מהלך המרגלים

 

תקציר:

במאמר זה ישוחזר מסלול המרגלים, אשר תרו את הארץ ארבעים יום.

שחזור זה תואם את גבולות הארץ, לפי יחזקאל, ונותן גם הסבר לגבולות המצומצמים, בזמן יהושע.

 (לפני קריאת מאמר זה, מומלץ לקרוא את המאמר על אמת יחזקאל והמאמר על מסעות בני ישראל עם תמונות לוויין. כל המסלולים והנקודות אשר מוזכרים במאמר, מרוכזים בקובץ כללי של Google Earth).

(לשם פתיחת הקובץ יש להתקין Google Earth)

 

 

פרק א'. מבוא

 

מה היה המהלך המדויק של המרגלים?

הם יצאו מקדש ברנע, כמו שכתוב (במדבר ל''ב ח' ) "כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את הארץ",  ושבו לשם כעבור ארבעים יום,  כמו שכתוב "וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום" (במדבר י''ג כ''ד).

מהלך אדם בינוני ביום הוא עשר פרסאות (פסחים צ''ד ע''א) שהם ארבעים מיל.

במאמר מסעות בני ישראל (עם תמונות לוויין), הראנו שכלל זה נקוט לגבי כל מסעות בני ישראל (חוץ ממסע מרעמסס לסוכות, וממסעות מחורב לקדש ברנע).

על כן המרגלים עברו בארבעים יום 1600 מיל.

אבל רש''י בפירושו על הפסוק, במדבר י''ג כ''ה, כתב " "וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום" - והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום,

הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב והם הלכו ארכה ורחבה, אלא שגלוי לפני הקדוש ברוך הוא שיגזור עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך".

המקור של רש''י, כנראה, במדרש במדבר רבה (פרשת שלח פרשה טז ט''ו)

"וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום, והלא את מוצא שהלכו מן הדרום לצפון מ' יום ומ' יום היו מהלכין את כולה (בתימה),

אלא שגלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שהן באים ואומרים לשון הרע על הארץ ונגזר על אותו הדור שנים של צרה יום לשנה יום לשנה וקיפץ הקדוש ברוך הוא לפניהם את הדרך".

וכן כתוב במדרש תנחומא (שלח, ח').

 

במאמר אמת יחזקאל הראנו ששטח הארץ לעתיד לבוא כולל את רצועת המשיח סביב כדור הארץ הוא ארבע מאות על ארבע מאות פרסה, וסכום היקף גבולות של י''ב שבטים הוא 1600 פרסה.

אבל ארץ ישראל איננה רבוע של ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, וגם אורך הארץ, מדרום סיני עד הגבול הצפוני, הוא 13 רצועות של 75 מיל, שהם 975 מיל, ולא 1600 מיל, כמשמע מהמדרש.

ועוד כתוב בתורה (במדבר י''ג, כ''א), "ויעלו ויתרו את הארץ ממדבר צן עד רחב לבא חמת".

מדבר צין היא הנקודה הדרומית ביותר בגבולות פרשת מסעי. ורחב לבא חמת זה, כנראה, הנקודה הצפונית ביותר. משמע מכאן, שהמרגלים לא הקיפו את דרום סיני, אלא תרו את ארץ ישראל צפונה מקדש צין.

אכן, לפי מסלול מסעות בני ישראל, בני ישראל לפני שילוח המרגלים כבר הקיפו את חצי האי סיני סביב מפרץ סואץ ומפרץ אילת. לכן לא היה צורך שהמרגלים גם יתורו את סיני וגם יחזרו מערבה אל גבול מצרים.

לפי חשבוננו קדש צין נמצאת בקו רוחב 30.220446 (קו האורך  34.607244). קו הרוחב בגבול הצפוני של הארץ, לפי יחזקאל, הוא 36.743127, והמרחק ביניהם הוא כ- 723.4 ק''מ, שהם 709.25 מיל הארץ.

הרוחב מקסימלי של הארץ, לפי גבולות יחזקאל (בקו רוחב של דיבן גד 30.881 מעלות), הוא כ- 310 מיל.

אין דמיון כלל בין מספרים אלו למרחק של 400 פרסה.

 

בעיה נוספת מתעוררת בהבנת מסלול בו הלכו המרגלים.

רש''י (במדבר י''ג כ''א) פירש: " ממדבר צן עד רחב לבא חמת - הלכו בגבוליה באורך וברוחב כמין גאם, הלכו רוח גבול דרומית ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב, כמו שצוה משה עלו זה בנגב,

דרך גבול דרומית מזרחית עד הים, שהים הוא גבול מערבי. ומשם חזרו והלכו כל גבול מערבי על שפת הים עד לבא חמת, שהוא אצל הר ההר במקצוע מערבית צפונית, כמו שמפורש בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי".

אבל בפרשת מסעי, בתיאור הגבול הדרומי, כתוב (במדבר ל''ד ד') "ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה תוצאתיו מנגב לקדש ברנע וכו'".

מכאן מוכח שקדש ברנע נמצאת מערבה מצין (היא קדש צין). לכן, כדי לעבור את הגבול הדרומי מצין מערבה, המרגלים היו צריכים לחזור מקדש ברנע מזרחה, לקדש צין, ולשוב מערבה

 

זאת ועוד, לא ברור מתי באו המרגלים לחברון.

האם הלכו מקדש צין מערבה עד הים, ואחר כך צפונה לאורך החוף עד הר ההר? אם כך, הם באו לחברון לראשונה רק לקראת סוף המסע.

אבל בתורה כתוב (במדבר י''ג כ''ב) "ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק". משמע שבאו לחברון בתחילה.

אמנם בגמרא (סוטה ל''ד ע''ב) כתוב "ויעלו בנגב ויבא עד חברון - ויבאו מבעי ליה! אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים".

אבל אין כוונת רבא שכלב פרש לגמרי ממסלול המרגלים, והלך לבדו מקדש ברנע צפונה לחברון,  בזמן שהמרגלים הלכו מערבה לים, ולאורך החוף צפונה.

אלא כוונת רבא שכלב נשתטח על קברי אבות והם לא.

ובמדרש תנחומא (פרשת וישב, סימן יג) כתוב " וכי יש עמק בחברון, והלא כולה עליה היא,

שנאמר ויעלו בנגב ויבא עד חברון, וכן הוא אומר עלו זה בנגב ועליתם ההר וכאן הוא אומר מעמק חברון".

מכאן מוכח שהפסוק "עלו זה בנגב ועליתם ההר" מדבר על עלייה לחברון

וכך המרגלים עשו, שכתוב: "ויעלו בנגב ויבא עד חברון".

ומאחר וראו שם את בני הענק, נבהלו. וגמלה בליבם העצה "אפס כי עז העם הישב בארץ",

ועל זה התפלל כלב שיינצל מעצת המרגלים.

אבל בפסוק הבא (במדבר י''ג כ''ג) כתוב "ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים".

והנה במדבר רבה (פרשת שלח ט''ז) כתוב "למקום ההוא קרא נחל אשכול, זש"ה (ישעיה מו) מגיד מראשית אחרית שהכל צפוי היה לפני הקדוש ברוך הוא,

אשכול אוהבו של אברהם היה ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו".

והרי אשכול, בעל ברית אברהם, ישב סמוך לאברהם, בחברון. על כן את אשכול הענבים כרתו בחברון.

ולא יתכן שהיה זה בתחילת הדרך, כי אז הם תרו את הארץ כמעט ארבעים יום עם אשכול זה, אלא בהכרח היה זה בסוף הדרך.

לכן, יש לומר שהם באו לחברון פעמיים, פעם הראשונה בתחילת ארבעים הימים, בדרכם צפונה מקדש ברנע, בעלייה הראשונה ההרה,  ובפעם השנייה, בסוף ארבעים הימים, בדרכם מצפון דרומה, חזרה אל קדש ברנע.

 

אנו נראה בהמשך כי נחל אשכול הוא נחל חברון, אשר מתחיל בפינה דרום-מזרחית של שדה המכפלה, בגבול הצפוני של חלקת אשכול.

נחל זה יורד דרומה, דרך חלקת אשכול, ובהמשך נשפך לנחל באר שבע, דרכו לנחל הבשור, ולבסוף נשפך לים התיכון, דרומה מעיר עזה.

 

הפירות אשר הביאו המרגלים גדלו בקצה שדה המכפלה, בקרקע אשר נקנה ע''י אברהם. לכן פירות אלו היו בבעלות עם ישראל, והמרגלים לא לקחום מן הגזל או מן ההפקר,

ועל זה אמר משה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"- תראו את חזקתכם בשדה המכפלה, שאתם לוקחים את פירותיה בתור בעלים. והוסיף הכתוב "והימים ימי בכורי ענבים"- שזהו תחילת זמן הבאת הביכורים מהם.

