפונה למשכן, היו אחריו להר סיני! אבל אם חנו מזרחית להר אז פניהם למערב כנגד פאה מזרחית של ההר. ולכן שכינה במערב. וכן היה בבית המקדש. נכנסים להר הבית דרך שערי חולדה בדרום ומקיפים ממזרח ובאים דרך שער נקנור כאשר פניהם מערבה. אבל בחשמנה חנו ממערבו של ההר כי הסתלקה קדושה ממנו. ובזה יתקיים פרוש חזקוני-ראה רש''י של מוסד ר' קוק ). והרי מי שעלה לתורה בדרך אחת לא יורד בה בחזרה אלא הולך בדרך יותר ארוכה. אם כן ב''י ירדו מהר סיני מערבה לים סוף המערבי הוא מפרץ סואץ , הקיפו לאורך החוף את דרום סיני, המשיכו צפונה לאורך מפרץ אילת עד סופו באילת ומשם בקו ישר לקדש ברנע. וזוהי דרך מחורב לקדש ברנע בדרך הר שעיר הקצרה ביותר תחת אילוץ הילכתי. ואם נמדוד באופן זה מרחק מגבל קטרינה לקדש ברנע נקבל בערך 520 ק''מ. אכן אין זה הר סיני! אבל נמצא הר אחד המקיים את דרישתנו והוא מכונה גבל  צבע (קורדינטות הפסגה ברשת ישראלית רוחב 735.240 אורך 1057.54 או 34.064 ו- 28.1964 מעלות) . הר זה נמצא כ- 40 ק''מ צפונית מקצה הדרומי של סיני במרחק כמעט שווה של 40 קמ' מזרחה ומערבה מחוף ים סוף. גובהו 2270 מ' פחות מגבל קטרינה(2637 מ') ומגבל שומר (2586 מ') ואף מגבל מוסה (2285 מ') אבל גבוה מכל ההרים בסביבתו. ואם נמדוד ממנו 448.8 קמ' באופן הנ''ל נגיע לעמק רחב ידיים מערבית להר חורשה ובו עובר נחל קדיס (על שם קדש) כ 12 קמ' דרומית מעין ג'ודירת המסומן במפות בתור קדש ברנע. עמק זה יכול היה להכיל מחנה ישראל 12 על 12 מיל. כמובן מדידה שלנו לא חד משמעית. בין חניה לחניה על החוף הלכנו בקטעים כמעט ישרים ואילו עברנו את כל בליטות החוף הארכנו דרך בכ 10 קמ'. ואין נראה לנו לקצר את הדרך להיות פחות מ 448.8 קמ'. ואילו בחרנו באמה בת 50 סמ' היינו מגיעים לאזור הררי מדרום לעמק הנ''ל שאינו מתאים לתיאור של קדש ברנע כמקום נמוך לפני הרים. בינתיים נרשום כאן  קורדינטות  מדוייקות של קדש ברנע אשר פרטי חישובם יתבררו בהמשך: רוחב/אורך ברשת ישראל 1095.489/996.505 ובמעלות 34.43282/30.55598.

     כעת נחזור לגבל צבע. אם נרד ממנו בדיוק מערבה נמצא את עצמנו כעבור 40.8 ק''מ כ- 2.5 ק''מ מזרחית מחוף סואץ. זאת מתקה חניה 24 לפני עליה לחשמונה=הר סיני. משם 40 מיל דרום-מזרחה לאורך החוף חניה 23 תרח. משם סביב דרום סיני (בלי להיכנס לרס מוחמד) 40 מיל לחניה 22 תחת=קברות התאוה שהיא חניה 12 במרחק של ג' ימי הליכה, כלומר 120 מיל מהר סיני. מקום זה נמצא בערך בשרם א-שיח. משם עוד 40 מיל צפונה נגיע למוסרות=חצרות. כמובן המדידה לאורך החוף היא לא חד-משמעית. נתן לקצר הדרך ונתן להאריך. (ראה בסימן ח' וט' בפרק זה פרוט מדוייק של קורדינטות. ושם העדפנו להעמיד קברות התאוה  ליד נעמה של היום על קו ישר איתם-הר סיני ואת מתקה יותר דרומה מן הנ''ל). אבל אם נלך סמוך לחוף בקשת חלקה ללא פיתולים, נמצא את חצרות בדיוק מזרחית לגבל צבע במרחק כ- 38 ק''מ בקו אווירי וכ-41 קמ' לאורך הנחל שיורד ממנו. והרי בני ישראל באו להר סיני מרפידים ממזרח. אם כן רפידים הינו מוסרות שהיא גם חורמה (ואולי שם חורמה שייך למקום תחילת מנוסתם וגם לסוף). יוצא שעמלק ג' פעמים נלחם עם ישראל במקום זה: לראשונה למנוע קבלת התורה ופעמים למנוע כניסה לארץ. וזה מקום מחלוקת לישראל (רפידים=פרידים) שכאן בחצרות חלקו מרים ואהרן על יחודו של משה כנביא בישראל. ולכן כאן חלק קורח הלוי על יחודו של אהרן הכהן. ואז באו ב''י לחלוק על יחודו של שבט לוי שנאמר "והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם" (במדבר י''ז,כ'). והמקרא ביחזקאל מז',יט' "ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול וגו'" נתן לפרש כך. מי מריבות קודש זהו רפידים שם רבו על המים ורבו עם עמלק ובמחלוקת מרים ובמלוקת קורח ורבו על קדושה שאמרו "...כל העדה כלם קדשים וגו'" (במדבר טז',ג'). (ובזמן שלנו רבו עם מצרים במבצע קדש שרצו למנוע מעבר אניות ישראליות במים אלו ושוב במלחמת ששת הימים). ועוד פרש''י על הפסוק "... הם מריבת קדש מדבר צין" (במד' כ''ז, י''ד) "הם (ב''י) שהמרו במרה הם היו שהמרו בים סוף הם עצמם שהמרו במדבר צין" וראה רש''י הוצאת מוסד רב קוק שמביא שם בשם לבוש ודברי דוד שצריך להיות "ברפידים" במקום "בים סוף". ולפי פרושני אין סתירה שהרי רפידים נמצאת על שפת ים סוף. מכאן ראיה שגם רפידים נקראת מי מריבות קודש ((הערה: קו אורך של רפידים כמעט זהה לקו אורך קדש ברנע 34.435231. אם נזיז רפידים לחוף הים ממש, אז נקבל שויון. אולי משום כך המקום נקרא מדבר פארן כנגד מדבר פארן של קדש ברנע. וכן קברות התאווה נקראת מדבר פארן, כי מהר סיני עד שם ג' יום, לקברות התאווה באופן רגיל ולקדש ברנע באופן ניסי. ומאחר והם אספו שלב כדרך יום עד רפידים, נחשב למקום אחד. על כן שם מדבר פארן שייך לג' המקומות. וכן משולש של הר סיני, קברות התאווה=אלוש, רפידים=חצרות כנגד משולש הר ההר, קדש צין, קדש ברנע. ועמלק בא לרפידים- תאום של קדש ברנע כנגד ד' מלכים שבאו מאיל פארן=קדש ברנע והכו את שדה עמלקי). ותמר כמו שרש''י מפרש כתרגום יונתן- יריחו שהיא עיר התמרים. ואין כוונה לעיר עצמה שהרי היא נמצאת מערבה מירדן ולא בא הכתוב לצמצם את גבולות הארץ. אלא מרמז על מחנה ישראל בערבות מואב מול ירדן יריחו וכל מקום שעברו ממי מריבות קודש עד ערבות מואב יהיה בתוך גבול ישראל. וממי מריבות קודש דרך מפרץ סואץ לנחל מצרים (ולא נהר) שהוא תעלת סואץ לים הגדול. ובאשר לתעלומה איך יתכן שממדבר צין לחשמנה 10 מסעות ובחזרה 7, הרי עכשיו הכל ברור. מאחר וב''י עלו הפעם להר סיני ממערב לכן ירדו מזרחה בדרך הקצרה של מסע אחד למוסרות. ועוד חשמנה מנעה מהם לברוח מצרימה שכן לפי דרך חזרתם היו צריכים עכשיו לעלות להר סיני! ומאחר והתברר לנו שהקף דרום סיני מהר סיני מערבה לחוף מפרץ סואץ ולאורך החוף סביב עד למזרחו של הר סיני ושוב מערבה להר סיני שוה 200 מיל, אזי קו הרוחב של הר סיני נקבע באופן חד משמעי. ואין שם הר אחר ברוחב זה. 

 

סימן ד': משולש קדש ברנע, קדש צין והר ההר

 

כעת נחזור למשולש קדש מדבר צין, קדש ברנע והר ההר. לפי מדידת המרחקים חניה 30 עברנה (על שם מעבר ממדבר סיני למדבר מואב?) נמצאת באילת של היום. ואז קדש מדבר צין 81.6 ק''מ צפונית-מערבית ממנה על גבול מצרים (ליד רמות שגיא). הר ההר צריך להיות במרחק 40 מיל משם ויותר קרוב לקדש ברנע (שהרי מעפילים עלו לשם בו ביום). ואם אנו אומרים שמעפילים ירדו מהר ההר בדרך שעלו ובאותה דרך כעבור 38 שנה ב''י עלו לקבור את אהרן, יוצא שיש נקודת המפנה בקטע  מדבר צין-קדש ברנע מול הר ההר שממנה נוח יותר לעלות להר. ומצד שני הר ההר שוכן ליד העמק שמשם בא עמלק. ולפי כל התיאור הנ''ל נראה שזהו הר רמון שהוא הגבוה ביותר בנגב והעמק הוא מכתש רמון צפונית מזרחית להר. ואכן פסגת הר רמון (גובה 1037 מ' מעל פני הים) מתנשאת מעל רמה הכללית סביבה שגם היא בגובה 900-950 מ' לעומת  גובה קדש ברנע  כ 400 מ' - "הר על גבי הר".  (ואולי יש רמז בכך שאהרן נקבר בהר רמון בחניה ל''ג ורשב''י בהר מרון בל''ג בעומר). דרך טבעית שעולה להר רמון עוברת בנחל לוץ. מדדנו מרחק  מקדש מדבר צין עד לנקודה הנ''ל (כ1.5 קמ' דרומית מזרחית מרס אל פרודי) ומשם בקו ישר להר רמון וקיבלנו 41 קמ' בערך. אנו נזהה בהמשך את נקודת המפנה עם "קדש" בפסוק "...על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד" (בראשית טז',יד'), את ברד - עם אמצע קטע של מדבר שור שבו הלכו ב''י מאיתם למרה ובאר לחי ראי - עם מקום במרכז סיני הנקרא "נחל". מילה "בין" מתפרשת בתור נקודה אמצעית. מכאן נתן לחשבן במדוייק את קדש וכן ג' החניות מאילת עד קדש ברנע על קו ישר אילת - קדש.

כעת נוכל להבין היכן עובר הגבול הדרומי של הארץ. כתוב בפרשת מסעי במדבר ל''ד, ג'-ה' "והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה. ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה תוצאתיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר אדר ועבר עצמונה. ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאתיו הימה". יודעים אנחנו שקדש מדבר צין נמצאת בקצה גבול אדום והר ההר על גבול אדום. מה הבדל בין גבול לקצה הגבול? שקצה הגבול זוהי פינה. ועוד כתוב בבר' י''ד ז' "וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגו'" ופרש''י שם שעין משפט הינו קדש צין. אם כן שדה עמלקי גובל עם אדום בקדש צין, ואיך יתכן שגבול אדום המשיך עד הר רמון? ותירוץ הוא שעמלק גם הוא עשו, וגבול אדום בהר ההר הינו גבול עמלק. שדה עמלקי זה הוא חלק של ארץ ישראל בגבולות פרשת מסעי. הגבול עובר מקצה דרום-מזרחי של ים המלח בערבה עד נקודה דרומית למעלה עקרבים, משם לקדש צין ומשם בזוית חדה לקדש ברנע. ונראה לנו שמעלה עקרבים הוא נחל נקרות אשר עולה למכתש רמון ודרך נחל רמון מגיע לרגלי הר רמון. נחל זה מגביל את שדה עמלקי מצפון ואילו מדרום הוא מוגבל ע''י קו ישר עין יהב (של היום) קדש צין. ומשם גבול עמלקי פונה לכיוון הר ההר=הר רמון. אבל ב''י לא הלכו לאורך הגבול שנאמר " ויט ישראל מעליו"( במדבר כ',כא') אלא נסעו לכיוון קדש ברנע עד נחל לוץ ומשם עלו לרגלי הר רמון. ושם פגשו את עמלק אשר ישב במכתש רמון.