והנה, כתוב במסכת ביכורים פ''ג מ''א "כיצד מפרישין הבכורים, יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים".

על כן, המרגלים באו לחברון בתחילת ביכורים וקשרו גמי על פירות אלו כאשר היו קטנים עדיין, ובסוף המסע חזרו לחברון, כאשר פרות אלו גדלו למימדים ענקיים.

 

כעת נוכל ליישב הסתירה בין המדרש לפירוש רש''י.

כתוב במדרש תנחומה (פרשת שלח סימן טו)  "ויבואו עד נחל אשכול. לא רצו ליטול מן פירות ארץ ישראל, אילולי כלב ששלף את הזיין, וירד לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי, או אני אהרוג אתכם, לא היו נוטלים".

ומאידך על הפסוק "וישאו במוט בשנים" (במדבר י''ג כ''ג) רש''י פירש–"ממשמע שנאמר וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים, מה תלמוד לומר בשנים, בשני מוטות.

הא כיצד, שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רמון, יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו, כשם שפריה משונה כך עמה משונה".

וי''ל שהמדרש מדבר על תחילת הדרך כאשר היו צריכים לקשור גמי על הפירות, והם היו קטנים. ומרגלים פחדו להראות לפני הענקים את חזקתם על שדה המכפלה.

אבל בסוף הדרך המרגלים ביקשו להמחיש לבני ישראל את גודל הענקים כנגד גודל הפירות. לכן כלב ויהושע לא נטלו כלום

 

אך טרם התברר השילוב של שתי הכניסות של המרגלים לחברון עם שאר המסלול שהלכו.

כתוב בתורה (דברים א' כ''ד) "ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה", ובילקוט שמעוני (דברים רמז תתה) מבואר "וירגלו אותה -מלמד שהלכו בה ד' אומנין שתי וערב".

מהו "אומנין"?

גור אריה ביאר שם שאומן לשון שורה, כמו הפועלים אוכלים כשהולכין מאומן לאומן (ב"מ צא ע"ב) לפי שהשורה היא משוכה בשוה, וזה אומנות, נקראת 'אומן'. 

כלומר, שניים עשר המרגלים התחלקו לארבע קבוצות של שלשה שלשה והלכו בארץ בשורות מקבילות. וזה היה לאחר שבאו בראשונה לחברון ולפני שחזרו אליה שנית.

נראה, איפוא, כי היו שלשה שלבים במסע של המרגלים:

בשלב הראשון, הם עלו מקדש ברנע לחברון, 

בשלב השני הם הלכו את הארץ "שתי וערב",

ובשלב השלישי חזרו מחברון לקדש ברנע,

אבל חברון נמצאת כ- 107 ק''מ צפונה מקדש ברנע וכ- 144 ק''מ צפונה מקדש צין. ואם המרגלים ריגלו את כל הארץ מקדש צין עד לרחב לבוא חמת, הם לא יכלו להתחיל את השלב השני מחברון, אלא היו צריכים לחזור דרומה.

 

לאחר הקדמה זו, יוצע פתרון אשר יישב את כל השאלות, וגם ייתן מסלול הגיוני, אשר ארכו 6400 מיל:

 

בשלב הראשון, המרגלים, כולם יחד, עלו מקדש ברנע לחברון, מבלי להיכנס לקדש צין, והמשיכו בדרכם צפונה באמצע רוחב הארץ, עד אשר הגיעו לרחוב לבוא חמת, בגבול הצפוני של הארץ, לפי גבולות יחזקאל.

אנו מזהים את רחוב עם צדד (במדבר ל''ד ח'), אשר נמצאת, לפי סברתנו, על קו פרשת המים בהרי אמנון, ועל קו רוחב הגבול הצפוני של הארץ.

משם הם פנו לאורך קו פרשת המים עד חוף הים, והלכו לאורך החוף דרומה, עד אל עריש, ומשם לאורך נחל אל עריש, ובהמשך, בקו ישר לקדש ברנע.

שלב זה נמשך עשרה ימים, ובו הם עברו בדיוק 1600 מיל. שלב זה קבע גם את הגבול הדרום-מערבי מקדש ברנע לים.

במפת גוגל אדמה שורטט המסלול המערבי בצבע אדום, ובהגדלה החלק הדרומי  והחלק הצפוני שלו. בהמשך יידון בזה בפירוט.

 

בשלב השני, יצאו המרגלים מקדש ברנע לאורך הגבול המערבי צפון-מערבה, והתחלקו לארבע קבוצות.

 על מנת לסרוק את הארץ מקדש צין עד רחוב לבוא חמת באופן אחיד, הם חלקו את הארץ ל- 72 שורות ממזרח למערב, כאשר מרחק בין שורה לשורה הוא  10 מיל מדרום לצפון (יוסבר בהמשך באופן מדוייק).

 הקבוצה הראשונה התקדמה מקדש ברנע עד שורה 5, ופנתה לאורכה מזרחה, עד הגבול המזרחי של הארץ.

הקבוצה שניה התקדמה עד שורה 6, ופנתה לאורכה מזרחה וכו', הקבוצה הרביעית הגיעה עד שורה 8 ופנתה מזרחה.

 אחרי כן, כל קבוצה התקדמה לאורך גבול מזרחי 8 שורות (או 80 מיל מדרום לצפון) ופנתה מערבה עד הגבול המערבי והתקדמה לאורך הגבול הזה צפונה 8 שורות וכו'.

לאחר ארבעה מחזורים כאלו, הקבוצה הראשונה הגיעה לשורה 69, השניה ל- 70, השלישית ל- 71 והרביעית לשורה 72, אשר מהווה גבול הצפוני של הארץמשם הם פנו מזרחה עד הגבול המזרחי של הארץ.

בזה נשלמה מחצית מהשלב השני, בו הם התקדמו צפונה.

 

יש לציין כי בשל ההתקדמות של 8 שורות בכל פעם, מחצית מהשורות עדיין לא נסרקו

בהמשך, המרגלים החלו לחזור דרומה, לאורך הגבול המזרחי 4 שורות, ומשם לאורך השורות מערבה, לגבול המערבי,

וירדו דרומה לאורך הגבול  8 שורות ופנו מזרחה לאורך השורות עד הגבול המזרחי, ושוב ירדו דרומה לאורך הגבול המזרחי 8 שורות, ופנו מערבה לאורך השורות.

 

לאחר ארבעה מחזורים כאלו של ירידת 16 שורות דרומה,

הקבוצה הראשונה סיימה את המסלול שלה בקצה המערבי של שורה 1, כ- 10 מיל צפונה מקדש צין,

הקבוצה השניה סיימה בקצה המערבי של שורה 2 כו', והקבוצה הרביעית סיימה בקצה המערבי של שורה 4.

משם ירדו כל הקבוצות לקדש צין, בקו ישר מקדש ברנע.

בזה נשלם השלב השני, שנמשך 20 יום.

 

ברור שאורך מסלולי הקבוצות היה שונה, אך לא במידה רבה. המסלול הארוך ביותר היה של הקבוצה השלישית. מתברר שאורך המסלול שלה הוא, כמעט במדויק, 3200 מיל.

יתר הקבוצות חיכו זמן קצר להגעת הקבוצה השלישית בקדש צין

במפת גוגל אדמה סומן מהלך ארבע אומנים. בצבע צהוב סומן המהלך לצפון, ובצבע תכלת המהלך לדרום, וכן סומן בנפרד מהלך האומנים צפונה ומהלך האומנים דרומה.  

 

בשלב השלישי, המרגלים כולם יחד, הקיפו את החצי המזרחי של הארץ מקדש צין עד רחוב לבוא חמת. כיצד?

מקדש צין הם הלכו בקו ישר, מזרחה, לחניה אבות ( רוחב  30.191729, אורך  35.350696). חניה זו נמצאת קרוב מאד לקו הרוחב של קדש צין (כ- 3.18 ק''מ דרומה ממנה).

משם הם הלכו לאורך הגבול המזרחי של הארץ, עד חצר עינן א'. אנו מזהים חצר עינן א' עם המקום הנקרא "זפרן" (במדבר ל''ד ט').

משם הם הלכו לאורך הגבול הצפוני עד צדד, הוא, כאמור, רחוב לבוא חמת

משם הם ירדו דרומה, באותו מסלול בו הם עלו מקדש ברנע לרחוב.

במפת גוגל אדמה סומן, בצבע כחול, המסלול המזרחי, ובהגדלה  החלק הדרומי שלו והחלק הצפוני שלו.

שלב זה נמשך עשרה ימים, פחות חצי שעה, ובו הם עברו 1600 מיל פחות 6.7 מיל.

בסה''כ, הלכו המרגלים 40 יום, ועברו, כמעט במדויק, 6400 מיל או 1600 פרסה.

יתברר בהמשך, שבסוף היום ה-39 בערב שבת, הם הגיעו לחברון, ולמחרת בבוקר, ביום א' בשבוע, נטלו שם את הפירות, אשר סימנו אותם בתחילת היום הראשון של המסע.

התאמת שלושת שלבי המסע עם המרחקים הנדרשים, מבלי היכולת שלנו לשנות אותם (פרט לשלב הראשון),  מהווה הוכחה לנכונות הפתרון.

 

פתרון זה תואם גם את הרעיון של "ארץ ישראל 400 על 400 פרסה":

מסלול באורך 400 פרסה אשר הקיף את החצי המערבי של הארץ, כנגד 400 פרסה, אורך הגבול המערבי,

מסלול באורך 400 פרסה, אשר הקיף את החצי המזרחי של הארץ, כנגד אורך הגבול המזרחי,

מסלול שתי וערב של כל קבוצה בנפרד, בדרכם צפונה, כנגד 400 פרסה, אורך הגבול הצפוני

ומסלול זה בדרכם דרומה, כנגד 400 פרסה, אורך הגבול הדרומי.

רעיון דומה מתקיים בחלוקת הארץ לשבטים לעתיד לבוא. בסוף המאמר "אמת יחזקאל", הראנו כי סכום היקפי גבולות השבטים, לפי יחזקאל, מצטרף ל- 1600 פרסה.

גם שם הגבולות הצפוניים והדרומיים של רצועות השבטים, מצטרפים לסכום.

 

בפתרון זה כל השבטים, יחד, הקיפו את כל גבולות הארץ, מקדש צין עד רחוב לבוא חמת, עברו יחד דרך הציר המרכזי של הארץ (עליו ידובר בהמשך),

עשו הקפות אלו דרך ימין- נגד כיוון השעון, כמו שכתוב במסכת יומא (ט''ו ע''ב) "כל פינות שאתה פונה - לא יהו אלא דרך ימין למזרח",

ובנוסף ריגלו אותה באופן אחיד, ברשת צפופה של שורות אומנין, כל 10 מיל.

בהמשך נראה שחלוקה זו לשורות, תואמת את חלוקת הארץ לשבטים לעתיד לבוא.

 

בסוף המאמר יוצג פתרון אחר, "ללא נס", שבו המרגלים הלכו 1600 מיל תוך 40 יום. גם פתרון זה יקיים את כל הפסוקים.

 

 

 

פרק ב'. המסלול המערבי.

 

לפי הפתרון הנ"ל, המרגלים עלו מקדש ברנע לחברון.

באיזו דרך?

כתוב בפרשת חקת (במדבר כ''א א') "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וכו'".

מהי דרך האתרים?

תרגם אונקלוס: "אורח מאלליא" –דרך המרגלים, וכן פרש רש''י שם "דרך האתרים דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנאמר ויעלו בנגב".

עמלק כידוע תקף את ישראל בהר ההר.  

במאמר "היכן נמצא קברו של אהרן הכהן" הוכח שהר ההר הוא הר רמון, ואפילו זוהה בו מקום קבר אהרן.  

התברר שם שקו ישר (קו גאודטי) אחד עובר דרך קבר אהרן, קבר האבות במערת המכפלה, קבר רחל והמקום המשוער של קבר דוד, בקישלה.

בני ישראל עלו מקדש צין להר ההר דרך הנקודה "קדש", אשר נמצאת על נחל לוץ, בקו ישר בין קדש צין לקדש ברנע, ומשם לאורך נחל לוץ לפסגת הר רמון (ראה "מסע 33"  במאמר "מסעות בני ישראל"). אורך המסלול 40 מיל.

על כן, המרגלים הלכו מקדש ברנע להר ההר בקו ישר לקדש, ומשם לאורך נחל לוץ לפסגת הר רמון.

מאחר והמרחק בין קדש צין לקדש ברנע הוא 40 מיל בדיוק (כי אלו חניות סמוכות), הרי שאורך המסלול מקדש ברנע להר ההר שווה פעמיים המרחק מקדש ברנע לקדש, והוא 32.90 מיל.

מהר ההר, המרגלים הלכו בקו ישר דרך קבר האבות, קבר רחל וקבר דוד (העתידי).

במפה זאת סומן גם נחל אשכול, אשר המשכו נקרא "נחל חברון", ואחר כך נחל באר שבע, ובסוף נחל בשור.

 

כאשר מתבוננים במפת חברון, רואים את הריבוע של שדה המכפלה. במאמר פרשת חי שרה הובאו חשבונות של אותו שדה.

שטח הריבוע שמנה בית כור, שהם 600,000 אמות רבועות (כך כתב הגר''א, על סמך הסכום ששילם אברהם, 400 שקל).

לפי אמת התורה של 48 ס''מ, צד הריבוע שווה 371.8 מ'.

אוהל אברהם היה בגבול המערבי של הריבוע, ומערת המכפלה בגבול המזרחי

אם נניח שמערת המכפלה הייתה בדיוק באמצע אורך הגבול המזרחי של השדה, אז המרחק בין קו רוחב הגבול הדרומי של השדה וקבר יוסף, יהיה 75 מיל בדיוק, כמו רוחב רצועות השבטים לעתיד לבוא.

אוהל אברהם היה בגבול המערבי של שדה המכפלה- בחלקת ממרא.

הסקנו שחלקת אשכול הייתה בצד הדרומי של שדה המכפלה, ולכן חלקת ענר בצפון. מדוע?

דרך האתרים חוצה את הגבול הדרומי של שדה המכפלה, וממשיכה צפון מזרחה דרך מערת המכפלה. אם חלקת אשכול הייתה בצפון במקום חלקת ענר, אז המרגלים לא היו נתקלים באשכול בדרכם.

 

כשמתבוננים בגבהים, בגוגל אדמה, מתברר שהפינה הדרום-מזרחית של שדה המכפלה, היא הנקודה הנמוכה ביותר בשדה, ושם מצטברים המים ויורדים דרומה. לכן שם מתחיל הנחל.

העמדנו את מקום האשכול[1] בנקודה בה דרך האתרים חוצה את הגבול הדרומי של שדה המכפלה. גובה קרקע שם שוה בערך לגובה קרקע בפינה הדרום-מזרחית.

 

 

אחרי שמצאנו מקום האשכול, מובן מדוע כלב התפלל יחידי בקברי אבות.

כלב לא פחד להחזיק בשדה של אברהם, והלך בקו ישר ממקום האשכול למערת המכפלה, מרחק 200 מ'. אבל יתר המרגלים סיבבו את השדה מדרום וממזרח, ולכן הלכו מרחק 260 מ' עד מערת המכפלה.

נמצא שכלב הקדים אותם ב- 60 מ', ובאותו זמן בקש להינצל מעצת המרגלים.

 

המשך קו ישר חוצה את המשך ציר הסימטריה של בית המקדש בעין תנין[2] (נחמיה ב' י''ג), שהוא, לפי סברתנו, גיחון עליון.  

משם משתלב מהלך המרגלים עם המסלול בו אברהם רדף אחרי ארבעת המלכים (ראה מאמר על מלחמת ארבעה המלכים, פרק ה').

לפי הפתרון שם, אברהם רדף מהאוהל שלו, בצד המערבי של שדה המכפלה, למרכז קדש הקדשים, משם לקבר יוסף, משם לכתף כנרת, משם לדן הצפוני שבפינה הצפון-מערבית של מקדש בעל בך.

לפיכך, על פי עקרון "מעשה אבות סימן לבנים", נעביר מהלך המרגלים מעין התנין דרך קבר יוסף, כתף כנרת ובעל בך[3].

 

מבעל בך נמשיך את המסלול בקו ישר לצדד. אורך המסלול מקדש ברנע עד צדד הוא 755.92 ק''מ או כ- 741.1 מיל. (

         

מדוע צדד נקראת רחוב לבוא חמת?

אולי "רחוב" מרמז על קו הרוחב של הגבול הצפוני של הארץ? אבל מה קשר שלה עם חמת?

לפי התרגום הירושלמי, וכן לפי רש''י ((במדבר ל''ד ח'), לבוא חמת היא אנטיוכיה.

העיר הקדומה הייתה ממוקמת בצד המזרחי של  Antakya של היום. השתמרה שם כנסיה נוצרית עתיקה בקצה מזרחי של העיר בקו אורך 36.178139, וקו רוחב 36.209324.