ומדוע ב''י בקשו לעבור בארץ אדום ולא נכנסו דרך הנגב? כי חששו מעמלק מאחר ונכשלו בו במקום זה לפני 38 שנים. ועמלק זה ישב לאורך גבול אדום , לכן ב''י בקשו לעבור לאורך הגבול בתוך שטח אדום כדי לא להיתקל בו. ועוד יתכן שכיבוש שדה עמלקי ע''י ישראל הוא חלק של מצוות מחיקת זכר עמלק. והרי כתוב בתורה "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק וגו'" - משמע שמצוה זאת נוהגת אחרי כבוש הארץ ולא בתחילת הכיבוש. (הערה: בני ישראל בקשו לעבור בדרך המלך מרמת שגיא לעין יהב. יונתן תרגם "באורח מלכא דשמיא ניזיל". מכאן היתה מסילה מיוחדת שקב''ה היה עושה להם ברוחב 16 אמה שבה הלכו כל בני ישראל ע''י צימצום מרחב. וקדש צין היתה בפינה דרום-מערבית של ארץ אדום מבחוץ. והם התכוונו לעבור לאורך הגבול בין אדום לשדה עמלקי לקנות את כל שדה העמלקי. ואדום לא נתן להם. וגם מואבים ועמונים לא היו נותנים להם כי היו מחוברים דרך חשבון. אלא באו מדיינים והשתלטו על ערבות מואב. ומואבים בקשו עזרת סיחון האדומי. והוא כבש את ערבות מואב וגם את חשבון. וטיהר את הארץ לכניסת ישראל. וכן הבריטים מיד טורקים).  ועד אז גבול הדרומי של ישראל עבר מהר רמון לאורך נחל נקרות עד עין יהב ומשם לאורך נחל ערבה (גבול ישראל-ירדן של היום) עד מקום המסומן במפות כצוער. (ויתכן שבעבר ים המלח הגיע עד צוער. ראה פרק תאור מלחמה של ד' המלכים). מצד שני הגבול עובר מצין דרומית לקדש ברנע ומשם פונה לחצר אדר. נראה לנו שנקודת פניה הטבעית היא נחל קדיס (קדש) ולאורכו צפון מערבה עד נקודת המפגש עם נחל אל עריש. נקודה זאת נזהה עם חצר אדר. משם הגבול פונה צפונה לאורך הנחל עד עצמון וקטע אחרון של נחל אל-עריש  שהולך ללא פיתולים לים נקרא נחל מצרים. לפי זה "יצא הגבול" מתפרש יצא החוצה להגדיל את שטח הארץ ו"נסוב" פנימה להקטין את שטחה. וכך צריך להבין את רש''י על פסוק במדבר ל''ד,ד' "ויצא חצר אדר- מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם ונמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר אדר"- כמו במפה הגבול עובר באלכסון מערבה והשטח מתפשט. ואילו מחצר אדר נסוב הגבול לפי רש''י "נתקצר הגבול" כלומר נתקצר שטח הארץ. לפי דברנו נחל מצרים בגבולות יהושע מתפרש כנחל אל-עריש ובגבולות יחזקאל כתעלת סואץ. ובהמשך בע''ה נבאר את שני הפירושים.

כעת נחזור צינה. לפי המפה היא מהוה ראש פינה חדה בקצה הדרומי של ארץ ישראל. עכשיו מבינים מדוע פסוק ג' מזכיר גבול דרומי פעמים, "פאת נגב ממדבר צין" ו"גבול נגב" מים המלח. כי צין מחלק את הגבול לשני קטעים שונים בתחליט. ועוד מילה פיאה מתפרשת גם בתור זווית כמו בפאות אשר לרגלי השלחן (שמות כ''ה,כ''ו) שאונקלוס תירגם "זויתא". מכאן גבול אדום ממשיך דרום מזרחה ומתעקם צפונה לפי המסלול של בני ישראל לערבות מואב אשר יבואר בהמשך. כאן, בקדש צין מתה ונקברה מרים, בתחום ארץ ישראל, ויתכן שבתוך גבולות העכשויים של מדינת ישראל. וכמו כן אהרן זכה לקבורה בארץ (ולא כמו הסוברים שהוא נקרב עבר הירדן).

חסד עשה המקום גם עם שאר מתי מדבר שהרי אלה שמתו ב 19 שנים הראשונות נקברו בקדש ברנע בתוך ארץ ישראל ואלו שמתו אחרי כן נקברו בחשמנה לרגלי הר סיני וגם לקיים מה שעלה במחשבתו יתברך תחילה בחטא העגל ובחטא המרגלים. כאן גם מקום להזכיר את הפסוק "והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את העברים וקברו שם את גוג ואת כל המונה וקראו גיא המון גוג" יחזקאל ל''ט,י''א. נראה לנו שמדובר במכתש רמון שפעמים חסם מעבר לבני ישראל. ואותו המון גוג שהם בעיקר עמלקים שונאי ישראל יזכו לקבורה בשדה עמלקי. ובגלל טומאת מתים יחסם גם בעתיד המעבר במקום זה. ו"קדמת הים" זהו קדמת ים המלח אליו ממשיך גבול הנגב אל "קצה ים המלח קדמה". ופסוק "וגם שם עיר המונה וטהרו הארץ" שם, ט''ז מרמז על עיר דימונה (שאות ה' מתפרק ל ד' ו י') ויקברו את הנותרים במכתש הגדול לידה. (אבל מדוע עמלק יבוא לאיזור זה? אולי ינסה לתפוס את כור דימונה מדרום דרך כביש הגבול המצרי ומשם בכביש ישראלי? ואיזור זה לא מוגן "ארץ פרזות", "השקטים ישבי לבטח" וסומכים על חוזה שלום עם מצרים). ונראה שדבר זה מרומז בחבקוק ג' ג' "א' מתימן יבוא וקדוש מהר פארן ... לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו". הר פארן הינו הר רמון כנגד קדש ברנע. ותימן הינו דרום. ורש''י פרש - עשו. ואכן זהו גבול עשו. וגם בעובדיה א' ט' "וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו". אנו נראה בהמשך בע''ה שבאזור הזה של מכתש רמון נלחם שאול עם עמלק וזהו גם שדה עמלקי הנזכר במלחמת ארבע המלכים (בראשית יד',ז' ). ועוד כתוב ביואל ב' כ' " ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל ים הקדמני וספו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות". נראה לי שמדבר על קבורת גוג במכתש רמון, מקום ציה ושממה. במזרחו המים זורמים דרך נחל נקרות לים המלח ובמערבו המים זורמים בנחל לוץ לים התיכון. רוחב הר רמון 30.500 מעלות הוא בדיוק רוחב של עיר בצרה בעירק. כאילו הר רמון נקרא בצרה. וזוהי בצרה המוזכרת בתנ''ך. בירמיה מ''ט י''ג "כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם". ושם כ''ב "הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה". ובעמוס א' י''ב "ושלחתי אש בתימן ואכלה ארמנות בצרה". "כי זבח לה' בבצרה" (ישעיה ל''ד ו')."מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה" (שם, ס''ג א').

 

 

סימן ה': מהר ההר לערבות מואב

 

אחרי שב''י החרימו ערי עמלקי ליד הר ההר ובכו את אהרן (או להפך), נסעו מהר ההר דרומה לסובב את ארץ אדום. ואז בהכרח עברו את קדש מדבר צין, 40 מיל מהר ההר. והם ציפו שיכנסו לארץ דרך מכתש רמון אלא שלא נתנה להם רשות עתה להשמיד את עמלק לגמרי. וכאשר ראו שחוזרים בדרך ים סוף שהם הלכו בה כבר שבע פעמים (מחצרות, בריחה וחזרה של מעפילים, למקהלות, ממוסרות ובריחה וחזרה עכשיו) אז בודאי "תקצר נפש העם בדרך". ועוד אמרו "...אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל". למה עכשיו נזכרו בלחם אחרי שלא אכלו אותו 40 שנה? אלא שכאן בקדש צין (לפני מתתו של אהרן) קנו לחם מבני עשו (ראה דברים ב' כ''ט ורש''י שם) ועכשיו נזכרו בו. ומהו לחם הקלקל? שהיו טועמים במן טעם לחם הפנים שהוא מנופח ביותר בשיעור 1/5.144. ודוקא נאכל בשבת. וראה חשבון הזמן בפרק הבא בסימן "מסעות מהר ההר לערבות מואב" שלפיו חניה בקדש צין היתה בשבת. וראה הערה 134 בענין לחם הפנים. ונראה  שלא מיד נגלתה להם בארה של מרים כמו לפני חצי שנה. ובדרך מקדש צין לצלמנה נענשו על לשון הרע בנחשים. וכאשר הכירו בחטאם שהרי במקום זה מתה מרים אשר נענשה בחצרות על לה''ר (ושני המקומות האלה מקבילים בהרבה מובנים) אז "ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך וגו'" (במדבר כ''א,ז'). ויתכן שחניה בקדש לא הייתה על פי הדיבור כמו כל החניות שהוסיפו לויים אלא חנו משום כניסת שבת לכן היא לא מוזכרת בפרוש בתורה. ומשם המשיכו בהכרח בדרך ים סוף לעציון גבר בגבול אדום שנאמר "ונעבר מאת אחינו בני עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר" (דברים ב',ח'). משמע קצת מכאן שעציון גבר נמצאת בגבול עשו. ועוד כתוב במדבר כ''א,ד' "ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום וגו'". ואין לומר שקדש צין היא פינה דרומית מזרחית של אדום ומשם ב''י פנו מזרחה, כי קשה לקטע קטן מהר ההר עד קדש צין לקרוא דרך ים סוף. יוצא מדברינו שצלמונה היא עציון גבר. ושם צלמנה מרמז על צלם הנ(חש) ששמו אותו על נ(ס). ונראה כאות נ'. וא''ת שצלמונה היא קדש צין ופונן = עציון גבר? זה בלתי אפשרי, שהרי אז מרחק מעציון גבר עד ערבות מואב הוא שש מסעות של 40 מיל-סה''כ 244.8 קמ'. אומנם לפי המפה המרחק בין  שתי הנקודות בקו ישר הוא כ 230 קמ' אלא שלא הצלחנו להעביר קו באורך 244.8 קמ' שיקיף את אדום ומואב ויתן חניות בנקודות ידועות כמו נחל זרד ונחל ארנון. בצלמונה ב''י פנו מזרחה להקיף את הר שעיר וחנו כעבור 40 מיל בפונן.  על מנת לחשב במדויק את מקומו נשתמש ברעיון אשר ניישם אותו בהמשך בחישוב תחילת מסעות ב''י עד הר סיני. והוא שמסלול בו הלכו משה ואהרן עד פגישתם בהר חורב עבר דרך חניות ב''י (מעין מעשה אבות סימן לבנים). אנו נראה בהמשך שמשה הלך 11 יום ממדין אשר בסביבות מעברי ארנון בדרך הקצרה ביותר של שש מסעות לאילת (של היום) ומשם עוד חמש מסעות להר סיני. מכאן חניה חמישית שלו הייתה 40 מיל צפונית לאילת (של היום). אם נזהה אותה עם פונן יצא שפונן נמצאת 40 מיל מאילת. מכאן נקבל באופן חד משמעי את מקומה. משם ב''י פנו צפונה שנאמר (דברים ב',ג') " רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפונה". ואולי שם פונן מרמז על הפניה. אבל  הצווי נאמר להם בעציון גבר בתחילת גבול הדרומי ששם שינו את הכיון ללכת מזרחה במקום דרום-מזרחה לים סוף (ראה רש''י על הפסוק ושפתי חכמים שם). ועברו בגבול הדרומי של שעיר שנאמר "ונעבר מאת אחינו בני עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר" (שם, ח'). לפי פרושנו אילת כאן זוהי פונן ודרך הערבה הינו גבול דרומי של שעיר שחוצה את הערבה. א''נ דרך המובילה לערבות מואב ועוברת באילת ועציון גבר. אומנם בהמשך הפסוק (אחרי פסקא בתוך הפסוק!) כתוב "ונפן ונעבר דרך מדבר מואב". ומזה משמע שמדבר מואב מתחיל מיד בפונן כאשר פנו צפונה. אם כן פונן נמצאת בגבול מואב. אבל מצד שני בפרשת חקת פסוק כ''א י''א כתוב "ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על פני מואב ממזרח השמש". מכאן שמדבר מואב מתחיל רק שני מסעות או 80 מיל צפונית מפונן! וכן במד' ל''ג מ''ד "ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים בגבול מואב". ובשופטים י''א י'''ח-י''ט כתוב "... וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה וישב ישראל בקדש. וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון ולא באו לגבול מואב כי ארנון גבול מואב". ובגלל פסוקים אלה רש''י פרש במד' ל''ד ג' שבני ישראל "הוצרכו לסובב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב שנא' (שופטים י''א) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. והלכו כל דרומה של מואב עד סופה ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה וכו'" (הערה: אבל בדברים א' ג' משמע מפרש''י שפנו צפונה בפינה דרום-מזרחית של אדם. וזה סותר את פרש''י במד' ל''ד ג'. וראה שפתי חכמים שם). (הערה: ועוד כתב רש''י שם שמדבר הזה היינו מדבר העמים הנזכר ביחזקאל כ' ל''ה וביחזקאל שם רש''י הביא סימוכין מהושע ב' ט''ז "והלכתיה המדבר וכו". אבל מהמשך שם "ואת עמק עכור לפתח תקווה" נראה שהכוונה למדבר יריחו ליד עמק העכור, בגבול מזרחי של המחנה בגלגל. ונראת מדבר העמים כי זאת נקודת חיבור של שבטים על ציר בית המקדש: יהודה, בנימין, ראובן, גד. ושם היה עמק השוה שעמים המליכו את אברהם, וגם שמו כתרים על ארונו של יעקב. ולשם ימלטו בני ישראל בזמן מלחמת גוג ומגוג). ומפרוש הגר''א ביהושע ט''ו א' משמע שעיי העברים נמצאת בפינה דרום-מזרחית של מואב ואבות בפינה דרום-מזרחית של אדום. ואם נקבל שכל מסע היה 40 מיל אז בהכרח עיי העברים נמצאת 40 מיל דרומית מנחל זרד ומקומו ידוע ומסומן בדרום ים המלח. וכן נתן לחשבן בערך מקומה לפי מרחק של 4 מסעות עד ערבות מואב. ולפי זה יוצא שאורך ארץ אדום מדרום לצפון כ- 40 מיל. ומגבול דרומי שלה עד ים סוף מרחק של כ- 120 מיל. ואילו לפי חשבוננו המרחק מקדש צין שהיא על גבול אדום, עד ים סוף 80 מיל. ומעציון גבר שגם היא על גבול אדום, עד ים סוף 40 מיל. ולמי שמעמיד חנית עציון גבר באילת של היום, אז קדש צין נמצאת  40 מיל מים סוף.