במאמר אמת יחזקאל (סימן ח') הוצגו שני פתרונות לגבי הר ההר:

לפי פתרון אחד, זהו כף חינזיר- בליטת הרי אמנון אל תוך הים.

לפי הפתרון השני (של פרופ' גרינפילד), זהו פסגת גבל מוסה קו אורך 35.93303  , קו רוחב 36.18412 , גובה 1270 מ'.  

 ואחריה פסגת רכס הרי אמנון, קו אורך 36.002437,  קו רוחב 36.30360, גובה 1790 מ'. (כיום נמצאת שם תחנת רדאר של NATO). (כל הנתונים התקבלו ע''י Google Earth).

זהו הר ההר שנראה כאילו הר על גבי הר.

 

לפי הפתרון המשולב שלנו, גבול מערבי של הארץ הולך בקו ישר מנחל/נהר מצרים (אורך 32.510850, רוחב 31.048920), לכיוון הר ההר, עד עד חוף הים, ומשם לאורך החוף עד כף חינזיר.

לפי החשבון, קואורדינטות של צדד, קו האורך  36.417618, וקו הרוחב  36.743116.

 

והנה, מתברר שקו האורך של אנטיוכיה הוא, כמעט במדוייק, ממוצע של קו האורך של ג'בל מוסה ושל צדד שהוא 36.1753.

לפיכך, אם ניתן לקרוא ל"ג'בל מוסה", "לבוא חמת", ניתן, כמו כן, לקרוא לרחוב-צדד בשם זה[4].

 

מצדד, מסלול המרגלים ממשיך דרום-מערבה, לאורך קו פרשת המים עד כף חינזיר, ומשם לאורך חוף הים דרומה עד אל עריש.

 מדוע עד שם?

 כפתור ופרח (פרק י''א) כתב, שנחל מצרים הוא ואדי אל עריש וכן תרגם רס''ג

אמנם, לפי החשבון, ארץ ישראל לעתיד לבוא תכלול את כל חצי האי סיני, וגם הגבול הדרומי של פרשת מסעי, לפי סברתנו מגיע במערב עד תעלת סואץ (בקו רוחב 30.5356),

אך בפועל, בני ישראל לא ישבו בתחום סיני, וגם סביר להניח, שהמרגלים לא חזרו למצרים כדי להקיף את הגבול המערבי העתידי.

לפיכך הוגבל המסלול במערב ע''י ואדי אל עריש.

ואדי זה הולך בתחילה דרום-מזרחה, לכיוון קדש ברנע, ואחרי כ- 52 ק''מ פונה דרומה ודרום מערבה. לכן, מנקודת הפניה ממשיך מסלול המרגלים בקו ישר לקדש ברנע.

 

אורך המסלול מצדד עד קדש ברנע אינו חד משמעי.

קו פרשת המים בהרי אמנון מפותל מאוד, וכן בחוף הים  צפונה מחיפה יש הרבה בליטות.

אנו העברנו  את המסלול פחות או יותר בצורה חלקה, בלי להיכנס לכל הבליטות הקטנות.

ניתן היה להאריך את המסלול בכמה עשרות קילומטרים או לקצר אותו קצת.

התאמנו אותו לאורך הכללי של המסלול הסיבובי, מקדש ברנע לקדש ברנע 1200 מיל הארץ (כל מיל 1020 מ').

 

כעת נדון בלוח הזמנים של מהלך המרגלים.

 בני ישראל נסעו מהר סיני "בחדש השני בעשרים בחדש" (במדבר י' י''א).

המשכן הוקם בא' ניסן ביום א' בשבוע  (שבת פ''ז ע''ב). אם ניסן מלא - כ' באייר הוא יום א', אך אם הוא חסר - כ' באייר הוא שבת, וזה לא יתכן, כי לא נסעו בשבת.

המרגלים יצאו מקדש ברנע בכ''ט בסיון (תענית כ''ט ע''א). אם אייר חסר אז כ"ט בסיון זהו יום ד' בשבוע. מאחר והם הלכו 160 מיל ביום, ביום רביעי, לקראת הערב, הגיעו לחברון, ושם קשרו גמי על הפרות אשר בחרו לביכורים.

מתוך החשבון של מהלך ארבעים יום ברציפות, יש להסיק כי המרגלים הלכו גם בשבת, ומן הסתם, גם טלטלו בשבת, כי נשאו עליהם צידה לדרך.

ואיך הותר להם?

וי''ל שרשות הרבים באותו הזמן הייתה קיימת רק במקום שישבו או נסעו בני ישראל, ולא גזרו עדיין על כרמלית כלל, או שלא גזרו עליה במקום מצוות קנין הארץ.

לפי חשבון שלנו, המרגלים חזרו לאחר הסיבוב הראשון שלהם לקדש ברנע, בסוף עשרה ימים. ואם יצאו ביום ד', אז הם חזרו ערב שבת ממש, ולמחרת בבוקר, בשבת, יצאו מן המחנה.

כיצד טלטלו המרגלים מרשות היחיד לרשות הרבים בשבת?

וי''ל שהם השאירו את הצידה שלהם מחוץ למחנה, ולמחרת חזרו בדרך שבאו, כל קבוצה של שלוש, למקומה, כפי שהוסבר במבוא. ולא היה דין רשות הרבים במקום שהשאירו את הצידה, כי בני ישראל עוד לא דרכו שם.

 המרגלים חזרו לקדש ברנע בסוף ארבעים הימים, ביום א' בערב, ולפני כן כרתו פירות בחברון, וזה היה באותו יום ראשון בבוקר. לפיכך, הם לא חיללו שבת.

 וקצת קשה, שאחרי הסיבוב הראשון, המרגלים חזרו למחנה, ולא דברו עם משה ועם הסנהדרין, ולא דווחו על מה שראו.

ויש לתרץ שלא מוסרים דין וחשבון על עבודה חלקית, וגם ליל שבת אינו זמן לאסיפה.  

ואם נשאל מדוע הם חזרו למחנה בקדש ברנע?  הרי הם יכלו ללון מחוץ למחנה, כל קבוצה כנגד שורה שלה, ולחסוך בכך זמן הליכה למחרת בבוקר לקצה המערבי של שורות האומנים.

וי''ל שהיה עניין להשלים את הסיבוב עד קדש ברנע כדי לקנות את הארץ בהליכה על מיצריה

 

                                                                                                                                    פרק ג'. מסלול ארבעה אומנין

 

הוסבר במבוא כי אורך הארץ מקדש צין  עד רחוב לבוא חמת, מתחלק ל- 72 רצועות של עשרה מיל.

אך חשבון זה איננו מדויק, כי המרחק בין קו רוחב קדש צין 30.22105 לבין קו הרוחב של הגבול הצפוני של הארץ 36.74305, הוא כ- 709 מיל, ולא 720 מיל.

 

והנה, לפי חשבוננו במאמר "מסעות בני ישראל" , מזרחית לקדש צין, נמצאת החניה "אבות" (מס' 37, קו רוחב 30.191729, קו אורך 35.350696) .

החניות הבאות: עיי העברים, דיבן גד ועלמון דבלתימה וכן החניה פונן, לפני אבות, נמצאות על קו ישר, ותואמות את חלוקת הארץ לשבטים, לפי יחזקאל.

דהיינו, פונן נמצאת על הגבול הדרומי של שמעון, עיי העברים על הגבול דרומי של בנימין, ועלמון דבלתימה על הגבול הצפוני של בנימין.

מאחר ולפי יחזקאל, רוחב רצועת השבטים הוא 75 מיל, המרחק בין חניות אלו, בכיוון דרום-צפון, הוא 37.5 מיל, אבל המרחק בקו ישר הוא בדיוק 40 מיל.

מעלמון דבלתימה צפונה, קו המסעות הולך צפונה בדיוק (עד כנגד גבול דרומי של המחנה בערבות מואב), ומשם בקו ישר לחצר עינן א'[5].

 

לפיכך, נראה שאת הקטע של 120 מיל, בין אבות לעלמון דבלתימה, יש לחלק ל- 12 קטעים שוים של 10 מיל, לאורך הגבול, שהם 75/8=9.375 מיל בכיון דרום-צפון.

דרך נקודות החלוקה במזרח, נעביר קו רוחב מערבה, עד הגבול המערבי של הארץ.

המשך הגבול המזרחי, מעלמון דבלתימה לחצר עינן א', מתחלק לשמונה רצועות של 75 מיל, שהם 600 מיל מדרום לצפון. שמונה רצועות אלה תחולקנה ל- 60 רצועות מקבילות, של 10 מיל.