על כן חייבים אנו לתת פרוש אחר לפסוקים הנ''ל. בדב' ב' ח' "ונפן ונעבר" מופלגים, ונפן בפונן ונעבור בעיי העברים- לשון נופל על לשון! על כן באה פיסקא באמצע הפסוק- לפסק בין נפן ונעבר. ובשופטים י''א "וגם אל מלך מאב שלח", לא שלח מקדש כי אין מואב מפסיקה בין קדש לארץ ישראל. וגם לא יתכן שקדש צין נמצאת על גבול בין אדום למואב בפינה דרום-מזרחית של אדום. שהרי כתוב שם "וישב ישראל בקדש. וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב וכו'" מכאן ארץ מואב מופלגת מקדש. אלא שלח מגבול מואב כאשר באו לנחל זרד ובקשו לעבור דרכו לדרום הארץ. ואגב שהזכיר שליחות למלך אדום הזכיר שליחות למלך מואב. וישב בקדש אחרי שליחות לאדום. ובפסוק הבא "וילך במדבר" - מקדש עד צלמונה במדבר צין, "ויסב את ארץ אדום" - ממערבה, מדרומה וממזרחה, "ואת ארץ מואב" - כנגד גבולה הדרומי מצפון לארץ אדום ואחר כך ממזרחה מעיי העברים, "ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון" - לגבול צפוני שלה בנחל ארנון, אחרי שהשלימו לסובב אותה. וכל זה יפתח אומר בתור ראיה ש"לא באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב".  והנה כפתור ופרח (דף ק''ב עמ' ב') כתב "דע כי לדרום ארץ ישראל יש ארץ רחבת ידים וקורין לה הישמעאלים בלד אל שאובאק ואורך הארץ מדרום לצפון כמו ארבעה ימים ויש שם ערבה כמו הערבה שבין ים כנרת וירחו ואל צפון ארץ זו הוא ארץ מואב ער וארצו קורין לו אלכאראך וכו". ולפי חשבון מרחקים שלנו עיי העברים נמצאת ליד עיר שובך או שאובאק בערבית. וממנה עד ים סוף 120 מיל כארבעה ימי הליכה בדרך לא ישרה. אכן אחרי שאדום פשע בישראל, הם התפשטו דרומה עד ים סוף. אבל קודם לכך גבול דרומי שלהם היה מרוחק מים סוף, לפי חשבוננו 40 מיל. ואין לבוא בטענה איך אנו חולקים על פרוש רש''י או הגר''א. כי עניין גבולות הוא דבר שבמציאות. והפסוקים נתן לפרש באופנים שונים. מה גם שאין כאן מסורת מחז''ל. ומי ככו''פ חקר את הארץ וידע גם את המציאות וגם את התורה. (הערה: במ''ב ג' ט'-י''א מתואר מסע של ג' מלכים נגד מואב. "ויסבו דרך שבעת ימים וכו'". מה היא הדרך? הלכו מירושלים דרומה דרך עין גדי עד כנגד פינת הגבול של אדום ומואב במעלה עקרבים (בעין יהב), שם הצטרף עליהם מלך אדום וסבבו דרומה של מואב דרך צפונה של אדום עד שבאו לעיי העברים ליד שובק. סה''כ דרך 4 ימים. ומשם עלו במזרחה של מואב בדרך עלית בני ישראל עד נחל ארנון, עוד ג' ימים. והנס קרה בנחל ארנון, מבחינת מעשה אבות סימן לבנים. איך אלישע הזדמן לשם ואיך התנבא בחוץ לארץ? כי נחל ארנון הוא גבול דרומי של ראובן. ובאו מדרום כדי להפתיע את מואב כי הם בצרו את גבול הצפוני לאורך הנחל. על כן גם צרפו את מלך אדום. ואחר כך החריבו את כל גבול מזרחי של מואב עד עיי העברים. ושם של המקום מרמז על מעבר שבו עברו ג' המלכים ועל חורבן. ושלמו למואבים גמולם על שלא נתנו לבני ישראל לעבור בגבולם. ויתכן שבקשו לעבור דוקא מעיי העברים למעלה עקרבים. ואחרי זה שוב בקשו לעבור בנחל זרד)

נמשיך את המסעות מפונן צפונה. מכאן המסלול מוגבל בעיקר ע''י אילוצים של מרחק וחניות בנחל זרד ומעברי ארנון. אבל אין הוא מוגדר באופן חד-משמעי. והנה התברר שאותה חניה פונן שחישבנו, שוכנת בדיוק (עד כדי 150 מ') על גבול הדרומי של שמעון לע''ל. מתוך זה העלנו סברה שגם שאר חניות  נמצאות על גבולות שבטים. יותר מדוייק, עיי העברים על גבול דרומי של בנימין ועלמון דבלתימה על גבול דרומי של ירושלים לע''ל. וביניהם המסלול עובר בקו קצר ביותר (גיאודטי). מאחר ומרחק בין החניות קבוע, נתן לחשב אותם באופן חד משמעי. המשך הקו בעלמון דבלתימה מוביל כעבור 40 מיל למקום מושבו של משה במדיין. ואילו בני ישראל פנו במדוייק צפונה בקו העובר דרך דיבן ומדבה עד כנגד גבול צפוני של ים המלח. משם בני ישראל פנו לחשבון בקו ישר לחצר עינן (שהרי אנו מניחים שמסעות אלו מגדירות את הגבול מזרחי של הארץ) עד כנגד רוחב מרכז המחנה בערבות מואב. ושוב פנו מערבה עד החניה הסופית במרכז המחנה. הגדרנו מרכז המחנה בתור נקודה על ציר של בית המקדש בגבול מזרחי של ירושלים. סיבות לכך יתבררו בהמשך. כעת מסלול מפונן לערבות מואב מוגדר באופן חד-משמעי וכן כל חניה במרחק 40 מיל מקודמתה. והנה המרחק בין הרי העברים למרכז המחנה שוה 40 מיל ( עד כדי 100 מ'). וזה מופת. כי לא היו לנו פרמטרים לשחק בהם, רק מספר עקרונות הגיוניים.

נתאר את המסלול במפה ונראה איך הוא מתאים למקרא. (פרטי החישוב נמצאים בנספח מסעות בני ישראל). מהר ההר=הר רמון נ.צ. 1115.150/990.250 או 34.63809/30.50062 ירדו דרך נחל לוץ לקדש נ.צ. 1102.211/981.395 או 34.50387/30.42100 (הערה: הפרש רוחב ק''ק וקדש שוה 150.3 ושל תל קדש בצפון הוא קדש נפתלי משוער נ.צ. 1200/1280 לעומת ק''ק שוה 148.2 ק''מ. מרחק מתל קדש עד ק''ק 150.8 ק''מ.  וזהו ג' ימי הליכה ביום ובלילה, 15 שעות לעומת 12 בב''מ כ''ח ע''א) ומשם לקדש מדבר צין נ.צ.  1112.074/959.227 או 34.60776/30.22065 . נקודה זאת נמצאת ליד רס אום חלוף, כ 6 ק''מ דרומית-מערבית מרמות שגיא. משם 40 מיל דרום-מזרחה לכיון אילת לצלמנה=עציון גבר=לבנה נ.צ. 1128.661/921.950    34.78152/29.88507. משם 40 מיל מזרחה לפונן נ.צ. 1169.236/917.680 או 35.2016/29.8472. (בערך קו רוחב של יטבתה של היום). משם לאבות נ.צ. 1183.604/955.867 או 35.35071/30.19166, משם בהמשך קו ישר לעיי העברים נ.צ. 1197.966/994.055 או 35.5009/30.5359. נקודה זאת נמצאת כ 6 ק''מ מערבית לעיר שובך. כעת מובן מדוע הכתוב בפרש חקת דילג מקדש צין (שם דברו לשון רע על המן) לאבות ולא הזכיר חניות צלמונה ופונן. וכן מדוע קרא לעי העברים בשם זה. כי אבות נמצאת בערך בקו רוחב של קדש צין (3.15 מיל דרומית יותר). והרי הכתוב בפסוק כ''א ד' "ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום וגו'" כבר תיאר את האיגוף. סירוב אדום לתת להם לעבור בארצו זוהי סיבת האיגוף.  ובאבות היא השלמת האיגוף. ולא הזכיר את קדש צין במפורש משום גנות מרים . ואילו בעי העברים באו כנגד הר ההר (3.84 מיל צפונית יותר), כנגד מקום שבו עמלק לא נתן להם לעבור וגרם להם ולעצמו חורבן וחרמה. וחניה הבאה  מהפסוק "ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים בגבול מואב" (במדבר ל''ג מ''ד) משמע שזוהי נקודת הגבול בין אדום למואב. (אבל הגר''א ביהושע ט''ו א' פרש שאבות נמצאת על גבול אדום ומואב, על כן התורה בפרשת חקת לא הזכירה חניות בין הר ההר - תחילת גבול אדום עד אבות- סוף גבולו. ונתן לתרץ שהתורה לא הזכירה כל הפיתול דרומה עד אשר חזרו באבות לרוחב קדש צין שבה בקשו להכנס לארץ. וקדש צין הוזכרה בפרשת חקת כי שם נענשו בנחשים). וחנו שם בתחילת המדבר מזרחית למואב כמשמע מהפסוק "ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על פני מואב ממזרח השמש" (במדבר כ''א י''א). מכאן הגבול בין אדום למואב יורד מערבה ומתחבר לנחל הערבה באיזור עין יהב. סביר להניח שנחל זה מהוה גבול בין אדום למואב. לפי תאורנו ארץ  אדום גובלת בצפון בשדה העמלקי (שהוא בעצם ארץ ישראל)  לאורך הקו קדש צין - עין יהב. ממערב היא מוגבלת ע''י קו קדש צין- צלמונה. מדרום ע''י קו צלמונה -פונן. ממזרח ע''י קו פונן - עיי העברים ומשם כאמור לאורך גבול הצפוני לעין יהב. נזכיר  שלנקודה זאת מגיע ממערב נחל נקרות אשר זהינו אותו (ראה סימן ד' בפרק זה) עם מעלה עקרבים. מכאן מואב, אדום ועמלק נפגשים בנקודה אחת בגבול ארץ ישראל. (אולי שם מעלה עקרבים מרמז על אויבי ישראל אלו המוכנים תמיד לעקוץ אותנו). והנה מקובל היום לזהות הר שעיר עם רכס הרים מזרחית לערבה. אומנם  צד מערבי של הרכס כלול בתחום ארץ אדום גם לפי תאורנו. אבל הר שעיר המוזכר בפסוק "אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" (דברים א' ב') הוא בהכרח בנגב הדרומי ולא בירדן. וכן  בפסוק "... ונסב את הר שעיר ימים רבים" (דברים ב',א'), טרם עברו את הערבה מזרחה.  וכן במלחמת ד' המלכים "ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר" (בר' י''ד, ו'). משמע שהר שעיר סמוך לפארן שהיא קדש ברנע.  ונראה לנו שעיקר שם הר שעיר מתייחס להר כרכום כ- 15 ק''מ מזרחית לקדש צין ולשם משה שלח מלאכים מקדש. חפירות ארכאולוגיות הראו לאחרונה שהיה שם ישוב מפותח ביותר ומרכז לע''א.

נמשיך את המסע מעיי העברים. חניה הבאה דבון גד נ.צ. 1212.014/1032.360 או 35.64883/30.88098. חניה זאת צריכה להיות בנחל זרד שנאמר "משם נסעו ויחנו בנחל זרד" (במדבר כ''א, י''ב) ואילו במציאות נחל שנחשב כיום כנחל זרד עובר ממזרח למערב כ 12 ק''מ צפונית מנקודה שלנו. אומנם היא שוכנת סמוך לאחד מאגפים הדרומיים של הנחל. ויתכן ששם החניה  בנחל זרד הוא על שם כל האיזור אגן הנחל, שהרי רוחב הנחל לא יכיל ששים ריבוא בני ישראל (וראה אור החיים על הפסוקים "משם נסעו וגו'" במדבר כ''א, י''ב-י''ג שמפרש שלא היה ענן במסעות מנחל זרד עד מעברי ארנון. ויתכן שמשום כך מחנה בני ישראל לא הצטמצם למימדים מזעריים). וכן נפרש את הכתוב (דברים ב',י''ג) "עתה קמו ועברו לכם את נחל זרד ונעבר את נחל זרד". ואם כבר חנו בתוך ערוץ העיקרי מה נשאר להם לעבור? וביותר אנו צריכים להבין את הפסוק הבא " והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד תם כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר נשבע ה' להם". מה חשיבות של נחל זרד ומה מיוחד בזמן ההוא? אלמלא עיקוב שנגרם לבני ישראל בגלל פטירתו של אהרן ומלחמת עמלק, היו נוסעים בב' באב מהר ההר לקדש צין וכו' והיו מגיעים כעבור שש מסעות בשבעה ימים (כי בשבת לא נסעו) לנחל זרד בערב ט' באב! בדיוק 38 שנים אחרי חטא המרגלים. והכתוב לא החשיב להם את העיקוב כי בזמן  זה  דווקא כפרו על חטא המרגלים בכך שנלחמו עם עמלק וחזרו להר ההר. ו"אנשי המלחמה" מרמז על מלחמת עמלק בתחילת 38 שנים ובסופם. ופה בנחל זרד הייתה להם הזדמנות אחרונה להגיע לא''י מדרומה דרך נחל זרד לצוער ובהמשך דרך עין גדי לירושלים. (הערה: רוחב צוער של היום הוא 31.021 לעומת רוחב רעמסס =תל פרמה 31.047. אבל צוער של לוט היתה 5 מיל מסדום אשר כוסתה ע''י ים המלח. וגבול דרומי של הים לפני שעשו שם בריכות מלח לאחרונה היה ברוחב 1056.1, 8.1 ק''מ צפונית מצוער. לכן נראה לי שצוער של לוט נמצאת בין שני מעיינות של חוחן, בנ.צ. 1193.625/1051.875, בדיוק ברוחב מנזר לוט.זהו קו רוחב 31.052 מעלות. ההפרש של כ- 0.5 ק''ם לעומת תל פרמה נבלע ברוחב העיר. לכן הפסוק בר' י''ג י' "כגן ה' כארץ מצרים באכה צער" משוה את המקום עם טוב ארץ מצרים).  אבל מואבים לא נתנו להם לעבור. והכתוב מזכיר להם שכל זה בעון המרגלים שלא זכו אז להיכנס לארץ מדרומה. ונראה שהשם דבון גד מרמז על "דבו נגד", שדברו דבה נגד ארץ ישראל. (אבל הגר''א ביהושע ט''ו א' דורש "דיבון גד" על שם נחלת גד אשר זרוע שלו הגיע עד נחל זרד. והיא "והב" המוזכרת במדבר כ''א י''ד ששם התחלת יהיבה והיא "מתנה" (שם י''ט) . ואולי זרוע צפוני של גד הגיע עד בעל גד היא בעל בך. אבל לעתיד לבוא גד יקבל רצועה סביב גבול דרומי-מזרחי מרעמסס עד כנגד מרכז המחנה בערבות מואב. ומה מיוחד איפה בדיבון גד? שרוחב שלה 30.8809 מעלות כמעט שוה לרוחב קנטרה מערבית 30.8525, שלדעתנו היא בירת מצרים. כלומר, דיבון גד מרמזת על שער אויביו אשר ירש גד. ויש במקום זה תוכחה סמויה שהלכו כל כך הרבה שנים מיציאת מצרים. ואילו היו ראויים, היו יוצאים ממצרים ומגיעים לירושלים בדרך קצרה תוך 8 ימים). נציין שחניה הקודמת עיי העברים נמצאת ברוחב קצה הדרומי של מכתש רמון, פרסה צפונית מהר ההר. לעיל בסימן ד' הזכרנו שגי העברים, מקום קבורתו של גוג (יחזקאל ל''ט י''א) הוא לדעתנו מכתש רמון, מקום מושבו של עמלק. ושם בני ישראל החרימו את עמלק. ועל כך מרמז שם "עיים". יוצא ששתי החניות עיי העברים ודבון גד מזכירות את עון המרגלים, כניסה לארץ ומלחמת עמלק.   

חניה הבאה עלמן דבלתימה  נ.צ.1226.061/1070.667 או 35.7978/31.2259 כנגד גבול דרומי של ירושלים לע''ל. (ות''י כתב שכאן נעלמה באר על שעזבו לימוד תורה המתוק כדבילה. ושמא זוהי תמר המוזכרת ביחזקאל מ''ז,י''ט בה פונה הגבול דרום-מערבה לכיוון אילת או עקבה? זאת גם חניה ראשונה של משה בדרכו ממדין להר סיני וכאן ציפורה מלה את בנה במלון. ויתכן ש"עלמן" מורכב מאותיות "מלון" ו"מעון" ו"דבלתימה" מורכב מאותיות "מילה" ו"ברית" רק "ר" הוחלף ל"ד" שדומה לה בצורתה.) 

מכאן נסעו להרי העברים נ.צ. 1225.843/1111.468 או 35.7978/31.5939. לגבי אותה חניה כתוב "ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבול מואב בין מואב ובין האמרי" (במדבר כ''א,י''ג).  משמע שחניה זאת נמצאת מצפון לנחל ארנון. אכן חניה זאת נמצאת כ- 6 ק''מ צפונית מנחל הידן (ערוץ העיקרי לפי מפה מתחיל בנ.צ.1225.75/1106.0) על דרך המלך (היום כביש ראשי מס' 35 מכרך למדבה). נחל הידן בהמשך מתלכד עם נחל מוג'יב המכונה היום נחל ארנון ונופל לים המלח.  ונראה ששני הנחלים נקראים ארנון שהרי כתוב (שם, י''ד) "ואת הנחלים ארנון", לשון רבים. אבל דוקא נחל הידן שהוא אגף הצפוני מתאים להיות גבול צפוני של מואב יותר מאשר נחל מוג'יב המרכזי. ויתכן שסיחון כבש את מואב עד הנחל המרכזי רק האזור מדיבן עד מידבא נשאר שומם כפי שמעיד הכתוב (שם, ל') "ונירם אבד חשבון עד דיבן ונשים עד נפח אשר עד מידבא". (כל זה בתנאי שעיר דיבן של היום בין נחל מיג'יב לנחל הידן היא דיבון המקראית. וראה הערה בסוף הפרק בעיניין שני דיבון ושני ערער). אם כן נוכל לזהות חשבון עם עיר חיסבן ודיבן  ומדבא כפי שמסומנים במפה היום. כאן בנחל ארנון נעשה להם נס של מעברי ארנון. שכך מפרש שם רש''י (במדבר כ''א,ט''ו) "לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר(צר) וההרים סמוכים זה לזה... והדרך עוברת בתוך הנחל אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לארץ לתוך הנחל לעבור נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות וכו' ".והנחל נסגר עם האמוריים בתוך המערות וב''י עברו למעלה בלי להרגיש וחנו מעברו הצפוני של הנחל. ואז באר העלתה מים בנחל וראו את גופות אויביהם כמו בקריעת ים סוף. רק שם מים נקרעו והפכו לסלע וכאן סלע התאחה והפך למים. כתוב בברכות נ''ד ששני מצורעים  את והב היו מהלכין בסוף מחנה ישראל. והם ראו את הדם שיצא מבין ההרים ובאו ואמרו לישראל. מאחר ומחנה ישראל היה 12 מיל, מרכז המחנה היה מרוחק 6 מיל  ממעברי ארנון. אכן מתאים לחשבוננו לעיל. והשם "הרי העברים" על שום מעבר בהרים  שהתלכדו. ועוד יתכן שהנס קרה בנחל ארנון המרכזי (מוג'יב) אבל באר העלתה דם ההרוגים דרך נחל הידן הצפוני אל מחנה ישראל. וזהו "אשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב" (במדבר כ''א ט''ו). כי נחל הידן מורכב מהרבה נחלים אשר יורדים דרום-מערבה אל נחל ארנון הוא גבול מואב. (הערה: בעל ספר אלה מסעי בעמ' קכ''ב כותב שעלמון דבלתימה הוא מעבר ארנון. ולפי חשבוננו מעבר ארנון הוא הרי העברים.  על שם ששני הרים התקרבו זה לזה ונצמדו. וזאת חניה אחרונה לפני ערבות מואב. כי אין שם מקום ללכת 80 מיל מנחל ארנון עד מרכז המחנה בערבות מואב. ובת''י במדבר ל''ג מ''ו כתוב "ושרו בעלמון דבלתימה אוף תמן אתכסיית מנהון בירא על דשבקו פתגמי אורייתא דבסימין כדבלתא". והרי במעברי ארנון דוקא התגלתה להם הבאר ופרסמה הנס!  ומדוע לא הזכירה התורה את עלמון דבלתימה בפרשת חקת? משום גנאי שעזבו תורה דוקא כאשר חנו מול גבול דרומי של ירושלים לע''ל. אומנם הגר''א כתב ביהושע ט''ו א' שנחליאל הינו נחלי ארנון ובמות היא אשד נחלים והינו הרי העברים. ונתן לתרץ שנחלי ארנון הם שנים, ארנון והידן צפונית לו. וארנון מתפצל לכמה זרועות ואוסף מים משטח עצום. וחניה בעלמון דבלתים היא על אחד הזרועות הדרומיים כפי שרואים במפה. והרי העברים חניה אחרי שעברו הידן הצפוני. ושם נעשה נס סמוך לגבול סיחון. ופסוק במד' כ''א י''ג "משם (מנחל זרד) נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבל האמורי וכו'" קאי על שתי החניות. כי מילה מעבר יכולה להתפרש מעבר הדרומי או מעבר הצפוני. ובחניה דרומית נסתתרה מהם הבאר והופיע בחניה צפונית. ומאחר שעלמון דבלתימה לפי חשבוננו נמצאת בדיוק ברוחב גבול הדרומי של ירושלים לע''ל, על כן נתן לדרוש שם "נחליאל" גם בתור "נחלת א-ל")

בו ביום שלחו מלאכים לסיחון ולמחרת אנשי צבא נלחמו בסיחון  שיצא לקראתם מחשבון. ואחרי הנצחון בני ישראל נסעו צפונה עד רוחב מרכז המחנה בערבות מואב נ.צ. 1226.843/1135.957, 35.809778/31.814657. נקודה זאת נמצאת ליד עיר חסבן=חשבון. משם פנו מזרחה כאשר הם עוברים מצפון להר נבו, ובאו לערבות מואב. מרכז המחנה נ.צ. 1210.773/1135.881, 35.64004/31.81466. ואנו נראה בפרק הבא שבני ישראל באו לערבות מואב ערב ראש השנה. פתרון אחר: באו ערב סוכות. ומקום זה הינו סוכות של יעקב. והתקיים "מעשה אבות סימן לבנים".

 

 

 

 

עד כאן חשבון תשעה מסעות האחרונים.

 

סימן ו': קושיה לגבי אילת ועציון גבר

 

 אבל ישנה קושיה עצומה נגדנו. סימנו את עציון גבר 40 מיל צפונית מזרחית מאילת (של היום) ואילו בנ''ך בכמה מקומות (מ''א  ט',כ''ו; מ''א, כ''ב,מ''ט; דה''ב כ',ל''ו; דה''ב ח',י''ז) כתוב שעציון גבר נמצאת על שפת ים סוף! לכן נסינו להזיז את עציון גבר לאילת ואז בהכרח כל המסלול ממוסרות עד הר ההר יש להזיז בחניה אחורה כך שמוסרות=אלוש=קברות התאוה. ונוכל לומר שב''י ירדו מחשמנה למוסרות באותו קו בו ירדו מדפקה לאלוש (על כך ראה בהמשך). ובאשר למסעות האחרונים הכל מסתדר. מקדש צין ירדו לצלמונה=עציון גבר=אילת (של היום) ומשם פנו צפונה לפונן  (במקומו הישן)  והשם פונן נתן על היותה חניה ראשונה אחרי הפניה. וצ''ל שארץ אדום הגיעה כמעט עד אילת (אחרת מדוע ירדו דרומה) רק נשאר מעבר צר ליד החוף בדרך הערבה העולה צפונה לאורך מסלולם של ב''י. אבל קשה מדוע קדש צין נקראת עיר קצה גבול אדום. אם זאת פינה צפונית מערבית הרי אין לזה שום הגיון טופוגרפי וגם ארץ שלהם יוצאת קטנה מאד. אולי נאמר שזאת פינה דרומית מערבית וצלמונה היא קדש צין וממנה פנו מזרחה לפונן (במקומו הישן) והמשך הדרך כנ''ל. אבל אז משתבש חשבון ימים הנ''ל עם מופת של נחל זרד. וגם איך נפרש פסוק "ונעבר מאת אחינו בני עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר"? אולי נאמר שהפסוק מתאר רק את גבולו המזרחי? ועוד קדש צין זוהי פינה דרומית של ארץ ישראל ואיך זה מסתדר עם היותה פינה דרומית ואפילו סתם נקודת גבול לא פינתית של אדום? ועוד קשה עם מקומו החדש של הר ההר. קודם זהינו אותו עם הר רמון שהוא גבוה ביותר בנגב. האם נאמר עכשיו שזהו רמות שגיא  בגובה של 613 מ'? ועוד קודם הייתה לנו זהות נפלאה בין מסלול בריחת המעפילים ומסלול בריחתם של ב''י אחרי מות אהרון. אבל עכשיו לא נתן לומר שמעפילים עלו בסביבת הר ההר. שהרי מקומה של קדש ברנע נקבע ע''י מקומו של הר סיני בגבל צבע. ואין שום הגיון שב''י ירדו משם 40 מיל דרומה כדי לעלות לארץ. ועוד אנו נראה בע''ה בהמשך שיש התאמה נפלאה בין מסעות ב''י וחלקי המנורה אבל עם הזזת עציון גבר כל ההתאמה משתבשת. לכן אנו נשאיר את עציון גבר במקומה הישן נאמר שעציון גבר שבנה שלמה בחוף ים סוף במקום אילת של היום נקראת כך על שם עציון גבר הסמוכה בפינה דרומית מערבית של ארץ אדום. ואילת המוזכרת במ''ב י''ד,כ''ב ומ''ב ט''ז,ו' נמצאת במקום נמל עקבה של היום. וכנגדה אילת המוזכרת בתורה בפינה דרומית מזרחית של ארץ אדום בחניה פונן. וכבר מצאנו בתורה ששני מקומות שונים כמו בית אל ליד לוז ובית אל ליד עי נקראים  באותו שם בגלל קשר כלשהו הקיים ביניהם (על כך נדבר בהמשך בע''ה). ושני הנמלים האלו שוכנים בהמשך ישיר של גבול מערבי וגבול מזרחי של ארץ אדום בהתאם. ושלמה המלך כאשר הרחיב גבול ישראל מקדש צין עד ים סוף תפס את כל השטח שבין אדום לחוף ים סוף וקרא לפיאה דרומית שלו בשמות שעל פיאה הצפונית , לומר שכמו שחלק הדרומי שלו כך החלק הצפוני. ואחר כך "... השיב רצין מלך ארם את אילת לארם וינשל את היהודים מאילות ואדומים באו אילת וישבו שם עד היום הזה" (מ''ב טז',ו' ). יוצא איפה שהפסוק בדברים ב',ח' מתאר את שלוש פאות של ארץ אדום: בדרום דרך הערבה בין עציון גבר ואילת, במערב קו עציון גבר-עציון גבר ובמזרח קו אילת-אילת. (הערה: פרוש אחר, דרך הערבה מאילת ומעציון גבר: דרך אל ערבות מואב שהולכים בא מאילת ומעציון גבר. ומרמז את האיגוף שעשו בני ישראל שהיו צריכים להקיף את אדום מדרום משום של נתנו להם להכנס בגבול מערבי של הם בקדש צין. והלכו מקדש צין לעציון גבר=צלמנה ומשם לאילת=פונן ומשם לאבות).