 

באופן זה מתקבלות 72 שורות, אשר המרחק ביניהן 10 מיל: ב 12 שורות הדרומיות, המרחק נמדד לאורך הגבול המזרחי, וביתר השורות, המרחק נמדד מדרום לצפון.

 הודות לחלוקה זו, השורות משתלבות בחלוקת הארץ לשבטים לעתיד, כדלהלן:

 רצועת בנימין מתחלקת בשווה ע''י שמונה שורות, וכל זוג רצועות של 150 מיל, צפונה ממנה, מתחלק בשווה, ע''י 15 שורות.

השורה הראשונה עוברת כאמור 9.375 צפונה מאבות או כ- 6.2 מיל צפונה מדקש צין ושורה 72 עוברת דרך קו רוחב גבול צפוני של הארץ.

את הקו הדרומי ביותר מקדש צין לאבות, המרגלים עברו בשלב השלישי.

 

 נציין שארבע שורות הראשונות עוברות מצפון לקדש צין ומדרום לקדש ברנע ושורות הבאות עוברות מצפון לקדש ברנע.

לפי פתרון שלנו המרגלים יצאו מקדש ברנע צפון-מערבה ובתחילה סרקו את השורות 5-8 ממערב למזרח ובחזרה סרקו שורות 1-4 ממזרח למערב ומשם חזרו דרום-מזרחה לקדש צין.

לכאורה אפשר היה להחליף את הסדר: בתחילה לסרוק שורות 1-4 ובסוף שורות 5-8.

אבל אז היו צריכים לטלטל צידה ביום השבת דרך המחנה דרומה, ואילו לפי פתרון שלנו הם השאירו את הצידה ערב שבת צפונה מן המחנה.

ועוד, המסלולים היה מתארכים כי היו צריכים לחזור מקצה מערבי של שורה 8 כ- 80 מיל לקדש צין. ועוד, בדרכם לקדש צין היו עוברים ללא צורך דרך קדש ברנע. 

 

נזכיר שלפי יחזקאל, מרכז קדש הקדשים נמצא 60 מיל צפונה מגבול צפוני של בנימין. לכן הוא נמצא על שורה 18.

נציין שיריחו (תל א סולטן) נמצאת 10 מיל צפונה מבית המקדש, על שורה 19, משכן שילה נמצא 30 מיל צפונה מבית המקדש על שורה 21.

 

 איך שתים עשרי מרגלים התחלקו לארבע קבוצות?

סביר להניח שהם התחלקו כסדר הכתוב בפרשת שלח: ראובן שמעון יהודה; יששכר  אפרים בנימין; זבולן מנשה דן; אשר נפתלי גד.

אבל לא בהכרח קבוצה הראשונה התחילה בשורה 5 שניה בשורה 6 וכו'.

מי שעבר דרך ירושלים בשורה 18 גם עבר דרך שורה 6. ומי שעבר דרך שילה בשורה 21 עבר דרך שורה 5.

מאחר ושילה קשורה במובהק לבנימין ואפרים אז נייחד שורה 5 לקבוצה השניה אשר בה היה יהושע.

ירושלים קשורה ליהודה ובנימין. אבל מאחר ובנימין גם קשור לשילה אז נייחד את הקבוצה הראשונה אשר בה היה כלב לשורה 6.

מי שעבר את הגבול הצפוני בשורה 72 גם עבר בשורה 8. נייחד אותה לקבוצה עם דן שהיה מאסף ונחל בצפון הארץ.

לקבוצה הרביעית נשארה שורה 7. לכן סדר האומנים לעומת סדר הקבוצות בתורה הוא 1-2, 2-1, 3-4, 4-3.

 

  לעיל הוצג מהלך ארבע אומנים במפת גוגל. בצבע צהוב מהלך צפונה ובצבע תכלת מהלך דרומה. וכן סומן בנפרד מהלך אומנים צפונה ומהלך אומנים דרומה.

המסלול הארוך ביותר הוא של אומן השלישי. זהו מסלול אשר מתחיל (אחרי יציאה מקדש ברנע) בשורה 7 ומסתיים בשורה 3 (משם לקדש צין).

אורך המסלול צפונה 1563.92 ק''מ ודרומה  1700.10 ק''מ. ביחד 3264.02 ק''מ או 3200.02 מיל. זהו מהלך של 20 יום בדיוק!

 

נשים לב שאורך זה נקבע באופן חד משמעי ע''י גבול מערבי. גבול מזרחי של הארץ עובר בקוים ישרים ולא נתן לשינוי והתאמה. גם מקום השורות לא נתן לשנוי.

אורך הגבול המערבי נקבע בפרק ב'. אומנם נתן "לשחק" קצת עם הגבול המערבי בלי לשנות את אורכו וע''י כך להשפיע על אורך שורות של המסלול. אבל שינויים אלו בגבולות כמה מאות מטרים. לכן יש כאן מופת.

 

אורך יתר המסלולים: אומן ראשון 3152.94 מיל, שני 3158.28 מיל, רביעי 3178.6 מיל.

מי שהלך באומן הראשון (זאת קבוצה שניה עם יהושע), הגיע ראשון לקדש צין, 3.5 שעות לפני סוף היום העשרים, ביום ה' בשבוע.  והם חיכו שם עד הגעת קבוצה האחרונה (של אשר, נפתלי וגד).

 

אנחנו רואים שאומנים חוצים את ים המלח וים כנרת וכן חוצים הרים גבוהים ותלולים. כיצד המרגלים הצליחו לעבור אותם?

לגבי חצית הים אפשר לתרץ שכל קבוצה בנתה רפסודה מבולי עץ מזדמנים.

לגבי הרים, אין הכרח שהם הלכו בדיוק בקווים ישרים. יתכן שהם תפסו שבילים אבל חשבון המרחק והזמן נתן כאילו הם הלכו בקווים ישרים. 

 אבל הנס הגדול ביותר היה שהלכו כל יום 160 מיל, פי ארבע ממהלך אדם בינוני!

ואיך אחרי נס זה המרגלים אמרו "חזק הוא ממנו" (במדבר י''ג ל''א) ופרש''י "כביכול כלפי מעלה אמרו".

וי''ל שזה היה נס שהתרגלו אליו שהרי הלכו לפני כן דרך אחד עשר יום מחורב לקדש ברנע בשלשה ימים כפי שפרש''י שם (דברים א' ב').

וכבר הסברנו במאמר מסעות בני ישראל (מסע 12 ומסע 13) שהם נסעו מחורב לקברות התאווה דרך שלשה ימים ביום אחד, ולחצרות יום אחד ומחצרות לקדש ברנע דרך שבעה ימים ביום אחד.

ונראה שנס זה רמוז בפסוק "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וכו'" (במדבר כ''א א').

ופרש שם רש''י "דרך האתרים- דרך הנגב שהלכו בה המרגלים, דבר אחר- דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם שנאמר דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה".

וי''ל שזאת לא מחלוקת אלא שני הפרושים אמת. וקב''ה הלך לפני המרגלים ועשה להם נס, שהיה מקצר להם את הדרך.

ואולי אפשר לדייק מפסוק שקב''ה היה מקצר את הדרך בשלשה ימים, כלומר שהיו עושים דרך ארבעה ימים ביום אחד ומגיעים למנוחה. והם לא הבינו את הדבר!

 

                                                                                                                                               פרק ד'. מסלול מזרחי

 

          את השלב השלישי המרגלים התחילו מקדש צין. היה זה יום שלשים ואחד למסעם, יום ששי בשבוע, בבוקר.

מקדש צין הם הלכו בקו ישר לחניה אבות אשר נמצאת בסמוך לקו רוחב של קדש צין ומשם לאורך גבול מזרחי של הארץ עד חצר עינן א'.

משם פנו מערבה והלכו לאורך גבול הצפוני עד צדד היא רחוב לבוא חמת.

משם התחילו לחזור דרומה לאורך קו אמצעי בו עלו בתחילה מקדש ברנע לצדד.

 

סימנו במפת גוגל אדמה בצבע כחול את המסלול המזרחי. בהגדלה אנחנו רואים את החלק הדרומי שלו את החלק הצפוני שלו.

מסלול זה חד משמעי. גבול מזרחי של הארץ נקבע בתחילת מחקר שלנו כפי שתארנו אותו במאמר על אמת יחזקאל.

אומנם לעתיד לבוא תחום של דן יתפשט עד חצר עינן ב' אשר על נהר פרת עצמו, אבל דן יקבל אותו בזכות עצמו- "ידלג מן הבשן".

המרגלים לא נכנסו לתחום זה. מקום רחוב-צדד נקבע כבר במסלול מערבי וכן קו האמצעי מקדש לצדד.

 

והנה אורך המסלול מקדש צין סביב עד חברון 1469.42 ק''מ או 1440.60 מיל, מהלך 9 ימים ועוד 2.7 דקות.

לפי חשבון זה המרגלים הגיעו סמוך לחברון בשבת בערב. למחרת בבוקר ביום ראשון בשבוע, הלכו עוד 2.7 דקות עד מערת המכפלה ומשם עוד פחות מדקה עד גבול דרומי של שדה המכפלה.

שם על גבול עם שדה אשכול בעל ברית אברהם גדל אשכול ענבים אותו הם סימנו בתחילת הדרך. הם כרתו אותו יחד עם הזמורה וכן לקחו שם רימון ותאנה.

ויש כאן מופת שמרחק עד חברון 1440 מיל ולא קצת פחות. כי אז היו מגיעים לחברון ביום שבת גופא. ואסור היה להם לתלוש פרות בשבת. לכן היו צריכים לחקות עד למחרת ולהפסיד זמן.

 

המרחק ממערת המכפלה להר ההר הוא 119.76 מיל, כמעט במדויק 120 מיל ומהר ההר לקדש צין בדיוק 40 מיל כאורך המסע.

אילו מרגלים היו חוזרים לקדש צין וסוגרים את המעגל המזרחי אז אורך המסלול היה כמעט במדייק 1600 מיל כמו המסלול המערבי! 

אבל הם היו צריכים לחזור לקדש ברנע. כבר כתבנו בפרק ב' שאורך המסלול מקדש ברנע להר ההר דרך קדש הוא 32.9 מיל.

סה''כ אורך המסלול מקדש צין לקדש ברנע הוא 1593.26 מיל. לפי חשבון זה המרגלים חזרו לקדש ברנע בח' באב 30 דקות לפני השקיעה.

ובאותם 30 דקות הם דברו מה שדברו והראו להם את הפירות. ובני ישראל בכו בליל תשעה באב החל מן השקיעה. לכן נקבע להם אבל ביום זה לדורות[6].

 

וקצת קשה שלפי חשבוננו, המרגלים אף פעם לא עברו את כל הקטע בין קדש לקדש צין.

וי''ל שקבוצה שלישית ורביעית סיימו את מסלול ארבעה אומנים בקצה מערבי של שורה 3 ושורה 4, צפונה מקדש ומשם חזרו בקו ישר לקדש צין.

לכן הם סרקו את הקטע. ועוד, כל בני ישראל בדרכם מחצרות לקדש ברנע עברו את הקטע.

 

                                                                                                                                                  פרק ה'. חלוקת שטח הארץ

 

 הראנו לעיל שהקף מסלול מערבי שוה להקיף מסלול מזרחי (אילו היה נסגר בקדש צין). ויש כאן רמז לחלוקת הארץ לשני חלקים שוים- מערבי ומזרחי.

עשינו חישוב שטחים של שני החלקים (על גבי אליפסויד של Clark).

התברר ששטח כללי הוא 63281.96 מיל רבועים, מתוכו החלק המערבי הוא 33025.15 מיל רבועים או 52.19% ומזרחי בהתאם 47.81%.

 

העברנו את הקו המרכזי מקבר יוסף לבעל בך דרך כתף כנרת מזרחית. אבל באותה מידה נתן להעביר את הקו דרך כתף כנרת מערבית (קו רוחב 32.834458, אורך 35.519824).

אז אורך המסלול מקבר יוסף לבעל בך אפילו יקטן ב- 53 מ'. אבל שטח החלק המערבי יהיה 31597.07 מיל רבוע או 49.93% מכלל השטח!

אם מחליפים את המסלול המקורב לאורך קו פרשת המים וחוף הים בקו הגבול המדויק אז שטח הארץ ושטח החלק המערבי יגדל ב- 192.69 מיל רבוע. ואז החלק המערבי של הארץ יהיה 50.08% משטח הכללי. יש כאן למעשה שויון.

יתכן שבמסלול המערבי המרגלים הלכו דרך כתף כנרת מזרחית כי גבול מזרחי של פרשת מסעי עובר שם, כמו שכתוב "וירד הגבל ומחה על כתף ים כנרת קדמה" (במדבר ל''ד י''א).

אבל במסלול המזרחי המרגלים עברו דרך כתף כנרת המערבי כדי לתת לחלק המזרחי אותו שטח כמו למערבי.

 

                                                                                                                                            פרק ו'. מסלול בדרך הטבע

 

 פתרון שהעלנו בפרקים הקודמים מבוסס על דברי מדרש במדבר רבה (פרשת שלח פרשה טז ט''ו) אשר משתמע ממנו שמרגלים הלכו 1600 פרסה תוך 40 יום.

לפי פתרון זה הם גם סרקו את ארץ מואב ועמון וחלק מארץ אדום וכל ארץ פלישתים וכן צפון הארץ עד גבול צפוני לע''ל צפונה מאנטיוכיה.          

אבל בפועל, נמנע מבני ישראל ירושת אדום, מואב ועמון. וגם לא כבשו את ארץ פלישתים, לפחות עד זמנו של דוד ושלמה. ויהושע לא כבש אלא עד בעל גד. ומקובל לחשוב שבעל גד הוא בעל בך. 

במאמר על מלחמת ארבעה המלכים (פרק ה') חשבנו את הדרך בה רדף אברהם אחרי ארבעת המלכים.

לפי חשבון זה דן הגיע עד בעל בך ולא יותר צפונה. ושם תשש כוחו של אברהם בגלל עבודה זרה שהקימו בדן.

וכל צמצום גבולות זה נגרם ע''י חטא המרגלים שאלמלא החטא היו נוחלים את כל הארץ כפי שנאמר בסוף פרשת משפטים "ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר". והנהר הוא נהר פרת כפי שפרש''י שם.

ומאחר ומרגלים לא סמכו על נס, ואולי ישנו פתרון למהלכם שלא בדרך נס אלא בדרך הטבע, 40 מיל ביום, אשר מתאים לגבולות המצומצמים? ובו זמנית תואם את הפסוקים אשר נאמרו בתורה?

 

להלן המסלול המוצע.

המרגלים הלכו קודם כל מקדש ברנע לקדש צין כדי לקיים את הפסוק "יעלו ויתרו את הארץ ממדבר צן עד רחב לבא חמת" (במדבר י''ג כ''א).

משם עלו צפונה דרך קדש להר ההר בדרך האתרים שבה עלו אחר כך בני ישראל. משם בקו ישר לחברון, שם קשרו גמי לפירות. 

ומשם המשיכו באותו קו ישר דרך קבר רחל עד לעין תנין כמו במסלול מערבי בפרק ב'.          

אבל מעין תנין הם לא המשיכו צפונה אלא בדיוק מזרחה עד גבול מזרחי של הארץ לע''ל.

קו זה מעין תנין מזרחה עובר דרך הר הבית והוא למעשה חופף את שורה 18 במסלול ארבע אומנים אשר מתואר בפרק ג'.

 

משם מתחיל שלב שריגלו את הארץ ע''י ארבע אומנים.

מדוע לא ריגלו אותה דרומה משורה 18? כי שורות דרומיות חוצות את תחום אדום ומואב במזרח וגם את ארץ פלישתים במערב.

מקצה מזרחי של שורה 18 הם התקדמו צפונה לאורך גבול מזרחי עד שורות 19-22 בהתאם וסרקו אותם מערבה. 

אחר כך התקדמו 8 שורות צפונה עד שורות 27-30 בהתאם וסרוק אותם מזרחה  ושוב התקדמו 8 שורות צפונה עד שורות 35-38 וסרקו אותם מערבה ושוב התקדמו 4 שורות צפונה עד קצה מערבי של שורות 39-42.

בזה נשלם המסלול צפונה. סימנו אותו בצבע צהוב.

נציין ששורה 42 חופפת את גבול צפוני של אפרים בעתיד לבוא והיא עוברת כ- 2.5 ק''מ דרומה ממקדש בעל בך דרך דן הדרומי

קצה מזרחי של שורה 42 היא חובה הדרומית. במאמר מלחמת ארבעה המלכים (פרק ה') הוסבר מהי משמעות של שתי נקודות אלו.

חובה הדרומית נמצאת בדיוק בקו אורך של שער מזרחי קדום של דמשק, כלומר היא נמצאת משמאל-מצפון לדמשק.

אברהם פיצל את כוחותיו בדן הדרומי. הוא המשיך צפונה עד דן הצפוני היא בעל בך ואחר כך מזרחה ואילו חצי כוח שלו רדף מזרחה עד חובה הדרומית. המרגלים צמצמו את המסלול שלהם לפי קו דרומי יותר.