 

סימן ז': מרעמסס לאיתם

 

כעת נחזור לתחילת מסעות של בני ישראל. רעמסס נמצאת בארץ גושן בצפון מצרים. בתרגום יונתן בן עוזיאל היא נקראת פילוסין. על כן יש המזהים אותה עם עיר פלוסיום במצרים ותל אל פרמה של היום, נ.צ. של מרכז התל 915.25/1053.75 ברשת ישראל או 32.5397/31.0471 במעלות . משם ב''י נסעו דרומה 120 מיל עד סוכות ועוד 40 מיל לאיתם (כנראה גם כן דרומה לכיוון הר סיני). אם נמדוד מפלוסיום 163.2 קמ' דרומה נגיע לרס א-סודר. מכאן בחזרה 40 מיל לאורך החוף יוצא ליד פורט תופיק. אולי זה פי החירת? כתוב במכילתא על הפסוק "סגר עליהם המדבר" (שמות י''ד,ג') כוון שראו ישראל את הים סוער הפכו פניהם למדבר וקב''ה זימן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור. והרי מדבר מתחיל באיתם 40 מיל דרומה יותר. ועוד אחרי שעברו את הים כתוב "ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" (שמות טו',כב'). ובפרשת מסעי (במדבר ל''ג ה') "ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם ויחנו במרה". מדוע למעלה קורא לו מדבר שור וכאן מדבר אתם. אלא תחילת המדבר על שם נקודת הגבול אתם ואמצע על שם שור. מכאן מוכח שמיד אחרי שחצו את ים סוף נכנסו למדבר בנקודה אתם. כלומר, איתם נמצאת על חוף הים ובני ישראל אחרי הפיתול חזרו אליה. ואיך יתכן, הרי פי החירות מרוחקת מאיתם 40 מיל! האם הלכו במים במקביל לחוף 40 מיל? וכל זה באשמורת בוקר שהוא שליש לילה- (רש''י שמות י''ד, כ''ד) ואיך הלכו מרחק של יום שלם? (שהרי כלל נקוט בידינו שאם לא נאמר בתורה או במדרש אחרת אזי ב''י הלכו בקצב רגיל של 40 מיל ליום). ועוד אם הלכו במקביל לחוף מדוע מצרים נכנסו אחריהם למים? אומנם מובא בגמרא ערכין ט''ו עמ' א' שב''י באותו דור היו מקטני אמנה והיו אומרים כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר ותוס' שם ד''ה "כשם" שואלים איך היו ישראל באותו הדור כל כך מקטני אמנה שסברו שכך יעשה הקב''ה נסים למצרים וכו'? ומתרצים  שב''י לא עברו הים לרוחבו מצד זה לזה אלא רצועה אחת עברו בים לאורך הים עד שפנו למדבר לצד אחר וכו' וחששו שכך מצרים עולין מצד אחר מן המדבר וירדפו אחריהם  (כלומר לא יכנסו לים אלא ירדפו לאורך החוף). ולכאורה זה מתאים לציור שנכנסו ליד פורט תופיק ויצאו דרומה ממנו. אבל במכילתא על הפסוק "בין מגדל ובין הים"(שמות י''ד,ב') כתוב-"ושם היה גדולתם של מצרים ושם היה תפארתם שהיה מקום מרומם של מצרים שם גנז  יוסף את הכסף ואת הזהב וכו'". והרי מצרים מדינה שפלה. רק מקום אחד גבוהה באיזור זה-גבל עתקה. רכס זה מגיע עד החוף  דרומית לעדביה והחוף יוצר מעין משולש הבולט לתוך הים הנקרא רס אל-עדביה. קורדינטות של קוקוד המשולש הקרוב ביותר לחוף המזרחי הם 909.2/922.375 או 32.509/29.862. ודרומית ממנו מתחיל מדבר הערבי. וכנגדו בצד המזרחי של החוף משולש של רס מיסלה. קורדינטות של קודקוד הקרוב ביותר לחוף המערבי הם 918.8/917.72 או 32.6097/29.8221. המרחק בין שתי הבליטות בים 10.6 ק''מ כמהלך ארבע שעות (אשמורת בוקר). ומרחק לאורך החוף דרך עיר סואס כ 40 מיל. וזה כאילו מרמז שבני ישראל חצו את הים בין שני קדקודי המשולשים. אם כן פי החירות נמצאת בבליטה המערבית ואיתם צריכה להיות סמוך לרס מיסלה. צפונית מזרחית משם נמצאים מעיינות  משה. אולי זה איתם? אלא אין זה עדיין קצה המדבר שהרי מעיין משקה שטח גדול סביבו. ועוד לשיטתנו מרחק בין איתם לפי החירות צריך להיות 40.8 קמ' ואילו ממעיינות משה המרחק הוא כ 37 קמ'. לכן נסמן את איתם במפה כ 4 קמ' דרומית ממעיינות משה ליד רס מיסלה. בל נשכח שמחנה ישראל היה 12 מיל על 12 מיל כך שעדיין המעיינות נמצאים בתוך המחנה. ומדבר שור מתחיל סמוך לרס מיסלה. כעת מתורצות כל הקושיות. "סגר עליהם המדבר" גם דרומית לאיתם וגם דרומית לפי החירות. וב''י אכן חצו את הים אלא חששו שכשם שהם הקיפו את החוף מאיתם דרך סואס כך גם מצרים ירדפו אחריהם בכיוון הפוך. כתוב במכילתא על פסוק "ופרעה הקריב"(שמות יד',י') "מה שהלכו ישראל בשלושה ימים הלכו האיקטורין ביום ומחצה ומה שהלכו האיקטורין ביום ומחצה הלך פרעה ביום אחד". לכן בארבע שעות שב''י חצו את ים סוף פרעה יכול היה לעבור מרחק של 12 שעות שהוא 40 מיל. והחשבון מדוקדק. מכאן גם נדע מנין בא פרעה שהרי תוך יום הלך 120 מיל. מתברר שזהו מרחק בין פי החירות לקנטרה. ( אנו עוד נחזור לנקודה זאת בהמשך בע''ה).  יוצא מכאן שב''י אכן קיימו את הבטחתם-הם הלכו שלושה ימים וגם התרחקו דרך שלושה ימים ממקום פרעה. ומה הקריבו? את פרעה-שנאמר "ופרעה הקריב"! (ובע''ה עוד יחזרו לארץ גושן אבל לא כעבדים אלא כאדונים לקיים את נבואת פרעה "ועלה מן הארץ"-שחבל ארץ שישבו בו ישראל יעלה מתחום ארץ מצרים ). (אבל בסדר עולם כתוב "ממחרת הפסח ערב שבת היה נסעו מרעמסס וכו' לסכות ומסוכות לאתם ומאתם לפני פי החירות הרי ג' ימים ברביעי ויגד למלך מצרים כי ברח העם בחמישי וששי וירדפו מצרים וגו' אור שביעי ירדו לים וכו' לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצרים". ולפי ס''ע צריך לומר שאיקטורין הלכו מפי החירות פי שלוש יותר מהר מאדם בינוני ופרעה פי 1.5). (הערה: כתוב בסוטה י''ב ע''א "ותשם בה את הילד ותשם בסוף- רבי אלעזר אומר ים סוף שמואל בר נחמני אמר אגם כדכתיב קנה וסוף קמלו". איך להבין את דברי רבי אלעזר? הרי כתוב בפרוש בתורה (שמות ב' ג', ה') "ותשם בסוף על שפת היאר. ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה ". האם כוונתו ששפת היאר זהו מקום בו יאר נופל לים סוף? ואם זה היה בארץ גושן ליד רעמסס, אז ים סוף זהו ים התיכון. וזה לא יתכן כי בני ישראל לא הלכו לארץ דרך ארץ פלשתים במסלול צפוני אלא במסלול דרומי. ושמא זה היה בדרום, ליד פתום היא עיר סואץ של היום? גם זה לא נראה, שהרי בני לוי לא השתעבדו. ומדוע עמרם ויכבד ישבו שם? וגם מושב פרעה היה סמוך לארץ גושן בצפון, ומן הסתם גם מושב בת פרעה. ושמא היה שם אגם גדול ליד קנטרה. אכן כיום יש שם כמה אגמים בסביבה. ונקרא ים סוף כי הוא התחבר ע''י התעלה אל ים סוף בדרום. אבל יותר נראה לפרש דברי ר' אלעזר על צד הדרש כדברי ר' חנינא בר פפא (סוטה, י''ב ע''ב) "אותו היום עשרים ואחד בניסן היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבונו של עולם מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה ביום זה". ורבי אלעזר לא חולק במציאות על שמואל בר נחמני שיוכבד שמה את תיבת משה בתוך קנים על שפת יאור. אלא סובר שמילה "סוף" מרמזת על נס שיעשה בזכותו על ים סוף. ואילו בני ישראל היו הולכים בדרך ארץ פלישתים, היה הדרש היה מתקיים גם בתור פשט. ונראה לי ששפת היאור כאן היא המוזכרת בשמות ז' ט''ו במכת דם והיא המוזכרת בדניאל י''ב ה'. והוא בקו רוחב 31 מעלות שבו חדקל מתחבר עם פרת. ושם עמד דניאל  (דניאל י' ד'). קו זה חוצה את התעלה הקדומה כ- 6 ק''מ דרומית-מערבית מתל פרמה. האם יתכן שמושב פרעה היה בתל אל-חיר הסמוך, כ- 2 ק''מ דרומית מקו רוחב הנ''ל?)

כתוב עוד במכילתא על פי החירות : "מה היו חירות הללו, לא היו משופעות אלא גדודיות, ולא היו תרוטות אלא מוקפות ולא היו עגולות אלא מרובעות ולא היו מעשה אדם ועיניים היו להם לפותחות, כמין זכר ונקבה היו-דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומר החירות מצד זה ובעל צפון מצד זה, הים לפניהם ומגדל לאחריהם; דבר אחר אין חירות אלא עבודה זרה שלהם, לשעבר הייתה נקראת פתום שנאמר ויבן ערי מסכנת לפרעה את פתום ואת רעמסס, חזרו להם להיקרא פי החירות ששם נעשו בני חורין" (זוהי גירסא של הגר''א). ננסה להבין את מכילתא על סמך מפת אזור פי החירות לפי הצעתנו. ב''י באו למשולש עדביה מצפון. בקדקוד הדרומי של המשולש הייתה עבודה זרה בעל צפון שלא אפשרה להם לרדת למדבר. בקדקוד צפוני מזרחי היו שני סלעים שנקראו קודם פי סתום ועכשיו נקראים פי החירות. בפאה המזרחית של משולש נמצא רכס עתקה ובו עיר מבצר של מצרים מגדל. ומצרים היו זורקים משם חצים ובליסטראות על ישראל (רש''י, שמות י''ד,י''ט) ומנסים להתקרב דרך פתח בין הסלעים. אבל עיר פתום לאו הסלעים האלה אלא נקראת על שם עבודה זרה זאת. ונראה לנו ששכנה במקום עיר סואס ושמשה גם אז כעיר נמל. מכאן היה צורך לבנות בה מחסנים. לפי טענת החוקרים (ראה למשל באנצ' בריטניקה ערך סואץ) גם בזמן קדום הייתה קיימת תעלה שחברה נילוס מאזור קנטרה עם ים סוף במקום עיר סואס. בזמנים ההם אחד מאגפי נילוס היה עובר צפונית לקנטרה דרך עיר פלוסיום לים התיכון. לאחרונה נמצאו סימנים של תעלה קדומה מלאכותית מקנטרה לסביבות פוליסיום (ראה Sneh, Weisbrod, Perath, Evidence for an Ancient Egyptian Frontier Canal,American Scientist, vol. 63). אם כן מאד יתכן שפלוסיום זה רעמסס וגם היא עיר נמל לכן ב''י בנו בה מחסנים. יתר על כן, נראה לנו שיאר המוזכר בכל מקום בתנ''ך איננו נהר נילוס אלא תעלה מלאכותית. והראיה מהפסוק שמות ז' י''ט "על מימי מצרים על נהרתם על יאריהם ועל אגמיהם וכו'". ופרש''י "נהרותם-הם נהרות המושכים כעין נהרות שלנו. יאוריהם -הם בריכות נגרים העשויות בידי אדם משפת הנהר לשדות ונילוס מימיו מתברכים ועולה דרך היאורים ומשקה השדות". ואין הבדל בין יאר ויאורים, רק שיאור היא תעלה ראשית. על כן פרעה היה מתגאה על היאר "לי יארי ואני עשיתני" (יחזקאל כ''ט ג') וכן "אמר יאר לי ואני עשיתי" (שם ט'). על כן אמר ה' "ונתתי יארים חרבה כו'" (שם ל' י''ב). והם כוסו בחול עד אשר תעלת סואץ נחפרה מחדש. אבל תעלה קדומה קבלה מימיה מנילוס והיתה של מים מתוקים. ומושב פרעה היה על גדות תעלה זאת וכן עיר רעמסס. וזה מתאים לעיר קנטרה ותל פוליסיום (הערה: בסוטה י''ג ע''א כתוב שארון של יוסף היה "בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו". ואם יאור הוא תעלה, מדוע נקרא "נהר"? וי''ל שהיה במקום חיבור התעלה עם זרוע פוליסין של נילוס. ולע''ל נילוס שוב יתחבר שם עם פישון ומימיו יתברכו (אם משפחת מצרים תעלה לחג הסוכות)).