 

 בדרך חזרה המרגלים סרקו את השורות 39-42 ממערב למזרח ואחר כך ירדו דרומה 8 שורות וסרקו שורות 31-34 ממזרח למערב.

 ושוב ירדו 8 שורות וסרקו שורות 23-26 ממערב למזרח. ואחר כך ירדו דרומה לאורך גבול המזרחי עד קצה מזרחי של שורה 19. מסלולים אלה סומנו בצבע תכלת.

מאחר ואורך מסלולים של ארבע קבוצות היה שונה, אז ראשונים חכו שם עד שהגיעה קבוצה אחרונה.

מתברר שזאת הקבוצה הרביעית אשר הגיעה סמוך לבעל בק לשורה 42. אורך מסלול שלה מקצה מזרחי של שורה 18 עד קצה מזרחי של שורה 19 בחזרה הוא 1028.3 מיל.

מסלול הקצר ביותר הוא של קבוצה אחת- 990.1 מיל. שורה 19 עוברת כמעט במדויק דרך גבול צפוני של מחנה ישראל בערבות מואב ודרך מרכז תל א-סולטן, היא יריחו הקדומה.

 

מקצה שורה 19, כל המרגלים ביחד ירדו לאורך הגבול המזרחי של הארץ יהצה בקו רוחב של מרכז המחנה בערבות מואב. לפי סברתנו זאת יהצה בה נערך הקרב עם סיחון

משם הם נסעו מערבה למרכז המחנה בערבות מואב (הוא סוכות של יעקב ודותן בה מכרו את יוסף). משם הם נסעו לאורך ציר בית המקדש לירושלים עד עין תנין.

 

במאמר  מסעות בני ישראל במסע 50 הסברנו שבני ישראל אמורים היו לנסוע מערבות מואב לירושלים. לפי הצעה שלנו מרגלים ממשו את התוכנית.

ובדרכם הם חצו את הירדן במקום בו חצו בני ישראל על ציר בית המקדש. וראו שם כנעני היושב "על יד הירדן" (במדבר י''ג כ''ט) וכן ראו אותו כאשר חצו את הירדן במהלך ארבע אמנים. ועל זה העידו.

 

 מעין תנין המרגלים נסעו בדיוק מערבה לאורך שורה_18 עד גבול מערבי של תרומה לע''ל. את החלק המזרחי של שורה 18 הם סרקו כזכור בשלב ראשון של המסע.

מדוע לא המשכנו את שורה 18 עד חוף הים? כי שם מתחילה ארץ פלישתים. לפי סברתנו המרגלים לא נכנסו לשם. ומה שהעידו "והכנעני יושב על הים" – שראו אותם במהלך ארבע אומנים משורה 19 וצפונה.

משם הם נסעו בקו ישר למערת המכפלה. שם כרתו אשכול והמשיכו בקו ישר להר ההר, ודרך נחל לוץ לקדש ומשם לקדש ברנע.

 

והנה אורך מסלול של המרגלים מקדש ברנע ובחזרה כולל מסלול הארוך ביותר של קבוצה רביעית משורה 18 עד שורה 19 בחזרה הוא 1630.13 ק''מ או 1598.16 מיל או 1600 פחות 1.84 מיל.

בדרך הטבע זהו מהלך של 40 יום פחות 33 דקות. זהו בדיוק (עד כדי 3 דקות) זמן מהלך של המרגלים בדרך הנס אשר חישבנו בפרק ד'.

יש כאן מופת! המסלול שבנינו הוא הגיוני מאד. הוא משלב את דרך האתרים הידועה עד ירושלים עם מסלול ארבע אומנים משם וצפונה עד בעל בך.

אורך מסלול זה לא נתן לשנות. יש גם מופת בכך שמסלול זה מתחלק לארבע אומנים צפונה וכן דרומה כמו המסלול הארוך.

גם דרך חזרה היא הגיונית מאד כפי שהסברנו. היתה אומנם אפשרות להמשיך שורה 18 מערבה עד הים, אבל זאת אפשרות אחת לעומת התאמה מופלאה שקבלנו.

 

לפי חשבון שלנו המרגלים הגיעו לחברון 1445.43 מיל אחרי היציאה מקדש ברנע, ביום 37 למסע, 1.63 שעות ביום. זה היה יום חמישי בשבוע. לא היתה בעיה לתלוש פרות באותו יום.

הם נשאו את הפרות ארבעה ימים כולל שבת. אבל כבר הסברנו שלא היתה שם רשות הרבים. לקטע קדש- קדש ברנע שהוא רשות הרבים (כי שם עברו בני ישראל), הם הגיעו ביום ראשון בשבוע.

 

 אבל ישנה בעיה אחת עם פתרון שלנו. כיצד יתקיים הפסוק "ויתרו את הארץ ממדבר צן עד רחב לבא חמת". אם חמת היא אנטיוכיה, הרי הם היו רחוקים ממנה 240 מיל!

ויש לומר שהם פרשו חמת בתור בעל בך. אכן שם קדום של בעל בך אצל יוונים היה הליופוליס- עיר השמש. והיו עובדים שם ע''ז של שמש היא חמה.

ועוד כתוב "ויאסרהו (את יהואחז) פרעה נכה ברבלה בארץ חמת" (מלכים ב' כ''ג ל''ג). וכן כתוב על צדקיהו "ויעלהו אל נבוכדראצר מלך בבל רבלתה בארץ חמת וכו'" (ירמיהו ל''ט ה').

והנה רבלה נזכרת בתיאור גבול מזרחי של הארץ. "והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה. וירד הגבל משפם הרבלה מקדם לעין וירד ומחה על כתף ים כנרת קמה" (במדבר ל''ד, י''א).

משמע שרבלה נמצאת רחוק מגבול צפוני בחצר עינן כי מפריד ביניהם שפם והיא יותר סמוכה לכנרת. ובגלל זה כפו''פ (פרק י''א) כתב "ומסתברא שאין זה רבלה הנזכרת בספר ירמיה וכו'. וכתב רש''י ז''ל רבלתה היא אנטוכיא".

         

לפי פרוש שלנו רבלה נמצאת על גבול מזרחי של הארץ בקו רוחב בעל בך. והעין המוזכרת שם, יתכן שהוא ראס אל עין- מעיין מפורסם ליד בעל בך.

ואם היא אותה רבלה המוזכרת בירמיהו, אז מתאים שבעל בך נקראת חמת.

ואז רחוב לבוא חמת זהו קו רוחב של גבול צפוני של אפרים לע''ל, 2.5 ק''מ דרומה מבעל בך והיא שורה 42 אליה הגיעו מרגלים לפי הפתרון "בדרך הטבע".

ועוד, בתקציר המפות (סעיף ה'), מתוך חשבון מסע יעקב מלבן, הוכחנו שבעל בך היא ארם נהרים. ומתוך השוואת מקראות בדה''א י''ט ו' וש''ב י' ו' לומדים שארם נהרים נקראת גם ארם רחוב. על כן שם רחוב שייך גם כן לבעל בך או לסביבה שלו.

 

ואפשר ששני מקומות, אנטיוכיה ובעל בך נקראים חמת.

מקדש בעל בך נמצא בקו אורך 36.203, כ- 2.2 ק''מ בלבד מזרחה ממרכז אנטיוכיה כאילו אחד מכוון כנגד שני. מרחק ביניהם 240 מיל מהלך ששה ימים ( כמו מרחק בין קו רוחב ירושלים ודן דרומי).

 

ואף לפי פתרון ראשון שלנו (בהליכה ניסית), נתן לפרש את חמת בתור בעל בך.

אכן, במסלול המערבי המרגלים עברו בקו ישר מבעל בך לרחוב (צדד) ובסוף במסלול מזרחי  באותו קו מרחוב לבעל בך.

נמצא שרחוב היא נקודה שממנה באים לחמת ומחמת אליה. לכן היא נקראת לבוא חמת[7].

ומכאן מרגלים למדו שעליהם לעבור את חמת היא בעל בך.

ומדויק בפסוק "ויעלו ויתרו את הארץ ממדבר צן עד רחב לבא חמת" (במדבר י''ג כ''א), שהלכו מרחב לחמת במסלול אשר מתחיל בקדש צן והוא מסלול מזרחי אשר הלכו באחרונה.

 

                                                                                                                    פרק ז'. מסלול 1600 מיל עד גבול הצפוני

 

          נציג לשם השוואה פתרון שלישי שבו המרגלים הלכו "בדרך הטבע" 1600 מיל בארבעים יום והגיעו לגבול צפוני של הארץ לעתיד לבוא.