   נחזור כעת לפי החירות. היכן בדיוק מקומן? יש להבין את הפסוק "וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים". לפי הבנתנו כל מקום בתנ''ך שנאמר "בין" פרושו נקודה אמצעית. ואם בני ישראל חנו בנקודה אמצעית בין הים לבין מגדול, כיצד חנו על הים? אלא יש לפרש שפי החירות נמצא בין הים למגדל. יש שם מערבה לרס-עדביה פסגת גובה 482 מ' נ.צ. 904.05/922.2. נזהה אותה עם מגדל. רס-עדביה נ.צ. 909.375/922.25. נקודה אמצעית היא פי החירות נ.צ.  906.71/922.2. נקודה זאת נמצאת גם היא עם שפת הים, בפינה צפון-מערבית של המשולש. ויתכן שהחוף שם שקע, והסלעים ירדו לים, לכן הם לא נראים היום. נשאר למצוא את מקומו של בעל צפון. דרומית לפי החירות ישנה בליטה לים, נקראת רס מחגרה נ.צ. 906.7/918.1. במפה מסומנת שם תחנה גבול מצרית. נקודה זאת נמצאת בקו אורך של פי החירות. לכן אפשר לומר שפי החירות נמצאת נוכח בעל צפון. כעת נוכל לקיים גם את הפשט שבני ישראל חנו בין מגדל ובין הים לפני פי החירות ולפני בעל צפון ונכחו. כיצד? חנו בין קו אורך של בעל צפון ושל פי החירות 906.71 שהוא בין מגדל ובין הים ולבין קו אורך 909.375 של רס מיסלה שהוא קצה מזרחי של יבשה שנכנסת לים. לפני פי החירות-דרומית לו, ולפני בעל צפון-צפונית לו. מעניין שקו רוחב של בעל צפון הוא 29.8230 כמעט זהה לקו רוחב של רס מיסלה 29.8221 מעלות (הפרש בעצם מעבר לדיוק מפה שלנו של 1:250000). זהו בערך קו רוחב של גבול דרומי של שמעון 29.848. אנו נראה בהמשך שבקו רוחב זה נמצאת חניה פונן שנאמר בה "פנו לכם צפונה". (הערה: וראה מה שכתוב בהערה על  הספר של  The ancient cubit, C.Warren עודות קו רוחב 29.847412). אולי בעל צפון שמר על הצפון שלא יברח דרומית מקו רוחב שלו. והנה בני ישראל הגיעו בתחילה לקו רוחב זה באיתם. ולא המשיכו דרומה. לכן פרעה פרש שבעל צפון מנע זאת מהם. ושוב נעצרו לפני בעל צפון בצד מערבי של הים. לכן בטח בע''ז זאת שהיא תגבר על בני ישראל אף בים סוף!

 

 

כעת נחזור לרס מיסלה. הראנו שב''י חצו את הים באשמורת בוקר וכתוב שאחרי זה הלכו ג' ימים במדבר איתם. ומשמע ימים שלמים. אם כן מיד נכנסו למדבר. ומאחר וגם איתם נמצאת בקצה המדבר וגם היא כמו רס מיסלה מרוחקת 40 מיל מפי החירות מתבקשת המסקנה שאיתם=רס מסילה. שאם אין אתה אומר כן אינך יודע היכן הוא. ואנחנו יוצאים מתוך הנחה שלא בא כתוב לסתום אלא לפרש. ועוד נראה בהמשך שאהרן הלך ממצרים להר סיני לאורך המסלול של ב''י ( רק בלי להיכנס לפי החירות) ולכן מאיתם המשיך בקטע של מדבר שור. מכאן איתם צמוד לתחילת הקטע. (הערת אגב 4: לפי פרש''י בפסחים צ''ד שהזכרנו בפרק ראשון אדם הולך 40 מיל ביום ארוך של 15 שעות. אם כן לילה נמשך 9 שעות ואשמורת בוקר 3 שעות והיו עוברים בזמן זה 8 מיל ולא כ  10.6 ק''מ לפי מדידה שלנו. אלא אפשר לתרץ כמו עם לוט שם בפסחים או לומר שלילה לעצמו ויום לעצמו לכל אחד קצב אחר. אבל לפי פרוש שאדם הולך 40 מיל ב 12 שעות א''ש. לילה נמשך 24-14.4=9.6 שעות ובשליש לילה אדם עובר 10.66 מיל קרוב למדידה שלנו).

על מנת למצוא מקום של סוכות ורעמסס נמדוד מאיתם צפונה 40 ו-120 מיל בהתאם. גם כאן ננקוט עיקרון "מעשה אבות סימן לבנים". כבר פירשנו בפרק ראשון שנחל מצרים בגבולות יחזקאל הוא תעלת סואץ. וגם שלוש פעמים התקיים סימן שצבא ישראל הגיעה אליו. כבר הזכרנו לעיל שהייתה קיימת תעלה במקום הזה בזמן הקדום. לכן נעביר את הקו  מאיתם לאורך שפת מפרץ סואץ עד פורט תופיק (ובזה נקיים שאכן ב''י שבו לפי החירות חצי דרך לאחוריהם) והלאה לאורך שפה מזרחית של תעלת סואץ ושפה מזרחית של האגמים. נמצא סוכות בקצה הדרומי של הימה המרה הקטנה נ.צ. 915.75/956.0 או 32.569/30.1664. כעבור כ 90 ק''מ מסוכות נגיע לקנטרה מערבית נ.צ. 892.5/1032.75 (ראה פירוט המסלול בנספח). משם נפנה צפון-מזרחה לאורך תעלה הקדומה עד לחיבורה עם זרוע פילוסיום של נילוס נ.צ 912.67/1054.0 או 32.5126229/31.048769. זוהי להערכתנו פינה צפון-מערבית של ארץ ישראל, מקום שהוא גם נהר מצרים וגם נחל מצרים. משם נפנה ישר לתל אל פרמה הוא פילוסיום נ.צ. 915.25/1053.75. סכום שני המרחקים 29.3+2.6= 31.9 ק''מ. (אבל מרחק מקנטרה לפילוסיום בקו ישר 30.96 ק''מ לעומת 30 מיל=30.6 ק''מ). סה''כ אורך המסלול מפילוסיום לסוכות לאורך גבולות הארץ כ-122 ק''מ לעומת 120 מיל=122.4 ק''מ כדברי חז''ל.

למרות שאין לנו הוכחות היסטוריות, בכל מקרה קנטרה נראית כמקום המתאים ביותר לבירת מצרים בה ישב יוסף ופרעה. אכן היא סמוכה לארץ גושן  כמו שאמר יוסף "וישבת בארץ גשן והייתה קרוב אלי וגו'" (בראשית מ''ה,י'). ועוד, בליל יציאת מצרים פרעה רץ מארמון שלו לחפש את משה ואת אהרן בין בני ישראל ואלה ישבו בארץ גושן. ועוד נראה בע''ה מחשבון זמנים שמושב פרעה היה מרוחק שבעה ימים מחברון (280 מיל=285.6 ק''מ) וזה בדיוק מתאים לקנטרה.

כעת ביתר דיוק נוכל לערוך חשבון רדיפת פרעה אחרי ב''י. שהרי פרעה ציפה שב''י יעלו לארץ בדרך הקרובה ביותר מרעמסס לחברון. ואחרי שפנו דרומה וחנו בסוכות עדיין יכלו לפנות מזרחה דרך מעבר גידי. וכאשר הגיעו לאיתם יכלו להמשיך בדרך ים סוף. לפי מכילתא ישבו באיתם כל יום שבת וביום א' בבוקר כאשר תמו ג' ימים מיציאתם עמדו עליהם האיקטורין ודרשו שיחזרו. ואילו היו מסרבים וממשיכים דרומה לא היה לפרעה עוז לרדוף אחריהם. אבל ב''י התחילו לחזור וכאשר  בצהרים הגיעו לפתום (במקום של העיר סואס), במקום לעלות צפונה המשיכו מזרחה לאורך החוף. ואז הבינו האיקטורין שברח העם. שהרי לארץ כנען לא הולכים ולמצרים לא חוזרים ומה יש להם לחפש במדבר הערבי הנורא (רק לברוח לאוגנדה!). עכשיו אנו מבינים דקדוק לשון מכילתא על הפסוק “פרעה הקריב" שאיקטורין הלכו יום וחצי ופרעה יום אחד. אכן בצהרי יום א' פנו האיקטורין מפתום לחזור לפרעה והגיעו אליו ביום ב' בערב אחרי שעברו 90 מיל ביום וחצי (פי 1.5 יותר מאדם בינוני). ופרעה רדף אחר ב''י 120 מיל מקנטרה לעדביה כל יום ג'. ועדיין לא ידע שהם חונים בפי החירות מול בעל צפון ( אלא אם כן קיבל דווח בדרך). ובערב כאשר ראה אותם בפי החירות בלי שזזו מן המקום יומיים הסיק שבעל צפון -שר המדבר הוא אשר סגר עליהם.

 

סימן ח': מאיתם להר סיני

 

כעת  נחזור לאיתם ונמשיך חשבון מסעות משם דרומה. נתאר את הפתרון בדרך שהגענו אליו. מאיתם למרה 120 מיל כנראה בקו ישר (לא בא הכתוב לסתום וגם רמז שור-ישר). וממרה בקו ישר לאילם 40 מיל ומאילם לים סוף 40 מיל ובחזרה למדבר סין 40 מיל. וכאן אומרת לנו התורה שמדבר סין נמצא בין אילם להר סיני. ואם "בין" זה בא לתת לנו מידע כלשהו אז משמעותו בדיוק אמצע! ואחרי שידוע לנו כבר מקום של הר סיני יש פה בעיה מתמטית  עם משתנה חופשי אחד. ואם נניח שקטע מרה-אילם הוא המשך ישיר של קטע איתם-מרה בקו גיאודטית (ורק סטו מן הדרך פעם אחת כדי לחזור לחוף הים) אז הפתרון הוא יחידי. סימנו אותו במפה. מפליא שקו איתם-אילם- מדבר סין עובר כמעט במדויק דרך גבל צבע הוא הר סיני. על כן כיוונו קו זה במדויק  אל גבל צבע אבל חניה של ים סוף על שפת ים סוף לא במדוייק 40 מיל אלא במרחק אוירי שוה מאילים וממדבר סין. קבלנו קורדינטות הבאות. מרה נ.צ. 992.857/820.247 או 33.39197/28.95597. אילים נ.צ. 1017.559/787.772 או 33.64982/28.66625. מדבר סין 1037.547/761.503 או 33.85738/28.43148. ים סוף 998.781/752.717 או 33.46290/28.34775. המרחק האוירי בין חנית ים סוף למדבר סין  39.75 ק''מ וכן המרחק לאילים. יתכן שלא הלכו שם בקו ישר כי ישנם הרים גבוהים שחוסמים הדרך. אכן לפי תואי טבעי המרחקים מים סוף לאילם ולמדבר סין הם כ 40 מיל (ראה פרוט המסלול בנספח). רואים במפה שאילם נמצאת לרגלי גבל סרבל מצדו הצפון-מזרחי וכ 5 ק''מ דרומית-מזרחית מנוה המדבר פירן. נווה מדבר זה שופע מעיינות ותמרים כפי שכתוב בתורה "ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים" (שמות ט''ו,כ''ז).