לפנינו כל המסלול, חלקו הדרומי וחלקו הצפוני. לפי פתרון זה המרגלים הלכו מקדש ברנע בקו ישר לקדש צין.

משם עלו בקו ישר להר ההר (ולא דרך קדש ונחל לוץ).

משם בקו ישר לחברון, שם קשרו גמי.

ומשם בהמשך אותו הקו לעין תנין.

משם לאורך ציר בית המקדש לחניה בערבות מואב, משם בדיוק מזרחה ליהץ.

משם בקו ישר לאורך גבול ישראל עד חצר עינן א'.

משם מערבה לרחוב היא צדד.

משם בקו ישר לאנטיוכיה היא חמת.

משם במסלול מערבי קצר סמוך לחוף.

 

מסלול זה נמשך עד נמל יפו אשר נמצא בדיוק בקו רוחב של שילה. נקודה זאת נמצאת על גבול בין דן לאפרים (יהושע י''ט מ''ה).

משם הם הלכו בקו ישר לחברון וכרתו את האשכול.

ומשם בקו ישר לקדש ברנע.

אורך המסלול כאמור 1600 מיל. אין כאן מופת כי נקודת פניה ביפו ומסלול סמוך לחוף הותאמו למרחק הנדרש.

מסלול זה מקיים את הפסוק "ויעלו ויתרו את הארץ ממדבר צן עד רחב לבא חמת" (במדבר י''ג, כ''א). וגם מהלך מרחוב ישר לאנטיוכיה תואם את המילים "רחב לבוא חמת".

הפסוק  "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וכו'" (במדבר כ''א א') מתפרש כך:

דרך האתרים היא דרך המרגלים אשר עלו מקדש צין להר ההר והמשכה בקו ישר לעין תנין.

אומנם בני ישראל לא עלו מקדש צין להר ההר בקו ישר אלא דרך קדש ונחל לוץ. וי''ל שהפסוק לא הקפיד על כך אלא על נקודת היציאה מקדש צין ונקודת החניה בהר ההר.

ואמלא בני ישראל ברחו מעמלק, היו ממשיכים בדרך האתרים ונכנסים לחברון ולירושלים.

מסלול זה מסובב את גבולות הארץ פרט לאדום, מואב וארץ פלישתים.

וכן משחזר את מסלול כניסה לארץ (בכיוון הפוך) מירושלים לאורך ציר הבית עד מרכז המחנה בערבות מואב ומשם ליהץ (מקום הקרב עם סיחון).

מאחר והם חצו את הירדן, יכלו לאומר שהכנעני יושב על יד הירדן. ומאחר והלכו לאורך החוף עד יפו יכלו לאומר שהוא יושב על הים.

וראו את עמלקי בדרך מקדש צין להר ההר ואת החתי בחברון וגם את הענקים שם, את היבוסי בירושלים ואת האמורי בדרך מיפו לחברון. 

כמובן מתקיים כל העניין של כריתת אשכול בחברון.

 

אבל לא מתקיים המדרש "וירגלו אתה מלמד שהילכו בה ארבעה אומנים שתי וערב"!

ואפשר לחלק את הדרך חזרה לארבע אומנים במסלולים פחות או יותר מקבלים מצפון לדרום.

כיצד? נחלק את הקטע בין חצר עינן לצדד לארבעה חלקים שווים וכן את הקטע בין יפו לחברון.

קבוצה ראשונה (צבע אדום) הלכה מחצר עינן לצדד ומשם לאנטיוכיה ומשם לאורך החוף עד יפו ומשם לחברון כפי שתיארנו.

קבוצה שניה (צבע תכלת) הלכה מחצר עינן לנקודת חלוקה הסמוכה לצדד עד לנקודת חלוקה הסמוכה ליפו ומשם לחברון. 

קבוצה שלישית (צבע ירוק) וקבוצה רביעית (צבע כחול) בהתאם.

נתן לסדר את המסלולים כך שקבוצה רביעית תעבור דרך בעל בך (דן צפוני), דרך כתף כנרת מזרחי ודרך שילה ומסלול שני ושלישי יחלקו את רוחב הארץ בין מסלול ראשון לרביעי באופן שווה.

לקווים צפון-דרום נקרא שתי והם ארבעה אומנים ולקטעים חצר עינן-צדד וחברון-יפו נקרא ערב.

 

לכאורה קיימנו את דברי המדרש. ברור שמסלול של הקבוצה הראשונה הוא ארוך ביותר. לכן יתר קבוצות חיכו לקבוצה הראשונה בחברון ומשם הלכו ביחד לקדש ברנע והגיעו לשם בדיוק בסוף ארבעים יום.

אבל, כאמור, אין בכך מופת חשבוני.

 



[1]  מדוע כתוב: "ויכרתו משם זמורה ואשכול", ולא "יכרתו אשכול".

ועוד, אם האשכול נלקח משדה המכפלה, מדוע מוזכר אשכול, בעל ברית אברהם, אשר השדה שלו הייתה סמוכה לשל אברהם?

ונראה, שגפן הייתה נטועה בשטח של שדה המכפלה, אבל זמורה יצאה אל מחוץ לשדה המכפלה אל שדה אשכול.

ומאחר והלכה פסוקה היא, שאילן עומד בארץ ונופו נוטה לחוצה לארץ הכל הולך אחר העיקר (רמב''ם, תרומות פ''א הל' כ''ד), אז הפרי היה שייך ליורשי אברהם, והיו צריכים להתחזק כדי לעמוד על שלהם, והם כרתו את הזמורה משטח שדה המכפלה ומשכו אותה אליהם יחד עם האשכול.

בעניין הבאת ביכורים כתוב בב''ב כ''ז ע''ב ש"אחד אילן הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ", אבל מעשה זה קדם ליהושע!

ויש לומר, שבעת קניית שדה המכפלה, אברהם התנה עם שכניו על כך. לכן כתוב "ויקם שדה עפרון וכו' וכל העץ אשר בשדה בכל גבלו סביב. לאברהם למקנה וכו'. וראה ב''ב ס''ט ע''ב "מכאן למצרים מן התורה" (ואין כאן המקום להאריך).

 

[2] ראה שרטוט איזור עיר דוד. במסגרת המאמר אין כאן מקום להסביר את פרטי השרטוט

[3] אפשרות אחרת אשר הועלתה במאמר הנ''ל היא, להמשיך את הקו הישר של דרך האתרים עד עשתרות קרנים ומשם לחובה הצפונית. מסלול זה קצר בכ- 2.1 ק''מ מן המסלול הראשון

[4] בפרק ו' יינתן פירוש אחר לחמת ולרחוב לבוא חמת

[5] להגדרת חצר עינן ראה תאור מפות  פרק ד'

[6] תוספות בתענית כ''ט ע''א ד''ה "כתיב"  וד''ה "אמר" מפרשים את חשבון הגמרא באופן הבא. אייר של אותה שנה היה שלם, סיון חסר ותמוז שלם. שלוח  המרגלים היה בכ''ט סיון והמרגלים חזרו בט' באב בערב.

ולפי דבריהם י''ל שבני ישראל בכו בי' באב. ובהמשך הגמרא כתוב שבתשיעי באב סמוך לחשכה הציתו את בית המקדש והיה דולק כל יום י'. 

וחכמים קבעו תענית בט' באב בגלל תחילת הפורענות-  דיבת המרגלים ותחילת שריפת הבית.

לפי פרוש של תוס' כל חשבון ימי שבוע שערכנו לעיל זז ביום קדימה שהרי כ' אייר בו נסעו מהר סיני לא יכול להיות שבת אלא בהכרח יום א'.

ואם אייר מלא אז כ''ט סיון הוא יום ה' בשבוע. והם התחילו את המסלול המזרחי מקדש צין בשבת בבוקר. אבל מאחר והם נסעו לכיון אבות בדרך שבה לא עברו בני ישראל, אז לא היה לדרך זאת דין רשות הרבים.

והם חזרו לחברון בסוף יום 39 למסעם, בסוף יום א' בשבוע. וגם אילו היו מקדימים כמה שעות, יכלו לתלוש את הפירות בו ביום

[7]  ישנה עיר חמה בסוריה אשר נמצאת על נהר ארונטס בקו רוחב  35.1357, אורך 36.7492. יש סוברים שזאת חמת שבמקרא. עיר זאת נמצאת כ- 116.7 מיל דרומה מקו רוחב לאנטיוכיה וכ- 122.6 מיל צפונה מבעל בך.  לכאורה אין לה כל קשר לתיאור גבולות הארץ, לא מצומצמת ולא זאת שלעתיד לבוא