מאחר וזהינו את רפידים במפרץ אילת מול גבל צבע נשאר לנו רק למצוא את דפקה ואלוש. בשביל זה עלינו לחזור לפגישתם של משה ואהרן בהר סיני. כתוב בשמות ד',י''ד "...ויאמר הלא אהרן אחיך... הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו" ורש''י מפרש -כשתלך למצרים. משמע שיצאו בו זמנית, משה ממדין ואהרן מארץ גושן. ארץ מדין נמצאת ליד ערבות מואב שם מדייניות הזנו את ב''י. ומגעולי כלי מדין (במדבר ל''א,כ''ב-כ''ג) אנו לומדים שמרחק מהמחנה בערבות מואב עד מדין היה פחות מיום הליכה- 40  מיל. שאם לא כן לא היה צורך בהגעלה שהרי הכלים לא היו בני יומן (ראה נזיר ל''ז ע''ב). ובתור רמז ניקח את העיר מודיינה בירדן כמרכז ארץ מדין וכמקום מושבו של משה (ראיתי ב Bib. Arch. 1995?  שמודיינה הדרומית היא עיר חומה קדומה מאד). ממנה למרכז מחנה ישראל מרחק 40 של ק''מ בקו ישר. ממודיינה לאילת בקו ישר 242 ק''מ שזה בערך 6 ימי הליכה ומאילת להר סיני כפי שכבר דקדקנו 5 מסעות של 40 מיל. יוצא סה''כ 11 ימי הליכה. מצד שני מרעמסס עד מדבר סין ללא חזרה לפי החירות 10 ימי הליכה של 40 מיל. ואם נמדוד מרחק ממדבר סין שמצאנו לעיל לגבל צבע סביב רכס ההרים שאינו מאפשר מעבר- יוצא בדיוק 40 מיל! ואולי כל הפגישה של ומשה ואהרן הייתה מעין מעשה אבות סימן לבנים כך שאהרן אכן הלך לאורך מסלול ב''י (בלי פי החירות) 11 יום מרעמסס כנגד 11 מסעות של ב''י מרעמסס לחורב ו 11 מסעות מקדש ברנע לחורב=חשמנה . אם כן דפקה נמצאת בהר סיני. הדרך אליה ממדבר סין בקו ישר אינה אפשרית בגלל רכס הרים הגבוהים. לכן סיבבו אותם בדרך קצרה ביותר. וגם נדרש מהם מאמץ עצמי כדי להתקרב אל ה'. לכן לא נעשה להם נס לישר הדרך. ציירנו מסלול סביר (ראה בנספח) וקבלנו 40 מיל. ומדוע לא נשארו כאן? כי היו צריכים לבוא אל התורה ממזרח. ועוד לעשות הקפה כמו כלה שמקיפה את החתן. ועל ידי חניה זאת זכינו לסימן נפלא. הרי כבר ראינו שחניה חנו-כה היא ח-שמנה היא הר סיני. והנה חנינו פה גם בחניה שמונה! וגם נוכל לפרש מהי "דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלקינו" שאמרו לפרעה (שמ' ה' ג'), הרי הם הלכו מרעמסס להר סיני דרך של 15 יום. אבל ללא חזרה לפי החירות וללא פיתול דפקה-אלוש-רפידים-סיני הדרך היא 11 יום כמו מחרוב לקדש ברנע. והיו עוברים אותה בג' ימים כמו שנסעו לארץ, 120, 40 ו- 280 מיל. וכנגדם 120 מיל מרעמסס לסוכות ביום אחד, 40 מיל לאיתם ביום אחד ו- 280 מיל מאיתם לדפקה=סיני ביום אחד. אבל בגלל איקטורין ששלח פרעה היו צריכים לחזור. ודרך שלשת ימים להר סיני הפכה להיות דרך שלשת ימים לפי החירות. ובמקום זבחים הקריבו מצרים.

אלוש נמצאת 40 מיל מגבל צבע ו 40 מיל מרפידים. רק אין אנו בטוחים איך למדוד מרחק לאורך החוף. כבר ראינו שחניה 12 (קברות התאוה) ו 22 (תחת) נמצאת על חוף הים 40 מיל מרפידים. על כן נראה לאחד את ג' הנחיות לנקודה אחת. והנה נתן לבחור מסלול מאלוש לרפידים באורך 40 מיל כך שאלוש תהיה בהמשך קו גיאודטי רס מיסלה- גבל צבע במרחק של 40 מיל מגבל צבע. זאת אומרת שהלכו מים סוף בדרך הקצרה ביותר להר סיני וגם המשיכו בה. אם כן מדוע חנו לא לצורך בחניה 6 בים סוף? אולי בכך התכוונו לקנות את החוף המערבי של סיני בקניין חזקה כמו קונה שדש על מיצרי השדה באופן שזה לא יראה כהליכה בעלמא. ועוד יש כאן שבע ירידות לצורך עליה- לים סוף בפי החירות, לים סוף מאילם, לים סוף מדפקה=סיני,לים סוף (קברות התאוה) מהר סיני, לים סוף (מוסרות) מסיני (חשמנה), לים סוף (מוסרות) מהר ההר ולדרך ים סוף (במסע אחרון לארץ) מהר ההר. ועוד מתברר שבני ישראל עברו את הר סיני ג' פעמים : לראשונה מצפון לדרום ואחרי כן ממזרח למערב ובסוף ממערב למזרח.(ונכנסו לארץ בששה דרכים-מדרום כניסת המרגלים, ממזרח כניסת יהושע, מצפון חזרה של עולי בבל, ממערב עליה באניות מאירופה ,מלמעלה במטוסים כעת ומלמטה לע''ל בתחיית המתים).

נחזור לאלוש. קורדינטות שלה 1082.255/702.775 או 34.31821/27.90537 והיא נמצאת  ק''מ אחד דרומית מזרחית לנעמה אשר על חוף הים. המסלול ממנה לרפידים עובר סמוך לחוף ומתארך בגלל צורתו הלא חלקה. (ראה בנספח רשימת נקודות של מסלול). רפידים נמצאת סמוך לחוף בדיוק ברוחב גבל צבע. מוסרות נ.צ.  93.744/734.934מחושב לפי קו רוחב גבל צבע 28.196237 (לפי מפה 1:100000) וקו אורך קדש ברנע 34.43282. מסלול ממנה לגבל צבע באורך 40 מיל עובר בנחל כיד ובנחל צבע ומפורט בנספח.

 

 סימן ט': אחד עשר יום מחורב

 

נחזור על המסלול מהר סיני לקדש ברנע (או בחזרה) ונציין את החניות לאורך החוף.

חניה מתקה (מס' 24) נ.צ. 1022.8/728.0 או 33.71106/28.12771 נמצאת כ 2.5 ק''מ מזרחית מחוף ים סוף. עלו ממנה לחשמונה היא הר סיני בחזרתם מקדש ברנע. המסלול עובר מזרחה בקו רוחב 728 ואחר כך עולה בואדי מחש דרך הנקודות 1052.0/728.0, 1052.4/733.9, 1055.4/735.7 וגבל צבע 1057.54/735.24. אורכו 40 מיל=40.8 ק''מ. מסלול זה הוא כמעט קצר ביותר בהתחשב בתנאים טופוגראפיים. (הערה: יתכן שמתקה נמצאת באזימות 10.78 מעלות דרום-מערבה מהר סיני שהוא כיוון הניצב לכותל מערבי של הר הבית. ואז צריך לשנות רוחב שלה ל- 729.0)

חניה תרח (מס' 23) נ.צ. 1051.25/699.5 או 34.00357/27.87344. המסלול מתרח למתקה עובר דרך הנקודות 1042.0/707.5 ו 1033.25/713.25 כמעט בקו ישר ליד חוף הים. אורכו 40 מיל.

חניות אלוש=קברת התאוה=תחת ורפידים=חצרות=מקהלות=מוסרות צוינו בסימן ח'.

חרדה (מס' 20)=בני יעקן (מס' 27), בני יעקן נ.צ. 98.989/773.225 או 34.4839/28.5420.  40 מיל מרפידים לכיון אילת בדרך הקצרה ביותר. (הערה: הדרך ממוסרת לבני יעקן עוברת לאורך קו המשיק לחוף עד 90.45/739.1. משם בדיוק צפונה ארבע מעיינות. מעיין ראשון 90.45/747. משם למעיין שני 91.075/748.615. משם למעיין שלישי 92.875/753.762 הוא עין Moyat Shaqura בדיוק 20 מיל ממוסרות. מקום זה נקרא בארות בני יעקן באמצע הדרך בין מוסרות לבני יעקן (ראה כלי יקר) וגם ד' מעיינות נקראות בשם כולל זה. משם למעיין רביעי 95.95/763.75 בוודי Gne El Rayaa ומשם לבני יעקן נ.צ. 98.989/773.225. עד כאן בדיוק 40 מיל. מסלול זה ממעין ראשון כמעט בקו ישר. יש מופת שמעיינות נמצאים כמעט על ישר אחד. המשך ישר זה מגיע כעבור עוד 40 מיל להר שפר).

הר שפר (מס' 19)=חר הגדגד (מס' 28), נ.צ. 111.45/812.075 או 34.6092/28.8931  40 מיל מחרדה בדרך קצרה ביותר (הערה: הר שפר נמצא בדיוק על קו אורך של קדש צין כנגד הר שעיר. והמופת ששם "שפר" בגימטריא "שעיר". ומדוע מקום זה נקרא חר הגדגד. ת''י שקיפין דגדגד. חור לשון חלון. שראו משם את הגדודים של עשו אשר אמר "פן בחרב אצא לקראתך". לכן התורה סמיכה מות אהרן לחניה זאת כפי שנאמר בדברים י' ו'-ז' ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן (בירה עמיקתה) מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר תחתיו. משם נסעו הגדגדה ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים". כי אהרן מת משום שהתחברו לעשו הרשע ואותו חיבור ראו דרך חור (הצצה) הגדגד. אבל אחרית המלחמה בעשו היא טובה ושפע נחלי מים- חדושי תורה. ועוד, חר הגדגד גם מרמז על שעיר כי גד הוא גדי עיזים הוא שעיר. והכפל גדגד מרמז על שני גדיים שיעקב נתן ליצחק).

קהלתה (מס' 18)=יטבתה (מס' 29), נ.צ. 123/851.174 או 34.7260/29.2464. 40 מיל מהנ''ל בדרך קצרה ביותר. (הערה: חניה זאת נמצא בנחל וסמוכה לבור מים Bir Es Suweir אשר על חוף הים. נראה שנחל מזין את הבור)

רסה (מס' 17)=עברנה (מס' 30), נ.צ. 1145.25/884.675 או 34.95412/29.54924. כנ''ל 40 מיל. נקודה זאת נמצאת בדיוק בקצה צפון-מערבי של מפרץ אילת. כאן מסלול של בני ישראל מתחבר עם מסלולו של משה ממדיין להר סיני והיא קצה דרך ים סוף ונקודת פניה לקדש ברנע. על כן הגיוני שכאן תהיה נקודת חניה. המרחק בין רפידים לריסה בדרך קצרה ביותר שוה 160 מיל. מאחר ורוחב רפידים שוה לרוחב הר סיני והיא נמצאת סמוך לחוף, אם כן מקומה מוגדר באופן חד משמעי ע''י מקום הר סיני. אם כן קבלנו זהות אשר קובעת את אורך האמה 51 ס''מ עד כדי אלפית. וא''ת שנחליף גבל צבע בגבל אחר באיזור ונקבל אמה אחרת. התשובה היא שדרומית לגבל צבע הרכס יורד באופן מהיר ואין שם מתחרים טבעיים. על כן אי אפשר להגדיל האמה. אומנם יש כמה פסגות בצפון, הקרובה ביותר היא גבל חליפיה גובה 2250 מ' (לעומת 2270 של גבל צבע), כ 6 ק''מ צפונית יותר. אבל אם נומר שזהו הר סיני=דפקה אז אלוש תזוז צפונה כ 6 ק''מ ולא נתן יהיה לשלב אותה במסלול לאורך החוף. וכל זה פרט לזהויות כמעט מדוייקות לגבי קדש ברנע ומסלול לערבות מואב שהזכרנו בסימן  ה' וזהויות "קצת גמישות" לגבי מרחק פוליסיום-רס מיסלה, רס מיסלה-רס עדביה, מרחק מחניה 6 ל 5 ול 7 שהזכרנו בסימן ח'.

סימן י': צימצום המרחב וענני כבוד

 

אחרי שתארנו את חניות בני ישראל ומסלול הליכתם, ישאל הקורא: מה פשר חניות נקודתיות אלה ומסלולים בעובי אפס. הרי בני ישראל מנו ששים רבוא גברים ועם נשים וטף הגיעו בודאי קרוב לשלושה מליון. וידוע שמחנה ישראל היה 12 מיל על 12 מיל. ולא נמצא מקום למחנה כזה ברוב חניותנו. ולמ''ד כתיבה היו מהלכים, מן הסתם היו צריכים דרך ברוחב 12 מיל. ואיך אנו מוליכים אותם בשבילים ונחלים ברוחב אמות ספורות? ולמ''ד כקורה, מדובר ברוחב שתפס שבט כ 3 מיל. ואין בהרי סיני זכר לדרכים אלה ולא למחנות ענקיים. ומדובר בדרך כבושה שהרי ענן אחד הולך לפניהם מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים (ראה רש''י במדבר י' ל''ד).

והנה בשבת צ''ט עמ' א' גמרא לומדת מעגלות הלויים שרוחב רשות הרבים הוא ט''ז אמות. משמע מזה שגם ס' רבוא בני ישראל הלכו בדרך זו, שאם הם הלכו בדרך רחבה יותר, מה נלמד מן העגלות? ועוד נראה שענן שהיה כובש להם את הדרך, דוקא הכין דרך לצורך נסיעת המשכן ולא כבש דרך ברוחב של 12 מיל כרוחב המחנה. אחרת מדוע עגלות הצטמצמו לכביש צר. ואם נעשה חשבון כלל בני ישראל עם משפחתם בצימצום, אשה ושני ילדים לכ''א (שהרי לא נתרבו במדבר מעל מספר שהיו בתחילה), אז הלכו בשורה אחת לרוחב הכביש 16 אנשים= 4 משפחות. וסה''כ 150000 שורות. וכל שורה תופסת לפחות אמה. קבלנו שיירה באורך 75 מיל כרוחב ירושלים לע''ל. וזה לא יתכן, שהרי מרחק מחניה לחניה היה 40 מיל!

אלא צריך לומר שהיה צימצום במרחב. כפי שהיה צימצום במשכן. שלתוך חצר המשכן מפתח עד המזבח ב 30 על 50=1500 אמות נכנסו ס' רבוא. (לפי ברייתא מלאכת המשכן פרק ה' מרחק בין משכן למזבח היה 10 אמות ועוד רוחב המזבח לרבי יהודה 10. נשארו שם 30 אמות פנויות). וכן בבה''מ. עזרת ישראל 11 על 135=1485 אמות ועוד ג' מעלות לפני דוחן הלויים כ''א רוחב חצי אמה באורך 10 אמות כנגד פתח שער נקנור. ובפסח היו נקבצים שם בכיתה אחת כמעט ס' ריבוא (ראה פסחים ס''ד עמ' ב'). אבל במשכן נקהלו גם נשים וטף. לכן שיעור הצימצום היה 2400000 ל 1500 או אחד ל 1600, פי 40 בכל כיוון. לכן עמדו בשורה 640 אנשים, סה''כ 3750 שורות וגם הם באורך כללי 93.75 אמה. ויתר 6.25 אמות לשארית 3550 מעל ס' רבוא ולאבות ואמהות בני דור רביעי. קבלנו מלבן 16 על 100 אמה.

איך הסתדרו שבטים בתוך המלבן? למ''ד כקורה היו מהלכים נחלק את האורך של 100 אמה ל 12 וכל שבט יקבל מלבן  16 על 25/3 אמה. ולמ''ד כתיבה היו מהלכים נחלק 100 אמה לקטעים 25, 50 ו 25. במלבן ראשון  16 על 25 הצטופף דגל יהודה כאשר כל שבט קבל מלבן 16/3 על 25. אחריו מלבן 16 על 50. נחלק אותו לשני מלבנים 8 על 50. במלבן הימני הלך דגל ראובן כאשר כל שבט קבל בו מלבן 8 על 50/3 אמות. ובמלבן שמאלי בנימין. ובמלבן אחורי 16 על 25 הלך דגל דן כמו דגל יהודה. ויתכן שהיה שם סידור אחר כדי ששבט דן גופא יהיה מאסף על כל רוחב 16 אמה.

והיתה תופעה כמו במערכת שנעה במהירות קרובה לשל אור. שביחס לצופה הנמצא במערכת של טבע  מערכת ההיא נראת מצומצמת ביותר אבל הם בעצמם לא מבחינים בכלום. ונראה שזה רמוז בפסוק "ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו'" (שמות י''ט ד'). כאילו שהם היו בגובה רב בשמים, באופן ש- 12 מיל בארץ נראים כמקום קטן. ודוקא נשר ששם גוזליו על כנפים ולא כשאר העופות שתופסים ברגלים. כדי שירגישו שהם דורכים על דבר מוצק. ופסוק זה התקיים לא רק כאשר קפצו 120 מיל מרעמסס לסוכות אלא בכל הדרך. ויתכן שמ''ד כתיבה היו מהלכים מתייחס למערכת יחוס פנימית בה נראה שהם תופסים 12 מיל. ומ''ד כתיבה מתייחס למערכת יחוס חיצונית שממנה נראה כאילו הם מצומצמים לדרך 16 אמות. וכל הנס היה בזכות ענני כבוד שסככו עליהם. אבל מי שנפלט מן העננים חזר למרחב רגיל. וזה קרה במלחמת עמלק לאלה שפלטם הענן או אחרי מות אהרן. אם כן לא קשה איך חנו ואיך עברו במקום מצומצם. ומהו שיעור של 12 על 12 מיל? זה היה בערבות מואב ואולי גם בקדש צין ובקדש ברנע כאשר בני ישראל נראו לפני הגויים.  כי מערכת ניסית היתה צריכה להסתיר את עצמה בפני עין הרע. וכן בבית המקדש הצימצום היה בעזרה שבה לא נכנסו נוכרים ואחרי שדלתות ננעלו. ויתכן שהמחלוקת בין למ''ד כתיבה היו מהלכים לבין מ''ד כקורה

ועדיין יש לשאול. אם ענן היה מישר להם את הדרך מדוע לא הלכו בקו ישר מאילים לים סוף ומשם למדבר סין ולדפקה, וכן מרפידים להר סיני? והתשובה היא שענן ישר גבעות ובקעים אבל לא עקר הרים ללא צורך שכן דרך ענותנותו של קב''ה. אבל בקטע בין איתם לאילים ובין אילת לקדש ברנע אין הרים גבוהים לכן הלכו בקו ישר. וכן קו ישר היורד מגבל צבע לאלוש לא פוגע בהרים. ועוד י''ל שדרך ממדבר סין לדפקה וכן עליה מרפידים להר סיני היו מפותלות וקשות כי נדרש מהם מאמץ עצמי להתקרב אל התורה. ומדוע מסלול מאלוש לרפידים לאורך החוף היה מפותל ואילו שאר מסלולים לאורך החוף היו כמעט ישרים? כבר כתבנו שהיה זה להם ניסיון אחרי שזלזלו בענג שבת באלוש והלכו לחפש מן, על כן למחרת נתייגעו בהליכה מיותרת.  ועל זה נאמר "ואתה עייף ויגע" (דברים כ''ה י''ח) ברפידים. ועוד מקום זה עתיד היה להעשות סלע המחלוקת עם מצרים במיצרי טירן על כן נדרשו לקנות את המיצר בהקפדה יתירה. וכן הקפידו ללכת לאורך תעלת סואץ כדי לקנות את הגבול לע'''ל. אבל הקטע מרפידים לאילת פחות בעייתי, לכן קב''ה מיהר להעבירם בדרך קצרה ביותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

               פרק ד': מנורה ומסעות

 

ראינו לעיל שיש קשר בין החניות במדבר ובין החנוכה שחנו-כה היא ח-שמנה. ומצד שני ברור הקשר בין חנוכה למנורה.

    וכן כתב הרמב''ן על הפסוק "בהעלתך את הנרת וגו'" במדבר ח',ב' " למה נסמכה פרשת מנורה לחנוכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו כשלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב''ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר ערב וכו'. אבל עינן ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו ר''ל כי הם חשמונאי ובניו וכו'. וראיתי עוד בילמדנו וכן במדרש רבה אמר לו הקב''ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה וכו' לא רמז אלא לנרות של חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו וכו'".

    אם כן אולי קיים קשר בין מנורה ומסעות? ואכן יש במנורה 49 פריטים שאינם גופה ממש. והם : 22 גביעים, 11 כפתורים, 9 פרחים ו 7 נרות. ומצד שני המסעות מתחלקים : 22 מסעות ממתן תורה עד מות אהרן בהר ההר, 11 מסעות מיציאת מצרים עד מתן תורה, 9 מסעות מהר ההר  אחרי אבל על אהרן עד ערבות מואב (כולל מסע המוסתר מהר ההר לקדש מידבר צין) ו 7 מסעות ממוסרות עד הר ההר שהוסיפו הלויים (כנגד הנרות שהכהן היה מדליק). כעת ננסה להתאים לא רק את הקבוצות אלא גם הפריטים.

 נתחיל מגביעים. הם מתחלקים ל 18=6 כפול 3 בששה קנים ו 4 בקנה המרכזי.     המסעות מהר סיני עד הר ההר מתחלקות ל 3 מסעות מהר סיני עד קדש ברנע, 6 מסעות מקדש ברנע למקהלות=חצרות=מוסרות=רפידים ששם היה מעשה קורח, פיתול של 6 מסעות ממקהלות דרך חשמונה=הר סיני ובחזרה למוסרות, 6 מסעות ממוסרות לקדש במדבר צין, ו 1 - מסע ממדבר צין להר ההר.אם כן מסתבר להתאים את שלוש ששיות לגביעים אשר בששה קנים כאשר זוג מסעות זהות נמצא באותו קנה. ושלושה  ואחד מסעות מיוחדים לגביעים בקנה המרכזי כאשר האחד הוא כנגד גביע נפרד בירך המנורה ושלושה למעלה. ואם בנו למספר את הגביעים אז נתחיל במסע 12 מהר סיני בגביע עליון בקנה המרכזי ונרד 13, 14 ונמצא את עצמנו בשורת גביעים תחתונה. שם נמשיך כסדר הדלקת הנרות מהמרכז ימינה 15, 16 ו 17 ומהמרכז שמאלה 18, 19, 20. נעלה שורה ונמםפר 6 מסעות "הפיתול" שוב מהמרכז ימינה 21, 22, 23 ומהמרכז שמאלה 24, 25, 26. השורה העליונה כבר נקבעה ע''י תחתונה: בסדר הירידה מהמרכז ימינה 32, 31, 30 ומהרמכז שמאלה 29, 28, 27.

      את 7 מסעות שהוסיפו הלוים ולא הוזכרו בתורה צריך למספר אחרי מסעות מפורשות. אם כן מספריהם מ 43 עד 49. ברור שמספר 49 מתאים לנר המרכזי כנגד מסע אחרון להר ההר. שער המסעות נסמן בדרך ירידה : מהמרכז ימינה 48, 47, 46 ומהמרכז שמאלה 45, 44, 43. נמצא ש 6 מסעות אלו של "תשובה" הם כנגד שש מסעות של "פיתול" 21-26 כך שהסכום של כל זוג באותו קנה שוה 69 ואילו סכום המספרים בכל זוג של מסעות זהות שוה ל 37. 

     11 כפתורים מתחלקים ל 5 בקנה המרכזי ו 6 בשאר הקנים. לעומתם 11 מסעות  ראשונים מתחלקים ל 8 מסעות מרעמסס עד דפקה=הר סיני ו 3  מסעות של פיתול: אלוש, רפידים, הר סיני. משמונה מסעות נראה להפריד מסע ראשון "על כנפי נשרים" לסוכות ומסע אחרון לדפקה. אם כן נמספר את 6 הכפתורים ע''י מספרים 2, 3, 4 מהמרכז ימינה ו 5, 6, 7 מהמרכז שמאלה ו 5 מספרים הנותרים 1, 8, 9, 10, 11 נמקם מלמטה למעלה. קבלנו מתן תורה בהר סיני בכפתור העליון ומתן סתרי תורה בדפקה במספר 8 בשורש התחתון של קנים.

     9 פרחים מתחלקים ל 3  בקנה מרכזי ו 6 בשאר הקנים. מתוך שלושה הפרחים, התחתון  שליד הירך לא מפורש בתורה (ע' רש''י שמות כ''ה, ל''ה בסוף), אחד נמצא בגוף המנורה למטה ואחד בסוף קנה המרכזי למעלה.לעומת זה ב 9 מסעות מהר ההר לערבות מואב יש מסע אחד לא מפורש מהר ההר לקדש מדבר צין. ב 8 מסעות הבאים נראה להפריד ראשון (מקדש צין לצלמונה) אשר כתוב בתורה כאילו זה מסע ראשון מהר ההר לארץ, ואחרון (מנחל ארנון לערבות מואב). אם כן הפרח התחתון כנגד מספר 34, פרח מעליו כנגד 35 ופרח עליון כנגד 42. מכאן נמספר את 6 פרחים הנותרים בדרך הירידה מהמרכז ימינה 41, 40, 39 ומהמרכז שמאלה 38, 37, 36.

       נמצא סכום המספרים של כל זוג כפתור ופרח  בכל קנה שוה 43 (חוץ מקנה המרכזי). ואם נחליף מספרים 1 ו11 יצא הסכום 43 גם בקנה המרכזי. ואז מתן תורה בהר סיני יהיה ביסוד המנורה יחד עם המסע להר ההר וממנו לארץ ומסע 1 לסוכות ליד מסע 42 למחנה בערבות מואב במקום בו יעקב בנה סוכות. בכל מקרה הספרות של 11 או 1, 33, 35, ו 8 מעליהם מורכבים ממספרי התור 3, 5, 8, 13="אח''ד"=1 שכל אחד הוא סכום קודמיו (טור פיבונצ'י) ויסודו מספר 358="משי''ח". ולפי מיספור זה תחילת המסעות מרעמסס כולה בשורה עליונה וממוספרת כסדר הדלקת הנרות מהמרכז ימינה ואחר כך מהמרכז שמאלה. ואם נשאיר 11 למעלה ונתיחס אליו כשתי יחידות 1,1 גם נוכל לפרש מספרים 2, 3, 4 מימין נדלקו מ 1 הימיני ו 5, 6, 7 מ 1 השמאלי. וראוי להר סיני להיות למעלה ליד מסע 49  שהוא מסע של תשובה להר ההר וליד מסע אחרון לארץ. אם כן יש כאן שני פתרונות שקולים. אם נתבונן נראה שסכום המםפרים בכ''א מששה קנים 162 ובכל הששה ביחד 12 כפול 81 שהוא 9 בריבוע. וזה מרמז על כך שכל קנה הוא כנגד שני שבטים וקנה המרכזי כנגד הלויים אשר מאחדים את כל השבטים כמו שמספר 13 מאחד את 12. נציין שסכום כל המספרים במנורה מ1 עד 49 הוא 35 בריבוע- שוב שלמות.